רוכבת שהורכבה על אופנוע ים נפלה ממנו וסילון המים שיוצא ממנו נכנס הישר לעכוזה וחולל שמות במפשעתה.
בפסק הדין שניתן לאחרונה, מגולל המקרה המאוד מצער שארע לה: לטענתה, המשיט נהג את אופנוע הים במהירות גבוהה ולא נתן לא כל התראה לפני שביצע סיבוב או פניה חדה. בשלב מסוים, היא עפה אחורה, וסילון המים שיוצא מאחוריו של האופנוע חדר הישר לתוך מפשעתה. היא הובהלה לבית החולים ושם התגלע כי מצבה הפיזי אינו פשוט:: הסילון גרם לקרעים גדולים בפרינאום, ברקטום ובווגינה, קרע מוחלט של הסוגרים ושבר בעצם הזנב. במשך שנים נאלצה לחיות עם שקית הפרשות חיצונית ורק לאחר למעלה משנתיים של טיפול אינטנסיבי, לרבות ניתוחים חוזרים, החלים הפצע בפרינאום. אך בכך לא תמה הסאגה המצערת - רק כ-5 שנים לאחר התאונה בוצע בתובעת ניתוח מוצלח-יחסית לשחזור הסוגרים, ורק לאחר שנה נוספת, קרי: כ-6 שנים לאחר התאונה, בוצע בה ניתוח נוסף לסגירת הפתח במעי ובוטלה הזדקקותה לשקית הפרשות חיצונית.
במסגרת תביעתה, היא טענה כי בעלי התפקידים הרלבנטיים ברשות הספנות לא השתמשו במיומנות, ולא נקטו במידת זהירות ולא עמדו על הסיכון לנוסעים באופנוע-ים, שלעתים קופצים או נופלים ממנו למים, אשר גלום בסילון המים העוצמתי הניתז מן המנוע. עוד נטען כי על הרשות היה להתנות את רישוי היבוא של הכלי בהתקנת מדוממי חירום למנוע, אמצעי אחיזה ומשענת גב עבור כל נוסע לרבות המצאות של לבוש מגן. לדבריה, לו הייתה דרישה אסדרתית לאמצעי זהירות אלה, ואפילו רק לחלקם, כגון הדרישה ללבוש מגן והדרכה המודגשות בהוראות היצרן - חזקה שהמשיט והתובעת היו מקיימים אותם; כפי שקיימו את החובה, הנקובה ברישיון השיט של האופנוע-ים, להצטייד ולהשתמש באפודי ציפה. כך הייתה התאונה נמנעת.
מנגד, טענה המדינה כי לא היתה מודעת לסיכון הגלום בסילון ולא יכולה היתה לצפות את הסיכון לפציעות כגון זו, ולפיכך, לא היתה מצופה לנקוט, לפני מועד התאונה הנדונה, אמצעי זהירות למניעתה. לטענתה, רק בעקבות מקבץ תאונות שארעו, שופרה ההדרכה למשיטים והוטל חיוב בלבוש מגן שאף עוגן בתקנות בטיחות השיט.
התביעה שנדונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הגיעה לאחרונה לסיומה ונקבע כי הרשות כשלה בשרשרת של מחדלים רשלניים חמורים. לדברי השופט, הסיכון הגלום בסילון המים העוצמתי הניתז מן המנוע של אופנועי-ים, אם יפגע ברקמות גוף רכות, היה צריך להיות ברור לכל אדם סביר; ובמיוחד לרשות מינהלית האמונה על אסדרה של בטיחות השימוש באופנועי-ים. כך גם לגבי צפיות מצבים של קפיצה או נפילה מאופנוע-ים למים, ובמיוחד עקב נפילה לאחור בשל תנופה או תמרון בהשטת אופנוע-ים. לפיכך, זה טען, לא הייתה כל הצדקה שלא להתבונן בסיכון זה, לאסוף באופן יזום נתונים אודותיו ואודות התממשותו בעולם הרחב, ולנקוט אמצעי זהירות סבירים בטרם יתרחשו תאונות דומות.
בסופו של יום קבע השופט כי הערכת נזקיה עומדת על מיליון שקלים אולם הוא מחייב את המדינה לפצותה בסכום של 400 אלף שקלים.
לדברי עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, מומחה לדיני נזיקין: "אין זה סביר כי מחד, המדינה תיטול על עצמה תפקיד מרכזי של אסדרה להגנת שלומם של המשתמשים בתעבורה ימית, אך מאידך לא תכיר בסיכון ולא תפרסם הנחיות בטיחות רלוונטיות למניעת נזקי גוף חמורים. אי לכך ראה השופט במדינה כגורם משמעותי לקרות התאונה והעמיד את שיעור אחריותה על 40% מתוך האחריות הכוללת".