תקועים בפקק: "אי אפשר לקבוע פגישה בזמן"

"כבר אי אפשר לקבוע פגישה ולצאת אליה בזמן סביר, אי אפשר לתכנן יום בלי מקדמי זמנים", אומר מנכ"ל ווינד ישראל, מהמובילות בתחום הקורקינטים החשמליים, ואז, תוך כדי הראיון עם איתי עזרא, פתאום מחלחלת ההבנה, שהאיש שיושב מולי לא יכל להיות מהונדס גנטית באופן שיתאים יותר לדרישות התפקיד של מנכ"ל חברת הקורקינטים השיתופיים ווינד.

צעיר (בן 31) - צ'ק, עם רקע בחברה שעסקה בפתרונות משלוחים של המייל האחרון - צ'ק, רקע בעולם הטכנולוגי של אימות משתמש באמצעות זיהוי פנים - צ'ק, תואר במנהל עסקים - צ'ק, שותפות בסטארט אפ - צ'ק וכמובן נולד, חי וגדל בתל אביב את כל חייו - צ'ק, צ'ק, צ'ק.

כי תהפכו את זה איך שתרצו, יש את התובנות שרק הגיל מביא ויש את אלו שהגיל רק מרחיק. ולמרות שבווינד יודעים לספר שטווח הגילאים של המשתמשים כבר כולל בני 40 ו-50 - הרעיון של תנועה מנקודה לנקודה בעיר על גבי קורקטינט שפשוט שם ברחוב כשאתה צריך אותו ושם ברחוב אתה משאיר אותו כשתסיים להשתמש בו - זו תובנה שמה לעשות, כנראה מוטמעת בשכבות גיל מסוימות טוב יותר מאשר באחרות.

ואם נוגעים בשכבות גיל, כאשר אני שואל אותו על התדמית שנוצרה סביב הקורקינטים ולא רק תדמית אלא גם הבעייתיות הבטיחותית האובייקטיבית שיש לכלים האלו ועל המעורבות שלהם בתאונות כולל כאלו בהן היו מעורבים נערים וילדים, הוא בהחלט מודע לכך, אבל גם מסייג את הדברים:

"היום הקורקינטים השיתופיים מהווים 20 אחוזים מכלל הכלים, הם מוגבלים ל-25 קמ"ש ואף פחות מכך באזורים ממותני מהירות בהם היא מוגבלת אוטומטית ל-15 קמ"ש וגם פחות, אנחנו היינו הראשונים להכניס את נושא הקסדות השיתופיות (על פי נתוני החברה אחוז השימוש בקסדות השיתופיות עלה מאחוז בודד ל-14 אחוזים מאז סיום הפיילוט ותחילת הפעילות, כאשר צריך לקחת בחשבון שחלק ניכר מהרוכבים עושים שימוש בקסדות הפרטיות שלהם - ק.כ), חילקנו מעל ל-1,500 קסדות - גם לא ללקוחות שלנו, אנחנו מטמיעים טכנולוגיות חדשות של זיהוי פנים וצמצום שימוש בלתי מורשים".

ובכל זאת, אני אומר זה ממשיך לקרות ואתם נפגעים מזה שכל השוק הזה נצבע במברשת הרחבה הזו לא פחות. "נכון", ממשיך עזרא "ולכן אנחנו קוראים לאכיפה של רכיבה לפי החוק על ידי הרשויות, והסיירים שלנו לא רק דואגים לכלים תקינים וטעונים, אלא גם יודעים להעיר על רכיבה עם קסדה, באופן אחראי ואיך להחנות את הכלי בצורה נכונה".

אבל זו לא תמיד אשמת הרוכב, וכאן סופק עזרא כפיים ואומר שברור שעל מנת לשפר את בטיחות המשתמשים הדרך עוד ארוכה, אבל רובה נמצאת בידיים של הרשויות. בסלילה של שבילי רכיבה, בהפרדה פיזית בין המיקרו-כלי תחבורה, לתחבורה הרגילה ולהולכי הרגל. "אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים ומעבר, כולל התחברות שלנו לכל אירוע בטיחות כדי לגזור ממנו את המשמעויות הרלוונטיות אלינו".

• - יותר משתמשים: עליה של 45 אחוזים ברבעון הראשון של 2021 לעומת המקביל לו ב-2020
• - יותר נסיעות: עליה של 150 אחוזים בכמות הנסיעות ביחס לרבעון הראשון של 2020

את הדוקטורט שלו באתגר "המייל האחרון" - אותו מקטע אחרון של הגעה ליעד הסופי, שהוא גם הבעייתי ביותר כאשר מדברים על מיקרו מוביליטי, עשה עזרא ב"שוקיט" שירות משלוחי הפירות והירקות שכאילו נברא בצלמה של הקורונה כאשר הקדים אותרה ופרץ במחצית השנייה של 2019.

התפיסה של הקמת שרשרת מחסנים קטנים ברחבי העיר המצמצמים את טווחי זמן ההגעה, את הצורך לשאת כמויות סחורה גדולות בכלי רכב גדולים והגמישות התפעולית - היו בדיוק הפיצוח של אתגר הכרך האורבני שתנועה שוטפת בו בכלי רכב פרטי, וכל שכן מסחרי היא כבר מזמן סיוט.

"מיקרו מביליטי בעייני הוא אחד הפתרונות הכי נחוצים כשאני מבין מה קורה בכבישים, המצב היום הוא פשוט בלתי אפשרי, אי אפשר לקבוע פגישה ולצאת אליה בזמן סביר, אי אפשר לתכנן יום בלי מקדמי זמנים. כמי שהשתמש באופניים רגילים, חשמליים, קורקינטים ולבסוף קורקינטים שיתופיים - הבנתי איך הוא פותר בדיוק את הבעיות האלו".

למראה הכלים השיתופיים של החברות השונות ברחבי הערים, קל לחשוב שהסיפור הזה הוא אקראי לחלוטין, אבל מאחורי המצג הזה עומד מערך מתוחכם מאוד של ניהול הכלים האלו. זה מתחיל ברמת הכלי הבודד, שבו הייחוד של ווינד טמון בשימוש בקורקינטים בעלי סוללה מתחלפת.

מה שמהווה יתרון תפעולי שמאפשר "לתדלק" כלים ולרענן אותם להמשך השימוש בתדירות ומהירות גבוהה יותר מאשר חלופת האיסוף והטעינה. לזה מצטרף הרובד של ניטור הכלים מרחוק, בו ניתן להבין מה מצבו של כל אחד מהקורקינטים שמאפשר לוודא את התקינות של הכלים ולשמור על זמינות מיטבית שלהם. ובמידה והם נדרשים לטיפול הפעלת מערך ניידות התפעול והסיירים ובמידה ואלו לא מעניקים את המענה בשטח, הבאה לאנדר התחזוקה המרכזי של החברה בחולון.

הזמינות הזו באה לידי ביטוי גם באתגר הניוד של הכלים בין מוקדי שימוש שונים בזמנים שונים, ניוד שמבוסס על מערכות מידע, איסוף נתונים וטיוב שלהם על מנת לנתח טוב יותר את הצרכים בשטח. "אנחנו חייבים לשפר כל הזמן את היעילות התפעולית שלנו, שולי הרווח הם קטנים מאוד ונמצאים ביכולת שלנו להגיב ולהיות גמישים - שם נמצא האתגר והיתרון הגדול שלנו".

מלבד הסוללה המתחלפת, הייחוד של ווינד הוא גם בשימוש בכלי ייעודי עבורם, עם מהנדסי מוצר, חומרה, פיתוח וייצור עצמאי של הכלים, מה שיאפשר לה בעתיד הקרוב להציג דגם חדש ומשופר לקורקינט שלה ה"ווינד 4" וכלים נוספים בעתיד.

