בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי בתי המלון של רשת פתאל בטבריה ייאלצו לשלם לעירייה תמורת איסוף ופינוי הפסולת העודפת. בכך, הפך העליון של פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, שקבע כי על העירייה לפנות את הפסולת של בתי המלון בעיר על חשבונה.
ב-2019 ביקשה עיריית טבריה לחייב את בעלי העסקים בעיר לשאת בעצמם בעלות פינוי פסולת עודפת בהתאם לאמות המידה שנקבעו ע"י משרד הפנים בנושא, תוך שהציעה להם מספר הסדרים חלופיים בהקשר זה. בין היתר, הוצע להם לפנות בעצמם את הפסולת (הבסיסית והעודפת) ובתמורה לזכות אותם בחשבון הארנונה, עבור פינוי הפסולת הבסיסית.
לאחר פניות של התאחדות המלונות בטבריה ושל רשת מלונות פתאל, המחזיקה בארבעה בתי מלון בעיר, לעיריית טבריה בבקשה לבטל את ההחלטה, הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בבקשה שיורה על ביטול החלטת העירייה, בטענה שניתנה בחוסר סמכות. העותרות טענו, כי פינוי האשפה הוא אחד מהשירותים הבסיסיים שרשות מקומית מחויבת לספק לתושביה ולעסקים שבתחומה, וכי העירייה מחויבת לספק שירות זה, מאחר שהתשלום בעדו כבר נכלל במחיר הארנונה שבתי העסק, ובכלל זה המלונות ברחבי העיר, משלמים לה.
העירייה מצידה טענה, כי חוק עזר העירוני במתכונתו הקיימת מאפשר לה להטיל על העסקים פינוי עצמי של פסולת, וגם מסמיך אותה לגבות תשלום עבור פינוי פסלות עודפת על ידה. עוד טענה העירייה, כי גבייה בגין פסולת עודפת תואמת לעקרונות שנקבעו ע"פ פסה"ד שניתן בעניינה של עיריית חולון בשנת 2013.
שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, יונתן אברהם, קיבל את העתירה וקבע כי חוק העזר של העירייה מחייב אותה לפנות את כלל הפסולת מתחומם של העסקים, כי הוא אינו מסמיך אותה להטיל על בעלי עסקים חובת פינוי עצמי של פסולת, מחובתה של העירייה לפנות את כלל האשפה שבתחומה, וזאת בין אם מדובר בפסולת בסיסית ובין אם מדובר בפסולת עודפת.
על פסק דין זה הגישה עיריית טבריה ערעור לבית המשפט העליון. באמצעות משרד עוה"ד עפר שפיר, המייצג רשויות מקומיות רבות. במסגרת הערעור טענה העירייה, כי למרות שחוק העזר העירוני נחקק בשנת 1991 הוא מאפשר לה להורות לבעל עסק לפנות פסולת, ומשלא עשה כן רשאית העירייה לפנות את הפסולת בעצמה ולחייב את בעל העסק בהוצאות הפינוי. לחילופין, טענה העירייה, כי מאחר שמלכתחילה אינה חייבת בפינוי פסולת עודפת מעסקים, היא רשאית להגיע עמם להסדרי פינוי שונים אף בלא הסמכה בחוק העזר.
השופט מני מזוז, אליו הצטרפו גם השופטים מלצר ווילנר, קיבל את הערעור וקבע, כי למרות שניסוחו של חוק העזר אינו מיטבי, ניתוח מהותי שלו מלמד כי הוא מאפשר לעירייה להורות לבעל עסק לפעול לפינוי עצמי של פסולת ואף לגבות ממנו תשלום עבור זה. על כן, אין לקבל את טענת העותרות, כי הן זכאיות לקבל מהעירייה פינוי של מלוא הפסולת שהן מייצרות בחינם. עוד ציין מזוז, כי לכאורה אין מניעה בכך שהרשות תגיע להסדרים מוסכמים עם בעלי המפעלים בנוגע לפינוי הפסולת מבלי שאלה יעוגנו בחוק עזר.
לדברי עו"ד אמיר בירנבוים ממשרד עפר שפיר ושות', הפסיקה עשויה לסייע לעיריות נוספות שמבקשות לחייב בעלי עסקים בעירן לשלם עבור פינוי כמויות גדולות של פסולת, ואשר טרם השלימו את הליכי עדכון חקיקת חוק העזר שלהן בנושא.