הנוהג בחברה החרדית הוא שהורי האישה נושאים בעלות רכישת הדירה לזוג הצעיר, והדירה נרשמת על שמם של שני בני הזוג. חרף כך, וגם בהתאם לחוק יחסי ממון סעיף 8 לחוק יחסי ממון קבע ביה"ד הרבני האזורי בירושלים, כי דירת בני הזוג תועבר במלואה לרשות האישה, אף על פי שבני הזוג גרו בה למעלה מ-9 שנים.
בני זוג חרדים רכשו דירה, ששולמה במלואה מכספי הורי האישה שחיו בחו"ל. ההורים הסכימו לרשום את הדירה על שם שני הצדדים בצורה שווה. גם השיפוץ בדירה שנערך כ-3 שנים לאחר שנקנתה, נעשה כולו מכספי הורי האישה. בנוסף, לאחר שנים מרכישת הדירה, נטלו בני הזוג משכנתא.
לאחר 18 שנות נישואין וכ-9 שנים לאחר שרכשו את הדירה, פנה הגבר לביה"ד הרבני בתביעה לגירושין, במסגרתה גם הגיש תביעה לחלוקה שווה של הרכוש והדירה בינו לבין אשתו. בצר לה פנתה האישה לעוה"ד אבי גפן, אשר הציג בפני בית הדין ראיות רבות לכך שהדירה כולה נרכשה ע"י הוריה של האישה, אשר גם נשאו בעלויות השיפוץ הגבוהות של הדירה לבדם. עו"ד גפן טען כי הוריה של האישה רכשו את הדירה לבני הזוג במטרה שתשמש כמדור שקט לה ולילדיה, ואם היו יודעים כי בני הזוג יתגרשו והנכדים ינושלו ממחצית הדירה - אזי ודאי שלא היו רושמים את הדירה על שמו.
ביה"ד הרבני האזורי בירושלים שדן בתיק בשנת 2019, הוציא בדעת רוב פסק דין תקדימי, לפיו יש לחלק את הדירה עפ"י ההשקעה בה ולא עפ"י הרישום בטאבו, וכך למעשה קבעו הדיינים, כי היא תועבר במלואה לרשות האישה.
"ההורים העניקו במתנה את סכומי הכסף, ביודעם שבכך הם דואגים לקורת גג לבתם ולילדיה. אין כל ספק שלא הייתה כוונתם להעשיר את חתנם, לאחר שיגיש תביעת גירושין ויתגרש מאשתו, ויאכל את מחצית כספי המתנה עם אשתו הנוכחית ויחיה ברווחה, בעת שגרושתו - בתם - והילדים חסרי קורת גג מובטחת" קבעו דייני ביה"ד האזורי בירושלים.
עוד קבעו הדיינים, כי בקשת הגבר להביא לפירוק שיתוף בנכס כעת, ולהותיר את גרושתו והילדים ללא קורת גג מובטחת אלא בתנאי שכירות, סותרת באופן קיצוני את מגמת המתנה שהעניקו הורי האישה. "אמנם בנותן מתנה לחברו על דעת שהוא אוהבו, ולבסוף נעשה שונאו, אין מקום להחזר המתנה... אך כשקיימת עילה ברורה למתנה, כגון אב הנותן תכשיט לבתו, קיימת אומדנא ברורה שמתנה לא ניתנה כדי שהבעל יירש, ואשתו החדשה תתקשט בתכשיט זה" קבעו הדיינים בפסק דינם".
בנוסף ציינו הדיינים, כי הבעיות בין בני הזוג החלו זמן רב לפני הגירושין, אלא שהורי האישה המתגוררים מעבר לים לא ידעו על כך דבר. על בסיס זאת, קבעו הדיינים, יש לדון את מתנת הורי האישה כמתנה שניתנה בטעות. "שהרי אילו היו יודעים, לא היו מסכימים להעביר את סכומי הכסף, אלא אם היו מבטיחים את הרישום הבלעדי על שם האישה", קבעו הדיינים. "מה עוד שהיוזמה לגירושין הייתה מצד הבעל, לאחר שרכישת הדירה ושיפוצה הושלמו, והוא לא הספיק לגור בו אפילו יום אחד, וכעת הבית משמש מדור בטוח לילדיו".