ברובד העליון נמצא גם השלב הבא, הקריטי ביותר על מנת להרחיב את השימוש בכלים האלו - הטמעה שלהם בתמונה הגדולה יותר של התחבורה החכמה. המשמעות היא לאפשר ללקוח שמגיע מחוץ לעיר לקבל באפליקציה אחת "חבילת שינוע" מקצה לקצה. לדוגמה, הקורקינט שייקח אותו לתחנת הרכבת בראשון לציון, הרכבת לתל אביב, קו האוטובוס ממנה לשכונה או איזור התעסוקה והכלי שימתין לו בתחנה לאותם מאות מטרים אחרונים של תנועה אל היעד הסופי שלו.

"5 שנים מהיום הכיוון הוא אחד", אומר עזרא "תחם התחבורה השיתופית והמייל האחרון יילך ויגדל, זה יקרה טכנולוגית לצד פיתוח של תשתיות כמו שבילי אופניים, פיתוח של כלים חדשים ואכיפה טובה יותר שתאפשר רכיבה בטוחה".

• - 7 מיליון ק"מ נצברו על הכלים של ווינד ב-2020
• - טווח מקסימלי לקורקינט: עד 70 ק"מ
• - זמן נסיעה ממוצע: בין 13 ל-15 דקות
• - עלות לדקת נסיעה: שקל

ואל תתנו לתואר "תל אביבי" לבלבל אתכם, כי לזמזם ממקום למקום על קורקינט חשמלי ושיתופי הוא כבר מזמן לא עניין תל אביבי. מהסיבה הפשוטה שהאתגר הזה שנקרא "מיקרו מוביליטי" הוא כבר מזמן לא בעיה של ערים כמו תל אביב. הוא כבר חלק בלתי נפרד מהחיים ברמת גן, גבעתיים, פתח תקווה, קרית אונו, חולון, בת ים ובכל שנה נדמה שעוד טבעת ועוד טבעת מצטרפת למעגל הזה.

"אני רוצה לראות לאן אפשר לקחת את זה" אומר איתי ומתכוון בכך גם "לאן" במובן של הסוג החדש הזה של תחבורה, אבל לא פחות חשוב מכך "לאן" במובן הכי גיאוגרפי שלו. לא פחות מ-7 ערים מחוץ לגוש דן נמצאות בשלבים כאלו ואחרים של המסע להפעלת השירות של ווינד אצלן בבית.

"רוב החסמים", אומר איתי - "הם רגולטורים". "אחד הדברים הראשונים שלמדתי פה זה איך עובדים מול רשויות, ומה שהבנתי זה כמה מאמץ הושקע בתחילת הדרך להסביר להן מה המכשיר הזה ותפקידו. ובחודשים האחרונים יש ממש שינוי בתפיסה, הם מבקשים מאיתנו שנסביר להן מה הן צריכות לעשות כדי שזה יקרה אצלן. ועוד משהו מעניין, דווקא רשויות וותיקות יודעות להכיל טוב יותר את המערך הזה".

כל מי שעובד או אפילו מזדמן לאיזור המטרופולין תל אביב (שבפועל מתחיל מהרצליה בצפון ומשתרע עד חולון בדרום), לא יכול להתעלם מהקטסטרופה ההולכת ומתהווה בכבישים. עד היום ההוא בו רכבות קלות ומטרו ירשתו באופן יעיל את תא השטח הזה, או אפילו הקמת מערכי הסעת המונים מסודרת - החלופה היחידה שיש כרגע לניידות אישית מלבד רכב פרטי בצנטרום של הפיילה, הם אותם כלים קטנים ניידים וזריזים יחסית.

אולם בשלב הנוכחי יש בעיה אחרת - חזון ותפיסה. נכון לעכשיו, השיח בין חברות הקורקינטים השיתופיים לרשויות נעשה ברמה המוניציפלית, אבל חסר את הדחיפה הגדולה יותר של שני סעיפים מרכזיים שיבטיחו את בטיחות המשתמשים והסביבה - השקעה בתשתיות שיאפשרו רכיבה בטוחה (נתיבים מופרדים, שבילים ייעודיים ועוד) ואכיפה אמיתית של חוקי התנועה על הכלים האלו - שני תחומים שנמצאים בסמכות המדינה, וזו, מתעלמת גם מהבעיה וגם מהפתרון - אני כבר לא יודע מה גרוע יותר.