הנהלתה הבכירה של חברת שופרסל הגיבה אתמול בזעם על פרישתו של המנכ"ל עמי סגיס. סגיס, שכיהן בתפקיד בארבע וחצי השנים האחרונות, ימונה למנכ"ל חברת גרנית מקבוצת בורוביץ. קשה לדעת מה הכעיס יותר את יו"ר שופרסל דליה לב ואת עמי אראל, מנכ"ל חברת דיסקונט השקעות, בעלת השליטה בחברה (50.5%), אבל סביר להניח שהשניים לא אהבו את האופן שבו הציג אותם סגיס ככלי ריק.
לב ואראל היו אלו שפיתו את סגיס במענק של 4 מיליון שקל כדי שיישאר בחברה ולא ייעתר להצעה להחליף את יעקב פרי כמנכ"ל חברת סלקום.
קשה להישאר אדיש ל-4 מיליון שקל, ואכן סגיס נענה בחיוב וחתם ב-4 באוגוסט 2002 על הסכם ההעסקה החדש ל-4 שנים. ההסכם עיגן מענק של 2 מיליון שקל שסגיס קיבל באופן בהול עוד באפריל 2002 במאמץ נואש להשאיר אותו בעסקי הקמעונות. 2 מיליון שקל נוספים הובטחו לסגיס אם יתמיד במשרתו עד סוף 2005.
תחושת התכיפות של לב ואראל גרמה להם להבטיח ולחלק למנכ"ל מענק לא נמוך - ארבעה חודשים לפני שטרחו ליידע את המשקיעים.
נראה איפוא כי ללב ולאראל היתה הערכה גבוהה ליכולתו הניהולית של סגיס ולתרומתו לחברה, אך יומיים לאחר שההסכם החדש נחתם גילו לב, אראל ושאר משקיעיה של שופרסל את עומק הנפילה ברווחי החברה, כששופרסל הציגה קריסה של 55% ברווח התפעולי.
התוצאות הכספיות לרבעון השלישי של 2002 הבהירו כי מצבה של שופרסל לא הוטב, וכי היא מתקשה יותר מהמתחרה הגדולה, חברת ריבוע כחול ישראל, להתמודד עם הירידה בביקושים בעקבות המיתון במשק. לב ואראל בלעו את עלבונם, אך מי שלא הסכים לעשות זאת היה סמנכ"ל התפעול של החברה יצחק אלימלך, שהובא לחברה על ידי סגיס ועזב את החברה בטריקת דלת ארבעה ימים לאחר שפרטי כלוב הזהב שנבנה לסגיס נודעו בציבור.
סגיס עוזב את שופרסל כשהיא במצב לא נוח, ומותיר את לב ואראל להסביר את מצבה לבעלים המיועדים ולטפל במשבר בעצמם. הודעתה של החברה מציינת כי סגיס יפרוש עם מינוי מחליף והעברת התפקיד בצורה מסודרת, אך ברור שהמנכ"ל החדש, ואולי הבעלים החדשים, יטפלו בנקודות התורפה הלא מועטות שמותיר אחריו סגיס, כשם שהוא עצמו הבריא את החברה לאחר שהחליף את דוד אלפנדרי.
סגיס שמונה לתפקידו לפני 4.5 שנים עשה רבות להפיכת המרכז הלוגיסטי של שופרסל ממרכז הפסד לנכס בעבור החברה. סגיס ניהל מאבקים עם הספקים שסירבו להיכנס, והצליח להגדיל את התפוסה במרכז הלוגיסטי, להקטין את ימי המלאי ולהעביר אותו לרווח. סגיס הקדים את ריבוע כחול ישראל בפיתוח המותג הפרטי, ששיפר את הרווחיות הגולמית בחברה ואיפשר לה לספוג לחצי מחירים בתקופה של ירידה ברמת הפעילות במשק.
סגיס נחשב זמן רב לאחד המנכ"לים הטובים והמחוזרים במשק, אבל שנתו האחרונה בתפקיד תיזכר כשנה שבה ספגה שופרסל מכות קשות והתקשתה להתאים את עצמה למשבר. הירידה בכוח הקנייה של הציבור היתה מצע נוח להתפתחות רשתות פרטיות ובעלות הוצאות תקורה נמוכות, כמו חצי חינם וחביב, שזינבו בשופרסל וגררו את רמת המחירים בשוק כולו מטה.
