מוזיאון נחום גוטמן לאמנות גאה להציג שתי תערוכות חדשות, 'הורוטופיה' ו'אופסט'. תערוכת 'הורוטופיה' של האמנית נלי אגסי, אמנית רב תחומית, מורכבת ממיצב ווידאו המתפרש על פני חמישה מסכים ושתי סדרות של עבודות נייר בטכניקת קולאז'. העבודות צולמו ביערות ובפארקים יפהפיים המזכירים את הגנים שעוטפים את ארמון ורסאי, אך למעשה, אלו אתרים במערב התיכון האמריקאי בהם פעלו בתי חולים פסיכיאטרים. המפגש בין הטבע המפואר ובין ההיסטוריה הטעונה מייצר תחושה של סוד מאיים.
בעבודותיה, אגסי יוצרת מפגש אלכימי כמעט בין טבע לבין תרבות. דמות 'האישה-האדריכלית', מוטיב חוזר בהרבה מעבודותיה, מכילה כפילות ומייצרת דמות שיש בכוחה להמיר סבל וכאב ליופי עוצמתי וחיוּת מתפרצת. עבודות הוידאו והקולאז' שלה משלבות בין עדינות וכוח, ונעות בין מרחב אינטימי ותודעה היסטורית.
אוצרת: מרי שק.
תערוכת הפופ אפ 'אופסט', של האמן נועם פלומבו, מורכבת מעבודות הדפס ידני על לינול ועבודת סאונד, שנוצרו מתוך העיסוק בחוסר התאמה. היצירות מתחקות אחר תהליך עבודה על תערוכה שנדחתה פעם אחר פעם במהלך שנה רוויות שינויים בעיצומו של משבר הקורונה. שם התערוכה, 'אופסט', מתייחס לפער בין הציפייה למציאות, למרחק בין דבר מה למקומו הקבוע ולתחושת אי ההלימה המלווה את הפער. ההדפסים מציגים דימויים גרפיים של קודים המוצפנים בשפה בינארית, כאשר מעשה ההצפנה הינו המחשה של מושגים המתייחסים לחשיפה והסתרה, אשמה, קבלה וחמלה. פעולת ההדפסה הינה סיזיפית, בדומה לתהליך העבודה שהפך מקוטע בין הסגרים במהלך שנת 2020. היא מחדדת את המוטיבציה הראשונית של האמן, שהתמקדה בחשיפה, עוּבּדה פעם אחר פעם ולבסוף יצרה את מצב ה"אופסט" - מצב ביניים של רצף שבור, אותו בוחן פלומבו בניסיון להתיידד עמו. עבודת הסאונד המוצגת בתערוכה מתייחסת גם היא למרחב ביניים, והיא מורכבת משיח מתמשך בין האמן ובין האוצרת על תהליכי העבודה המקוטעים והשתנות היצירה.
'אופסט' מוצגת בחלל מעבר בין שני אגפי המוזיאון, הישן והחדש, כהזמנה לשהייה במרחב מעבר, כאשר מתוך תנועה או דווקא תקיעות ניתן לפענח, לקודד, להביט על הפער שבין השכבות המרכיבות את הדימוי.
אוצרת: נגה אור ים.