ישראל אך החלה לצאת משנת הקורונה המאתגרת - ואז חוותה סבב לחימה מול חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה. שוב חווינו עצירה כמעט מוחלטת של הפעילות העסקית. שוב רוב המדינה ישבה בבתים בכוננות ספיגה.
נכון, זה נמשך שבוע וחצי, אבל מבחינתם של עסקים קטנים שרק החלו להתאושש משנה נוראית - בלימה מוחלטת של שבוע וחצי עלולה להיות הנקודה הקש ששבר את גב הגמל. יש עובדים שהם אחראים לפרנסתם. מלאים שאולי הם נתקעו איתם. פגיעה ברכוש שהפיצוי עליה הוא תהליך מורכב. האם מישהו דואג להם?
לפני כחודש התארח בישראל מנכ"ל אינטל. הוא התקבל בכבוד רב ובטקסים חגיגיים, שבמהלכם הוכרז על בניית מפעל נוסף בארץ, לצד הקמת קמפוס מחקר ופיתוח על בסיס חברת מובילאיי שאינטל רכשה בעבר.
הכותרות החמיאו להשקעה הגדולה של אינטל בישראל, לא פחות מ-10 מיליארד דולר. מאחוריהן, בירכתי הידיעות החדשותיות, הסתתר פריט מידע נוסף: בתמורה להשקעה הנדיבה של ענקית המעבדים העולמית, הממשלה תעביר לאינטל מענק של 3.5 מיליארד שקלים. ובתרגום: יותר ממיליארד דולר.
מעסיקים 60%, מקבלים אפס
זה לא רק שהמדינה משתתפת בעשירית מההשקעה של גוף בינלאומי שהוא עד כדי כך חזק, שהוא כמעט כלכלה בסדר גודל מדינתי בפני עצמו - ובואו לא נשכח, אנחנו בגירעון של טריליון שקל. מה שבאמת מקומם הוא שההשקעה הזו, רק בחברה אחת ויחידה, גדולה פי חמישה מכל מה שהמדינה העניקה בשנה החולפת לעסקים הקטנים אצלה בבית.
כן, כל הסיוע שהמדינה הגישה במהלך שנה לעסקים קטנים ובינוניים הסתכם בשנת 2020 בכ-700 מיליון שקל. ומדובר בתקציב שהוגדל לאור משבר הקורונה וכלל מענקי חירום משמעותיים. בשנים רגילות, התקציב הוא חצי מזה. תחשבו על כל סעיפי התקציב המנופחים והמופרכים שעוברים כל כך בקלות מדי משא ומתן קואליציוני - ועל 700 מיליוני השקלים הצנומים האלה.
קצת פרספקטיבה: 99% מהיקף העסקים בישראל מנוהל בעסקים קטנים ובינוניים. הם מעסיקים כ-60% מכלל המועסקים במגזר העסקי ואחראים ליותר ממחצית התוצר של מגזר זה. זהו נתון מדהים, ששווה לקרוא פעמיים. כן, אנחנו באמת אומת הייטק מרשימה, מגדלור של חדשנות לעולם כולו. אבל עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית הוא סדרה של עסקים קטנים ובינוניים בתחומי שרות, ייצור, הפצה, תחבורה, סיטונאי מזון ויבואנים שמהווים מרכיב מרכזי בשרשרת הערך של המשק כולו ובמקרים רבים אף מאפשרים את פעילות הגופים הגדולים.
יש תפיסה מהזרם הנאו-ליברלי, שרווחה בארה"ב של השנים האחרונות והקרינה על חלק ניכר מממשלות המערב, ולפיה אם נדאג לעסקים הגדולים ולבעלי ההון, משהו מזה יחלחל כלפי מטה. ובדרך כלל, התפיסה הכלכלית-חברתית הזו באה לצד אמונה שהמדינה צריכה להקטין מאוד את המעורבות וההשקעה שלה בכל תחומי החיים.
התפיסה הזו אינה מתאימה לצורך העז הקיים בקרב העסקים הקטנים והבינוניים להכשרות וליווי בתחומי הטמעת טכנולוגיה חדשה, עידוד חדשנות ומתן כלים מתקדמים לניהול העסק.
את ענקיות ההייטק שבאות להשקיע כאן צריך לקבל בזרועות פתוחות. גם להקל עליהן, אם צריך. אך מנגד, אסור לשכוח לרגע את העסקים הקטנים והבינוניים. אסור להזניח את הלב והמנוע של המגזר העסקי בישראל שעסוק בשגרת היום יום וזקוק לכלים נוספים כדי להמשיך ולצמוח ולהגביר פריון.
יש גופים שתומכים ומסייעים לעסקים האלה, ממשלתיים וכאלה המשתייכים למגזר השלישי. ויש בהם אנשים טובים, מסורים, שעושים הכל כדי לסייע לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים. אבל הגופים הללו מתוקצבים בדלות, ומשום מה הם אלו שתמיד יהיו הראשונים לספוג קיצוצים או, במקרה הטוב, להיתקע עם אותו תקציב דל במשך שנים (בשנים שבהן יש למדינה תקציב, כלומר).
יש לקדם במהירות האפשרית תוכנית אסטרטגית לאומית הבוחנת את כל האתגרים והחסמים לאימוץ טכנולוגיה, הטמעת תהליכי חדשנות והגברת פיריון בקרב עסקים קטנים ובינוניים ובהתאם לממצאים התוכנית תמליץ על סדרת פעולות לביצוע להתמודדות עם חסמים אלו.
פרופ' אסף אברהמי הוא מנכ"ל חברת חשבשבת