בית המשפט דחה לאחרונה בקשה לתביעה ייצוגית נגד אוניברסיטת ת"א, בטענה כי היא גובה מהסטודנטים תשלום דמי אבטחה ביתר. בית המשפט קבע, כי בין מוסד להשכלה גבוהה לבין סטודנטים לא מתקיימים יחסי "עוסק - צרכן", על פי חוק הגנת הצרכן, בכל הנוגע לגביית דמי אבטחה, ועל כן התביעה אינה מתאימה להתברר כייצוגית. קביעה זו ניתנה לאחר שהתיק עבר גלגולים מבית המשפט המחוזי בתל אביב לבית המשפט העליון ובחזרה.
התביעה הוגשה ב-2016 על ידי סטודנט, שטען כי דמי האבטחה בסך 502 שקל שאוניברסיטת ת"א גובה מכל סטודנט, גבוה ביחס למה שהיא רשאית לגבות, בהתאם לדו"ח ועדת מלץ (ועדה ציבורית לבחינת המבנה הארגוני של המוסדות להשכלה גבוהה, בראשותו של שופט ביהמ"ש העליון (בדימוס) יעקב מלץ, שהמליצה בשנת 1996 על שורת רפורמות, ביניהן כי גובה שירותי האבטחה ייקבע בהסכמה בין הנהלת המוסד האקדמי לבין הנהלת אגודת הסטודנטים המקומית") ומשכך, על האוניברסיטה להשיב לציבור הסטודנטים סכום של כ-8 מיליון שקל, כ-150 שקל לכל סטודנט.
לטענת המבקש, דמי האבטחה ניגבו מהסטודנטים בת"א ללא קשר לעלויות האבטחה, מבלי שהוצגו בפני נציגות אגודת הסטודנטים נתונים כלשהם לגבי נחיצות התשלום הגבוה, ומבלי שנציגות האגודה בדקה את ההוצאות של האונ' בעבור אבטחה.
עוד נטען בתביעה, כי בעלויות האבטחה צריכים לשאת גורמים נוספים ולא רק הסטודנטים (למשל, גורמים פרטיים השוכרים מהאוניברסיטה מתקנים שונים), אשר נהנים משירותי האבטחה, וכי מדובר בסכום שרירותי. לדבריו, הסכום שהיה צריך להיגבות מהסטודנטים הוא 6 מיליון שקל, אולם בפועל נגבו מהם, לפי הצהרת האוניברסיטה, 14 מיליון שקל. לכן לדבריו, 8 מיליון השקלים שניגבו ביתר, צריכים להתחלק בין כל הסטודנטים (כ-28,000), מה שמעמיד את ההחזר על 150 שקל לכל סטודנט.
אוניברסיטת ת"א, מנגד, באמצעות עורכי הדין צחי פיסטל ועדי ערמן ממשרד בן-ארי, פיש, סבן ושות', טענה כי היא פעלה בדיוק בהתאם להוראות דו"ח מלץ, לא גבתה שקל אחד ביתר ואף להפך - סבסדה את עלויות האבטחה עבור הסטודנטים, ואף הגיעה להסכמות מפורשות עם אגודת הסטודנטים, מדי שנה, ביחס לדמי האבטחה השנתיים. עוד היא טענה, כי מאז פורסם דו"ח מלץ התרחשו לא מעט שינויים במצב הביטחוני בישראל וכי יש לפרש את הדוח בהתאמה לעלויות האבטחה שהתייקרו.
השופט רחמים כהן, שדן בתחילה בתיק, לא קיבל את בקשת האוניברסיטה לדחות על הסף את התביעה הייצוגית, כאשר על החלטתו זו הגישה האוניברסיטה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת הדיון בבית המשפט העליון הוסכם כי במסגרת בירור הבקשה שומרת לעצמה האוניברסיטה את הזכות לטעון להיעדר יחסי עוסק - צרכן.
לאחר החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, החליפה את השופט כהן השופטת לימור ביבי, שלאחר שהתמונה המלאה הוצגה בפניה קבעה, בניגוד אליו, כי האוניברסיטה אינה מתאימה להיות מוגדרת כ"עוסק" על פי חוק הגנת הצרכן ולכן בינה לבין ציבור הסטודנטים לא מתקיימים יחסי עוסק - צרכן. השופטת קבעה, כי דין הבקשה הייצוגית להידחות תוך שחייבה את הסטודנט בהוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
לדברי עוה"ד צחי פיסטל ועדי ערמן: "לפסק הדין השלכה על תביעות ייצוגיות שהוגשו בגין גביית דמי אבטחה חלקיים נגד שורת מוסדות להשכלה גבוהה וגם ביחס לתביעות ייצוגיות שהוגשו נגד מוסדות רבים בקשר לקורונה, שגם שם הועלו טענות הנוגעות לגביית תשלומים, לרבות דמי אבטחה, בתקופת הקורונה".
בהמשך לפסק הדין, נודע כי התובעים הייצוגיים בשאר התביעות פעלו להגשת בקשות לעכב את ההליכים הייצוגיים השונים המתנהלים נגד מוסדות להשכלה גבוהה נוספים.