שופרסל ושתי המתחרות הגדולות האחרות לא הבחינו בפוטנציאל המסחרי שגלום בשיווק מזון לאוכלוסיית העולים ממדינות חבר העמים, שלאחר עשור הפכו לגורם משמעותי בשוק המזון. רשתות כמו טיב טעם ומעדני מניה ששיווקו מזון לא כשר בשבתות, חשפו את הרשתות הגדולות לתחרות קשה על כיסו של הצרכן, שמעדיף פעמים רבות לבצע את הקניות בשבתות ואינו מקפיד כמו שופרסל, ריבוע כחול וקלאב מרקט בכבודו של הבד"צ.
שופרסל היתה מסוגלת לעמוד בהרעה בסביבתה העסקית ביתר קלות אלמלא מדיניות ההתרחבות האגרסיווית של סגיס, והדגש ששמה על הלוגיסטיקה על חשבון הצד השיווקי, המסחרי והמימוני. שופרסל הגדילה את מספר הסניפים שלה ב-40% בתקופתו של סגיס עד ל-170, ורק במחצית השנייה של 2002 החלה לרסן את הצמיחה בשטחי המכירה.
עודף כושר הייצור של שופרסל ובקרת עלויות הדוקה פחות מזו של ריבוע כחול הצטרפו למכות הסביבתיות שניחתו עליה: הכפלת עמלות הסליקה, ירידה בצריכה הפרטית לנפש, גידול של 30% בעלות האנרגיה כתוצאה משינוי תעריפי עומס וזמן (תעו"ז), שמגדירים את התשלום בעבור צריכת חשמל בשעות השיא, וכן השפל של צרכנים גדולים.
שופרסל סיימה את הרבעון השלישי של 2002 בירידה של 50% ברווח התפעולי, והתחזית ל-2003 אינה מעודדת. שופרסל וריבוע כחול הגיבו לירידה ברווחיות בהגברת הלחץ על הספקים תוך דרישה להנחות רטקרואקטיוויות, שגרמו לממונה על ההגבלים העסקיים דרור שטרום להזהיר אותן שמדובר בהסדר כובל.
לנוכח זאת מובן יותר מדוע סגיס מוכן לוותר על שכר בעלות חודשית של 160 אלף שקל לא כולל מענקים, מענק הישארות של 2 מיליון שקל ופיצויי פרישה נדיבים, לטובת חוזה העסקה שמבטיח לו על פי הערכות שכר בעלות של 110 אלף שקל ותנאי פרישה צנועים יותר.
שופרסל, כחלק מקבוצת איי.די.בי אחזקות, עשויה לעבור לידיו של נוחי דנקנר, אם אכן יתגבשו המשאים והמתנים האינסופיים לעסקה. דנקנר כבעל שליטה עשוי להיות נוח הרבה פחות. שופרסל, שאמורה להיות אחת ממכונות המזומנים של הקונצרן, נמצאת במצב לא פשוט.
דנקנר, שלמד בחצי השנה האחרונה היטב את עסקיה של אי.די.בי, עשוי לבצע, אם ישתלט על הקונצרן, תפנית חדשה במדיניות הצמיחה של שופרסל. ההערכות הן שדנקנר יבקש לסגור 50-30 מסניפיה של החברה במטרה לשפר במהירות את הרווחיות שלה. ניתן להעריך כי סגיס שפתח עשרות סניפים, היה מתקשה להוביל תוכנית לסגירת אותם סניפים. ייתכן שגם סגיס הבין לאן נושבת הרוח, ולכן העדיף לפרוש עוד לפני שתועבר השליטה באי.די.בי.
קבוצת בורוביץ מקבלת במחיר נוח יחסית מנהל בעל ניסיון והתמחות בלוגיסטיקה, שיקלו עליו לנצח על ניהולה של חברת הדלק סונול, חברה בת בבעלותה המלאה של גרנית, ולנצח במקומו של משה ארז הפורש על הארגון מחדש הצפוי בקבוצת גרנית.
סגיס יפגוש בקבוצת בורוביץ את יעקב גינזבורג, מנכ"ל קלאב מרקט ולשעבר סגן נשיא לשיווק בשופרסל, שעזב את תפקידו בראשית כהונתו של סגיס, וכן את אריק ליבנזון, לשעבר ראש מטה בשופרסל וכיום מ
עמי סגיס לקח מענק והשאיר את לב ואראל עם שופרסל השוקעת
יורם גביזון
31.1.2003 / 8:27