בית הדין האזורי לעבודה בת"א קבע כי זכותו של מעסיק להוציא לחופשה עובדים המסרבים להתחסן או להציג בדיקת קורונה שלילית כל 72 שעות, במיוחד עובדים המשרתים את הציבור, גוברת על חופש העיסוק, הזכות לפרטיות והפגיעה באוטונומיה של העובד הסרבן, בנסיבות המיוחדות של מגיפת הקורונה.
מדובר בעובדת סוציאלית בעיריית נתניה, שהגישה בקשה לצווי מניעה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א נגד העירייה וראש העיר, מרים פיירברג, בטענה שהוצאה לחופשה בגלל סירובה להציג תוצאת בדיקת קורונה שלילית אחת ל-72 שעות.
בחודש פברואר השנה יצאה הודעה מלשכת מנכ"ל העירייה, כי בשל היותה של נתניה עיר "כתומה", עובד שלא התחסן ולא הגיש אישור רפואי שמונע ממנו להתחסן, לא יורשה להגיע לעבודה. עוד נאמר בהודעה, כי עובד שמסרב להתחסן מסיבות אישיות, יצטרך להציג בדיקת קורונה שלילית כל 72 שעות, וכי עובד שיסרב יפוטר או יושעה מהעבודה.
התובעת, שסירבה להתחסן וסירבה להציג בדיקות שליליות, הוצאה לחופשה והגישה תביעה בה טענה, כי יש לאסור על העירייה והעומדת בראשה להשעות, לפטר או להוציא לחופשה כפויה עובד המסרב להתחסן. לטענתה, הדרישה שהציבה העיריה, לפיה עליה להתחסן או להציג בדיקת קורונה שלילית כל 72 שעות, אינה לגיטימית ואינה חוקית, מהווה פגיעה בפרנסתה, תוך הפרת חוק יסוד חופש העיסוק וחוק כבוד האדם וחירותו, חוק זכויות החולה והחוק להגנת הפרטיות. העובדת הוסיפה וטענה, כי לא ניתן לחייבה למסור מידע רפואי אישי האם התחסנה או לא וגם לא ניתן לחייבה לבצע בדיקה פולשנית אחת ל-72 שעות.
התובעת אף צירפה לתביעה חוות דעת של ד"ר רעיה לייבוביץ, מנהלת המכון האונקולוגי, שטענה כי פוטנציאל ההדבקה מאדם מחוסן זהה לפוטנציאל הדבקה מאדם לא מחוסן ומשכך, אדם לא מחוסן איננו מסכן את סביבתו.
העירייה, באמצעות עורכי הדין גדעון רובין, אלון עזרא ואורטל שלו ממשרד רובין שמואלביץ, טענה כי בתוקף תפקידה של התובעת כעובדת סוציאלית, היא מטפלת בכ-70 משפחות, ביניהן חד הוריות וילדים בסיכון ובמצוקה, ומשכך הדבר מחייב אותה במפגש מתמיד וקשר שוטף עם ציבור רחב.
לטענת העירייה, סירובה של התובעת להתחסן או לבצע בדיקות קורונה עלול לגרום לכך שגם חבריה לעבודה, עובדים סוצייאלים אחרים, יידבקו בקורונה או ייאלצו להיכנס לבידוד. בנוסף טענה העירייה, כי הסתדרות ועד העובדים בעירייה, ארגונה היציג של התובעת, נתן את הסכמתו לכך שעובדי העירייה יחויבו בבדיקת קורונה כל 72 שעות ולכן הבקשה לוקה בחוסר תום לב. עוד טענה העירייה כי העובדת, שמיצתה את ימי חופשתה, עדיין יכולה להתחסן או להציג בדיקה שלילית כל 72 שעות ולשוב לעבודתה.
בית הדין ביקש את עמדתם של מרכז השלטון המקומי, הסתדרות המעו"ף והיועץ המשפטי לממשלה. מרכז השלטון המקומי, טען כי ההחלטה אם להמשיך ולהעסיק עובד שהעסקתו עלולה לסכן את בריאותם של אחרים ולפגוע בתפקודן התקין של הרשויות המקומיות, היא החלטה המצויה בסמכות הרשויות המקומיות, וכי האינטרס הציבורי גובר על הזכות לפרטיות. מנגד, הסתדרות המעו"ף טענה, כי לא ניתן לנקוט צעדים חד צדדיים הפוגעים בעובדים, ואילו היועץ המשפטי לממשלה התייחס להליכי החקיקה בעניין זה וטען כי נבחנת אפשרות לבצע תיקון חקיקתי שיקבע הגבלות לגבי עובדים בכל הקשור להתחסנות. היועץ המשפטי הציג בבית הדין את חוות דעתה הרפואית של ראש שירותי הבריאות לציבור, לפיה דרישת חיסון או הצגת בדיקת קורונה שלילית כל 72 שעות היא דרישה לגיטימית.
השופטת אסנת רובוביץ ברכש קבעה בהחלטתה כי אכן לעובדת קיימת זכות שלא להסכים לבצע חיסון או בדיקת קורונה וחיובה לעשות זאת נגד רצונה פוגעת בזכותה היסודית לאוטונומיה על גופה, אולם מנגד למעסיק יש חובה להגן על בריאות כלל עובדיו והציבור שבה במגע עמם, במיוחד כאשר מדובר בעירייה האחראית לבטחון ושלום האזרחים שבתחום שיפוטה.
עמדת השופטת, אליה הצטרפו גם נציגי הציבור, הייתה כי דרישת העירייה מהעובדת היא מידתית, במיוחד נוכח אופי עיסוקה. "שוכנענו כי זכות העירייה גוברת על זכות העובדת. שוכנענו, כי האיזון הנדרש הינו כי עד למועד מתן החלטה זו העירייה תישא בתשלום שכרה של התובעת, וכי תשלום שכרה לאחר מתן ההחלטה של בית הדין ועד למתן פסק דין סופי, יוכרע מאוחר יותר". העובדת חויבה בתשלום הוצאות לעירייה בסך 8,000 שקל.