תובענה ייצוגית היא הליך משפטי ייחודי בו מתאפשר לאדם אחד לתבוע אדם אחר או עסק, בשם קבוצת נפגעים. המטרה היא לסייע לאדם להתמודד מול עוולה, צרכנית בדרך כלל, הפוגעת בציבור ולא רק באדם פרטני ולהוות כלי אכיפה אזרחי של הוראות הדין.
מאז נחקק חוק תובענות ייצוגיות, בשנת 2006 הוגשו אלפי תביעות ייצוגיות נגד בעלי עסקים שונים, תביעות שחלקן הארי עסק בעניינים פעוטים וחסרי ערך - תביעות שהוגשו בשיטת "מצליח" וכל תכליתן - גמול לתובעים ולעורכי דינם.
בשנת 2017, לאור גל תביעות ייצוגיות שנדחו ע"י ביהמ"ש, וכדי להקל על העומס המוטל עליהם, ביקש משרד המשפטים להציב חומה בפני תובענות סרק אלה ונקבעה אגרה גבוהה כתנאי להגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית. משרד המשפטים סבר כי האגרה תגרום לצמצום מספר התביעות המוגשות, אך התקנות לא הוחלו על כל הנושאים בגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית. כך למשל, תביעות בעניין נגישות לבעלי מוגבלות נותרו פטורות מאגרה.
פטור זה מאגרה ביחד עם חקיקה חדשה המכילה על כלל בתי העסק בישראל הוראות הנוגעות לנגישות אתרי אינטרנט, נגישות המענה הקולי, אמצעי נגישות בבית העסק וכיו"ב, הובילו לגל חדש של אלפי תביעות ייצוגיות נגד בעלי עסקים בישראל בגין הפרת הוראות הדין הנוגעות לנגישות.
אין חולק על חשיבות כללי הנגישות לבעלי מוגבלות, אך הוראות החוק החשובות מנוצלות על ידי תובעים סדרתיים ועורכי דין כדי לגרוף רווחים קלים, גבוהים ומהירים - ללא קשר לעניין בשמו כביכול הם תובעים.
בעלי העסקים נכנעים לסחטנות
פעמים רבות מוגשות תביעות בסכומים של מיליוני שקלים, בלי מכתב התראה. כאשר בעל העסק פונה לעורך הדין המייצג את התובע, לברר פשר התביעה - מוצעת לו "הצעה שאי אפשר לסרב לה" - שלם כמה עשרות אלפי שקלים והאיום של מיליונים יוסר. אירעו גם מקרים בהם בעקבות פניה לפני הגשת תביעה תיקנו בתי העסק את הליקוי (או שכלל אין ליקוי) - אך עורך הדין והתובע המשיכו לדרוש תשלום ואף הגישו תביעות ייצוגיות.
עד כה, בעלי עסקים רבים נאלצים 'לבלוע את הרוק' להיכנע לסחטנות ולשלם, מתוך שיקולי עלות תועלת. בעל עסק עושה את החישוב הפשוט, שזול יותר לשלם 20,000 שקל לתובע מאשר לשלם סכום זהה או גבוה מכך לעורך דין מטעם בעל העסק, לבזבז זמן ומשאבים בניהול הגנה כאשר מעל הראש מרחף איום של פיצוי במיליוני שקלים והמוניטין של בית העסק נפגע שכן במאגרי המידע מצוין שתלויה ועומדת תביעת מיליונים נגד העסק. התובעים ועורכי דינם מודעים לכך היטב ומנצלים זאת כדי לגרוף סכומים המסתכמים לכדי מאות אלפי שקלים, בתביעות משוכפלות המוגשות נגד עשרות בעלי עסקים בלי לראות את טובת הקבוצה או העניין בשמו הוגשה התביעה. הוכחה לכך היא העובדה שכאשר בעל עסק ביקש לתרום את הסכום לגוף וולונטרי העוסק בתחום בו הוגשה התביעה - ההצעה נדחתה על ידי התובע ועורכי דינו, כי עניינם הוא בשכרם.
לאחרונה חל שינוי מגמה בפסיקות בית המשפט, אשר מזהיר מפני תופעות הסחטנות ו'הרוכב החופשי', הנפוצות בתביעות ייצוגיות בהן לא נדרש תשלום אגרה. כך, למשל, בהחלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק בו ייצגנו, נקבע כי תובע וב"כ אשר דרשו פיצוי של 2,500,001 שקל, יקבלו רק 11,000 שקל. בהליך אחר, בו הוגשה תביעה של מיליונים נגד בעל עסק זעיר, הורה בית המשפט על מחיקת הבקשה לאחר שהתובע ועורך דינו לא טרחו כלל להגיש הוכחות או נספחים כמתבקש.
שינוי המגמה של בתי המשפט מוביל לכך שהכניעה לסחטנות אינה מהווה כבר ברירת המחדל הרצויה. בתי המשפט בשורה של החלטות שניתנו בחודשים האחרונים, שבים ומזהירים בתי המשפט מתופעה פסולה זו, מבקשים לבחון האם אכן צמחה תועלת כלשהי לקבוצה ואף פוסקים סכומי שכר טרחה נמוכים, כך שלא משתלם לתובעים ולעורכי דינם לנהל הליכי סרק. חשוב לציין שהנזק מתביעות קנטרניות הוא כפול - הן פגיעה בבתי עסק, והן חשש שתביעות במקרים מוצדקים כלל לא יוגשו.
כעורכי דין העוסקים בייצוג נתבעים בתביעות ייצוגיות, אנחנו מברכים על שינוי המגמה אשר תסייע לצמצום השימוש הציני שנעשה בכלי החשוב של תובענה ייצוגית, יקל את העומס על בתי המשפט וימנע מבעלי עסקים הנלחמים גם כך על הישרדותם התמודדות עם תביעות אשר אם תתקבלנה יביאו כליה כלכלית לא רק על עסקם, אלא גם על ביתם.
עו"ד אילון עישר הוא שותף במשרד עו"ד סימון, עישר, דסקל ושות'.