ליברמן יכול להירגע: המשק ממש לא במצב המצריך תוכנית ייצוב

סיפרו לי פעם בדיחה על אחד שרצה לברוח מבית המשוגעים וביקש מחבר שלו שיעשה בשבילו את ההכנות. הוא צייד את החבר שלו בכל מה שצריך, וביקש ממנו שאם יש גדר - שישים עלייה סולם ואם יש חומה - שיחפור מתחתיה. כשהכל יהיה מוכן, שיחזור וידווח באיזו שעה הכי כדאי לבצע את הבריחה. אחרי כמה דקות החבר חוזר ודיווח שאין אפשרות לברוח כי אי אפשר לחפור מתחת לחומה בגלל שאין אחת, ואי אפשר להניח סולמות על הגדר בגלל שהיא לא נמצאת.

נזכרתי בבדיחה הישנה הזאת כשקראתי ששר האוצר המיועד, אביגדור ליברמן, מעוניין להירשם בהיסטוריה בתור מי שעשה תוכנית ייצוב שנייה. יש לי חדשות רעות בשביל שר האוצר: הוא לא ירשם בהיסטוריה בתור מי שביצע תוכנית ייצוב, בגלל שהדבר האחד שהמשק לא צריך, זה ייצוב.

נכון שהחוב של המדינה עלה בעקבות הקורונה, וגם האינפלציה קצת מרימה ראש. אבל גם אם נסיים את השנה עם חוב ציבורי של 75% או 76% תוצר, זה עדיין לא חוב של 200% כמו ב-1985, כשעשו את תוכנית הייצוב. גם האינפלציה השנה צפויה לעלות, אבל אינפלציה של כ-2% או קצת יותר, זה ממש לא אינפלציה של 450%, כמו ב-1985. חוץ מזה, הבעיה המרכזית ב-1985 הייתה המחסור בדולרים: ישראל ייבאה הרבה יותר מכפי שהיא ייצאה, וב-1985 הממשלה כבר הגיעה קרוב לנקודה שבה לא יהיה מספיק כסף ליבוא של דלק ומזון. היום, לעומת זאת, לישראל אין מחסור בדולרים. להפך, בנק ישראל עובד שעות נוספות בלרכוש את הדולרים שנכנסים למשק כדי למנוע מהשקל להתחזק יותר מדי.

אז כל ניסיון להשוות את מה שיעשה שר האוצר הנוכחי לתוכנית של 1985 הוא לא רלוונטי. כל מה ששר האוצר הבא צריך לעשות זה לבטל את כל התשלומים הנוספים שהמדינה מוציאה בשל משבר הקורונה, ואולי עוד כמה תוכניות בזבזניות שיצרו שני שרי האוצר הקודמים, וישראל תחזור אוטומטית למסלול של צמצום הגירעון.

זה לא שלשר הבא אין מה לעשות. הוא יכול, למשל, לפתוח באופן מלא את השוק לייבוא של מזון. הוא יכול לעשות רפורמות בשירות הציבורי כדי להפחית את הבירוקרטיה ולייעל את השירות לאזרחים ולעסקים. הוא יכול להכריח את הצבא לעשות קיצוצים כואבים כדי להפנות עוד משאבים להשקעה בתחבורה, תקשורת וחינוך.

אבל לפני כל זה, יש דבר אחד נוסף שהוא צריך לעשות. ב-1985, שר האוצר מודעי לא תכנן את תוכנית הייצוב בעצמו. התוכנית הגיעה מצוות שגיבש מנכ"ל האוצר דאז, עמנואל שרון, ביחד עם כמה אנשי אקדמיה מהארץ ומחו"ל. השר נתן להם גיבוי, אבל התוכנית באה מאנשי המקצוע.

היום, אין שום סיכוי שדבר כזה יקרה. השרים האחרונים ניסו להשתמש במשרד האוצר כמקור לרווח פוליטי, ולכן במקום שהמשרד יעבוד בשיתוף פעולה בין הפקידים והשר, השרים ניסו להכפיף את מדיניות המשרד לצרכים הפוליטיים שלהם. זה לא עבד בשביל השרים, וזה פגע במשרד האוצר. אם שר האוצר באמת רוצה להחזיר את הכלכלה למסלול, דבר ראשון כדאי שהוא ימנה כמה כלכלנים טובים למשרות שהתפנו. אחר-כך שיחליט על המטרות שהכי דחוף לטפל בהן, ויעשה את זה. זאת אומנם לא תהיה תוכנית ייצוב, אבל זה בכל זאת יהיה מצוין.

ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-איל