הו הא מי זה בא: שר האוצר הבא?

הרעיון שאביגדור ליברמן יהיה שר האוצר הבא, נשמע מופרך עד לפני כמה חודשים, אבל אם "גוש השינוי" יקים את הממשלה הבאה, הוא עשוי להיות האיש שיופקד על הכלכלה הישראלית באחת התקופות המאתגרות למשק הישראלי. מה יביא אתו האיש למשרד האוצר? ניתוח מיוחד

בדצמבר האחרון, אחרי שהכנסת התפזרה והמפלגות החלו להיערך לבחירות רביעיות בתוך שנתיים הכריז לראשונה יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן על רצונו להיות שר האוצר. באותה עת, הדרך למימוש רצונו, נראתה ארוכה, כמעט בדיונית.

אולם עתה, כאשר המגעים להרכבת ממשלה על ידי "גוש השינוי" צוברים תאוצה, מעידים נציגים של הסיעות השונות בגוש, שליברמן מצטייר כמועמד המוביל לתפקיד. אומנם אין לו השכלה כלכלית, אך הוא תמיד שאף לקדם פרויקטים כלכליים גם כאשר שימש כשר התחבורה, שר התשתיות ושר החוץ. המשק נמצא בעיצומה של תקופה מאתגרת - עם חוב לאומי חסר תקדים ועם כמה בעיות מבניות שמשוועות לפיתרון, וזוהי הזדמנות פז עבור ליברמן להוכיח את עצמו כמושיע כלכלי. איזו בשורה יביא אתו האיש למשרד האוצר?

עוד בוואלה!

הלחצן שיכול להציל את חייך במקרה של התקף לב

לכתבה המלאה

יתעמת עם החרדים?

בעיני מכריו נחשב ליברמן כנמרץ ופרגמטי, המתרכז בעיקר וחסר סבלנות כלפי הטפל. במהלך הקריירה הפוליטית הארוכה שלו, ליברמן לא חשש מעימותים עם החרדים, ויש להניח שגם לא יחשוש להתעמת עם ועדי העובדים הגדולים במשק ועם הסקטור הציבורי בבוא העת לקצץ בהוצאות.

הדברים עשויים להזכיר את מי שגם נחשב כ"בולדוזר"- שר האוצר הנוכחי ישראל כץ, אולם כהונתו של כץ התאפיינה ביישור קו עם האג'נדה הפוליטית של ראש הממשלה נתניהו, מה שמנע ממנו נקיטת צעדים שנראים כחיוניים למשק - בראש ובראשונה אישור של תקציב המדינה.

ליברמן, לעומת זאת, נדמה כעצמאי יותר וללא מחויבות עמוקה למי שיכהן כראש ממשלה. במובן זה, עצמאותו היחסית של ליברמן עשויה להיות יתרון בהנהגת מדיניות כלכלית שקולה יותר.

כיום, כאשר הגירעון בתקציב הממשלה נושק ל-170 מיליארד שקל והחוב הממשלתי חצה את רף הטריליון שקל, ישראל משוועת לשר אוצר תכליתי שלא יחשוש לקצץ בהוצאות.

המצע הכלכלי של ליברמן שנחשף לראשונה בוואלה! מתבסס על כלכלה חופשית ויצירת מנועי צמיחה למשק, כמו למשל השקעות מאסיביות בתשתיות בשיתוף הסקטור הפרטי, בדגש על תשתיות תחבורה. אם יכהן כשר האוצר, ליברמן צפוי להשקיע מאמצים רבים כדי להעביר תקציב דו-שנתי כדי לתת ודאות כלכלית למשק ויציבות לממשלה.

יחד עם זאת, לתפיסתו, המדינה צריכה להגדיל את רשת הביטחון הכלכלית לאוכלוסיות המוחלשות שלא יכולות להשתתף בשוק העבודה ולעסקים קטנים שנפגעו בקורונה.
כך למשל ניתן למצוא במצע, בין היתר, סיוע לבעלי שכר נמוך ואימהות חד-הוריות, ורשת ביטחון למקבלי השלמת הכנסה, פנסיונרים ובעלי מוגבלויות לרמה של 70% משכר המינימום.

לא ניתן לחשוד בליברמן שהוא חף משיקולים פוליטיים - המדובר כמובן בדאגה לאלקטורט של ישראל ביתנו, כיוון שחלק נכבד מבוחריו של ליברמן הם פנסיונרים עולים שהגיעו לישראל בשנות ה-90 ונשארו ללא פנסיה ראויה - הם לא עבדו מספיק שנים בישראל כדי לצבור זכויות לפנסיה שמאפשרת קיום בכבוד, ובצד זאת, הפנסיה שצברו בשנות עבודתם במדינות חבר העמים מסתכמת במקרה הטוב למאות שקלים בודדים בחודש.

אולם, יחד עם הדאגה לבוחריו, מדיניות כזו תיטיב כמובן גם עם כלל הפנסיונרים ובעלי קצבאות אחרים, ולא רק עולים.

סעיפים בולטים במצע הכלכלי של ישראל ביתנו נוגעים למגזר החרדי. ליברמן מתכנן קיצוץ קצבאות הילדים מילד חמישי ומעלה - מהלך שיפגע בעיקר באוכלוסייה החרדית. בנוסף ליברמן מתכנן להפסיק קצבאות חודשיות של אברכים ותלמידי ישיבות בגילאי 38-18. לתפיסתו, הדבר יביא לחיסכון של כמה מיליארדי שקלים שיושקעו, על פי המצע, בפרויקטים בתחום התשתיות. מדובר במהלכים הצפויים להיתקל בהתנגדות עזה, אך אינם בלתי אפשריים. יש להם גם תקדימים בעבר - נתניהו כשכיהן כשר האוצר בתחילת שנות האלפיים קיצץ את קצבאות הילדים ומעמדו הפוליטי דווקא התחזק עקב כך.

מכריו של ליברמן מאמינים שהוא יתעקש על ההבטחה הזאת, שגם הייתה הבטחת הבחירות של מפלגתו. מטרת קיצוץ קצבאות הילדים היא להוריד את שיעור הילודה הגבוה בקרב האוכלוסייה החרדית ובעיקר לעודד אותה לצאת לעבודה.

עם זאת, חשוב לציין שקצבת הילדים כבר עומדת היום על סכום זעום של 150 שקלים מילד חמישי ואילך, זאת על אף שאחת המטרות של קצבאות אלה הייתה צמצום העוני בקרב ילדים. לכן, צעד זה עלול להחמיר את מצבן של משפחות מרובות ילדים ויש לשקול אותו בכובד ראש.

בנוסף, ליברמן הבטיח במצעו לדאוג להעלאת שיעור התעסוקה במגזר הערבי, ובמיוחד בקרב נשים ערביות, תוך הגדלה משמעותית של תקציבי מסלולי הכשרה מקצועית וצמצום תופעת העבודה ללא תלוש שכר.

קרנית פלוג, הנגידה לשעבר, הייתה מבכירי המערכת הכלכלית - למה אף אישה כיהנה כשרת אוצר? (צילום: ראובן קסטרו)

מאז קום המדינה לא הייתה בישראל שרת אוצר

ואם כבר נגענו בשאלת איוש משרת שר האוצר, ברור כמעט מאליו, שגם הפעם ההגמוניה הגברית בתפקיד זה תישמר גם בקדנציה הבאה. מאז קום המדינה היו 30 שרי האוצר, ביניהם אשכול, פרס, נתניהו ולפיד. חלקם הגיעו לתפקיד עם ניסיון והשכלה כלכליים וחלקם כלל לא. במדינת ישראל מעולם לא כיהנה שרת האוצר. שתי פוליטיקאיות בכירות בגוש השינוי - מירב מיכאלי ואיילת שקד - לא צפויות להילחם על התפקיד.

נדמה שכיום כבר ברור לכולם שנשים טובות בתחומי הכלכלה והניהול לא פחות מגברים. נשים תופסות מקום נכבד בצמרת הכלכלית הישראלית מזה שנים ובהצלחה רבה. אפילו בתקשורת הכלכלית ניתן למצוא נשים בעמדות עריכה בכירות.

עד לפני שנה וחצי בראש שלושה מתוך חמישה בנקים עמדו נשים (לאומי, הפועלים, דיסקונט), באותה תקופה גם בראש הבנק המרכזי של ישראל עמדה אישה - הנגידה לשעבר קרנית פלוג. מאוחר יותר ראינו את קרן טרנר מכהנת כמנכ"לית משרד האוצר, עד לסכסוך המתקשק עם השר כ"ץ.

ייתכן שניאלץ להמתין לשרת אוצר ישראלית, עד שאחת מהנשים הכישרוניות במגזר העסקי או הציבורי תחליט לחצות את הקווים אל הפוליטיקה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully