שנת הקורונה גרמה לרבים להתכנס, להרהר ולשנות דפוסים. כשזה מגיע לתכנון ועיצוב הבית, יש את אלה שהקדישו זמן ומחשבה כיצד לשפר את תכנון מרחב המגורים ויש את אלה שלקחו את זה כמה צעדים קדימה והחליטו במהלך התקופה המאתגרת לשנות מסלול קריירה וחיים, לא מתוך מצוקה או אובדן דרך, אלא ממקום של חוזק ועוצמה.
"אני חיה, נושמת ועוסקת בעיצוב פנים למעלה מ-40 שנה ורואה בבירור כיצד שנת הקורונה גרמה לאחוז גבוה מאוד של אנשים להבין סוף סוף עד כמה תכנון נכון, ועיצוב שקולע לטעם ולצרכים, משפיע על רבדים רבים בחיים", אומרת ברברה ברזין, מעצבת פנים ובעלת בי"ס ללימודי עיצוב פנים הפועל בלב תל-אביב קרוב ל-25 שנה.
לדברי ברזין, "התחום שלנו סבל תמיד מיחסי ציבור גרועים במיוחד ובמבחן התוצאה עד שהקורונה נכנסה לחיינו הרוב המכריע היה סבור שבמשוואה של עיצוב פנים- אסתטיקה מול פרקטיקה, האסתטיקה לוקחת ובענק. היום אנשים מבינים שמדובר באספקט שחיוני לגוף ולנפש, ממש כך. לא מדובר כאן במותרות אלא בנדבך שמשפיע על האנרגיה, הלך הרוח, על העשייה והתפוקה ועל האינטראקציה שלנו עם המשפחה והסביבה בכל רגע נתון. יתרה מכך- מחקרים מראים שהאופן בו חללים מעוצבים ומתוכננים יכולים להשפיע על התפתחות תקינה של ילדים, על פריון העבודה וכיוב'. חשוב להבין גם שעיצוב אינו עוצר בגבולות הבתים שלנו. אנחנו פוגשים אותו בכל מקום: במסעדה ,במטוס ברחוב או במשרד. הוא נוכח כל הזמן וככזה הוא מקרין על הבריאות, האנרגיות, ואיכות החיים של כל אחת ואחד מאיתנו, גם במידה ולא נדע להצביע במדויק על הסיבה".
לשיטתה של ברזין, הטרגדיה הגדולה בעיצוב הפנים היא העובדה שמדובר בתחום שאינו ניתן למדידה: "אי אפשר לשקול אותו, לכמת או לפרוס אותו ובעולם שלנו כל מה שאי אפשר למדוד לא ממש נחשב או קיים. מה שאי אפשר להכניס למשוואה מתמטית הופך לשקוף שולי וחסר חשיבות, אבל נראה שמשבר הקורונה שינה את התפיסה. ראיה לכך היא מספר הנרשמים ללימודים שהכפיל את עצמו בחצי שנה האחרונה. אנחנו רואים נהירה של אנשי מקצוע מצליחים, עם קריירות ענפות, שניצלו את הסגרים לעשות חושבים ובחרו לעשות תפנית מקצועית אמיתית. העלייה היא דרמטית ובעקבותיה הגדלנו פיזית את שטח בית הספר בתל-אביב והשתלטנו על קומה נוספת בבניין".
כדוגמה נותנת ברזין את סיפורה של עצמאית, בעלת מרפאת שיניים ואסתטיקה, שנאלצה לשחרר כבר בתחילת המשבר את העובדים לחל"ת בעוד שהיא המשיכה לעבוד במסגרת ההגבלות לנהל את העסק. "אותה אשת קריירה מצליחה, שהפכה בינתיים לתלמידה, מעידה שהתקופה הזאת, במהלכה כל ההתנהלות השתנתה, גרמה לה להבין שהיא לא רוצה לחיות בתחושה של פיספוס. היא החליטה לשנות את קונספט העבודה- הורידה את הקצב והיקף השעות העבודה והחלה ללמוד עיצוב פנים בשביל הנפש, מתוך שאיפה לשלב את המקצוע בעשייה. דוגמה נוספת היא של בכירה בתעשיית ההייטק שהחליטה עוד טרם הקורונה לעזוב את החברה בראשה עמדה. היא ניצלה את השקט שהקורונה הביאה איתה לחשיבה, והתבוננות פנימה והחליטה שהיא רוצה להשפיע מכיוון אחר לגמרי. לפני מספר חודשים החלה את לימודיה וניכר שהיא משקיעה בהם את כל כולה. בשלב זה היא אף בוחרת לסרב להצעות הרבות שממשיכות להגיע".
גם בראייתו של מעצב הרהיטים יפרח בן צבי, שנת הקורונה האיצה תהליכים והובילה לעליה משמעותית בביקוש לפרטי ריהוט אמנותיים בעלי ערך מוסף שמשמים כנקודות כוח בעיצוב של מרחבי המחייה פוסט עידן הקורונה. "רבים מבעלי הדירות והבתים איתם עבדתי במהלך התקופה וגם עכשיו לאחריה, שאפו, וממשיכים לשאוף, להפוך את הבתים שלהם לבעלי ערך מוסף- מרחבי מחיה לא רק פרקטים ומעוצבים אלא גם חווייתיים ולבחירה של פרטי הריהוט יש חלק לא מבוטל בכך. בבתים האלה בחרו להשקיע לא רק בצבע לקירות, אלא ביצירת מערכות עיצובית מושקעות ודומיננטיות כמו קירות מחופים בספרייה, דלתות ללא משקופים, נגרות מיוחדת במרכזה קמין, בר משקאות built in או חיפוי כניסה שמטשטשים את שירותי האורחים על מנת שלא יבלטו באגף הציבורי".
לדברי בן צבי, אזורים ציבוריים כמו המטבח והסלון קיבלו את מרב המשקל, אחריהם חדרי עבודה מעוצבים כחלק מחוויית הבית, חדרי שינה ולבסוף חדרי הילדים. "מפרט החומרים פוסט עידן הקורונה הוא עשיר מאי פעם והלקוחות לא חוששים להתנסות. כך למשל פורניר שמחליף בהרבה מקרים את הפורמייקה והמלמין או פרזולים מיוחדים. דבר אחד בטוח-הלקוחות כיום הרבה יותר מעורבים מעורבים, ממש עד הפרט האחרון וחשוב להם להבין מה יקבלו הם מקבלים בכל מ"ר של נגרות".