בדיונים משלימים אותם ערך הרכב ביה"ד הרבני האזורי, נדון גורלם של כספים שהתקבלו כהלוואת משכנתא. לטענת הגבר, הסכום הועבר לידי קבלן לכיסוי הוצאות שיפוץ הדירה, ועל כן, אם הדירה כולה עוברת לרשות האישה, עליה לשאת במלוא תשלום המשכנתא. לטענת האישה, כספי המשכנתא כלל לא נלקחו לשיפוצים, אלא שימשו את הגבר לצרכים אחרים. ביה"ד האזורי קבע לאחרונה בעניין זה, כי טענת הגבר לא הוכחה, ולכן תביעתו להטיל את מלוא תשלום חוב המשכנתא על האישה דינה להידחות.
על החלטות ביה"ד הרבני האזורי הגיש הגבר ערעור לביה"ד הרבני הגדול. לטענתו, פסק הדין בעניין הדירה, וההחלטה בדבר המשכנתא חרגו חריגה משמעותית מפסקי דין רבים אחרים, וכי מקובל ואף נהוג בבתי הדין הרבניים לפסוק עפ"י הרישום בטאבו ולא עפ"י ההשקעה. לדברי הבעל, חוק יחסי ממון קובע כי דירת המגורים של הצדדים, כל עוד היא משמשת כדירה יחידה שבבעלות בני הזוג, תחולק שווה בשווה, גם אם צד אחד נשא בחלק גדול יותר מעלות רכישתה.
עו"ד גפן טען כי דין הערעור להידחות, ולו מהטעם הפשוט שהגבר הגיש את ערעורו באיחור של למעלה משנתיים, אחרי שכבר למעשה הסכים עם פסה"ד שניתן בעניינו.
דייני ביה"ד הרבני הגדול הרב יעקב זמיר, הרב אברהם שינדלר והרב מימון נהרי, אשר דנו בימים אלה בערעורו של הגבר, ציינו בהחלטתם כי שמעו את הצדדים ועיינו בחומר הרב, בפרוטוקולים ובהחלטות ביה"ד האזורי. בהתאם לכך, קבעו דייני ביה"ד הרבני הגדול כי אין עילה מוצדקת להתערב בשיקולי דעת הרוב של ביה"ד הרבני האזורי. הדיינים קבעו כי על פי סעיף 8 לחוק יחסי ממון, יש לביה"ד שיקול דעת להגיע לתוצאה צודקת. לדברי עו"ד גפן, זה בדיוק המקרה בו שיקול דעת שכזה נדרש - והדבר מתבטא הן בפסיקת ביה"ד הרבני הגדול והן בפסיקתו של ביה"ד האיזורי.
"זכינו ומלאכתנו נעשית ע"י בית דין קמא עצמו, שבפסה"ד נשוא הערעור טרח לנמק את מסקנתו, לאחר ניתוח הנתונים העובדתיים שהונחו לפניו, ולאחר הבאת מקורות הלכתיים למסקנה אליו הגיע", קבעו דייני ביה"ד הרבני הגדול.
דייני ביה"ד הרבני הגדול קבעו עוד, כי אמנם חריג הוא גם ביחס לחברה החרדית, שנהוג בה כי הורי האישה נותנים סכום משמעותי לרכישת הדירה, אך חרף כך ציינו, כי ברוב המקרים גם הצד שכנגד משתתף ברכישת הדירה. במקרה זה, הורי האישה שילמו את הכל, כולל את הסכום לשיפוצים. ביה"ד הרבני הגדול קיבל את טענות עו"ד גפן, וקבע כי כבר בפסה"ד האזורי נקבע כי אין למערער זכויות קנייניות, עליהן הוא מבקש לערער, וכי הוא הסכים עם פסה"ד. בנוסף, קיבלו דייני ביה"ד הרבני הגדול את טענת עו"ד גפן באשר לאיחור הרב בהגשת הערעור מצד הגבר - המצטרף לסיבה לדחיית ערעורו.