ברשימת ההוצאות המעיקות, במיקום די גבוה נמצא התשלום לאירועים משפחתיים. בריתות, בת מצווש וכו' - אין מדכא יותר מאשר לשלם 400 שקלים בשביל חצי עוף או דג לצד חצי לימון ארוז בשקית ולחזור הביתה כעבור שעתיים. אבל המקרה הבא שונה: במקום שהיא תשלם שילמו לה, ולא סתם - אלא סכום פרוע של מיליון שקלים.
כיצד זה קרה? האישה הגיעה לאולם אירועים לצורך השתתפות בחגיגה משפחתית, אלא שביציאה ממנו החליקה קלילות במדרגות וספגה חבטה בירך ובברך שהצריכו ביצוע של מספר ניתוחים והליכים רפואיים. האבחנה - שבר במפרק ובברך שהסבו לה כאבי תופת.
בכתב התביעה, גוללה האישה את נסיבות התאונה והוברר כי המדרגות בהן צעדה היו רטובות אך לא רק. לטענתה, נמרחו עליה חומרים שומניים וסבון שנשטפו מרצפת האולם. מעבר לרשלנות האמורה, מספר ליקויים נוספים הובילו לנפילה - במדרגות לא הותקנו פסים למניעת החלקה ואיש 'מהמדענים' שתכננו אותם לא השכיל להבין שנדרש גם מעקה אחיזה. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית שקבעה כי האישה סובלת מנכות אורטופדית בשיעור של 35% וכן מפגיעה עצבית בשיעור של 10%.
ומה טענה הנתבעת? להד"ם - לא היו דברים מעולם. כן, היא לא הכחישה את קרות התאונה, אך לטענתה מדובר על נפילה מקרית שלא נבעה מהזרמה של מים למדרגות, שכן עובדי הניקיון שוטפים אותן רק בבוקר למחרת. מהיכן, אם כן, הגיע החומר השמנוני שדבק בהן?
מחלוקת נוספת שהתגלעה היא סביב שיעור נכותה. בעוד שזו טענה ל-35%, הנתבעת, הבהירה כי מדובר על הפרזה בוטה ושיעורה עומד על 20% בלבד. כמו כן, נטען כי הנכות הניוונית ממנה היא סובלת, כלל לא קשורה לתאונה, ומדובר על מצב רפואי קודם.
כאמור, השופטת מצאה את עדותה של התובעת כאמינה יותר, ובכלל זה - גם קיבלה את קביעת המומחה מטעמה בנוגע לליקויים שנמצאו במדרגות. בו בעת, השופטת גם ציינה כי לא צריך להיות מנהל המוסד לבטיחות וגהות בשביל להסיק שנדרשת חובת זהירות מוגברת במקרה בו אין עזרי בטיחות במדרגות. אי לכך, נקבע כי שיעור רשלנותה התורמת של האישה עומד על 20%. לאור המחלוקת סביב שיעור הנכות, מונה מומחה מטעם בית המשפט שקבע כי היא סובלת מנכות אורטופדית בשיעור של 30%. אחרי דין ודברים, חישובים ולבטים, קבעה השופטת כי נכותה המשוקללת של התובעת בגין התאונה עומדת כל 38.9% וכי נכותה התפקודית - על 40%.
סוף דבר, בניכוי אשם תורם ותגמולי ביטוח לאומי, חויב האולם לשלם לאישה פיצוי בגובה של 795,478 שקלים בעבור הפסדי שכר ואובדן כושר השתכרות כולל פנסיה, עזרת צד ג', הוצאות נסיעות וניידות, הוצאות רפואיות ואחרות, הוצאות דיור והתאמת דיור חלופי ונזק לא ממוני. בנוסף היא גם חויבה לשלם שכ"ט בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי, לרבות החזר הוצאות , חוות דעת, שכר טרחת העדים והחזר אגרה.
עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, מומחה לדיני ביטוח: "לא כל נפילה או נזק שנגרם במהלך אירוע, מעיד בהכרח על רשלנות מצד האולם. כאשר אדם ניזוק במהלך אירוע כדוגמת חתונה, שנערך באולם אירועים, לא מן הנמנע, שבית המשפט יקבע שהאולם אינו אחראי. על מנת שתוטל אחריות על אולם אירועים, על התובע להציג ראיות התומכות במסקנה לפיה האולם פעל ברשלנות והפר את חובתו כלפי הניזוק ולהצביע על קשר בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם".