זוכיתם מחוסר ראיות? הקריירה שלכם עלולה להיפגע

שמו של א' מוכר היטב בברנז'ה העסקית בישראל. הוא עורך דין ותיק ומוערך, משרתם של אדונים רבים, שרבב לא דבק בשמו. א' לא מאמין איך קרה, כלשונו, שאשתו "לימדה אותי שיעור בל יישכח והצליחה להדביק למצחי כתם מכוער במיוחד". מבחינתו, הוא למד על בשרו את הקלות בה ניתן לקעקע את שמו הטוב של אזרח בישראל, לטענתו תוך פגיעה משמעותית בעתידו התעסוקתי. נכון להיום, חרף הרקורד המרשים שלו ורשת הקורים שטווה בחברות הבכירות במשק, הוא אומר כי הקריירה שלו נעצרה.

מה אירע שהפך את עולמו?

א' התחתן לפני מספר שנים, אך לפני כשנה, מערכת היחסים עלתה על שרטון והוא ביקש להתגרש. אשתו, שסירבה להתגרש, איימה כי לא תאפשר לו לראות את בנו הקטין ותרושש אותו מכל כספיו, הרבים מאוד. באחד הדיונים בבית הדין הרבני, נקבע בשלב כלשהו כי א' רשאי לקחת את בנו הקטין ביום שבת, וכך עשה. אלא שלטענת אשתו, שהגישה נגדו תלונה במשטרה, הוא עלה עם רכבו המפואר, ששוקל לא פחות מ-2 טון, על כף רגלה ומעך אותה. לטענתה, למזלה, היא לא נפצעה ולא חשה כאב, בזכות נעלי הסניקרס שנעלה.

כיצד יתכן כי מעיכת כף הרגל באמצעות משקל של 2 טון, אינה פוצעת את האישה? לדברי א', לא צריך להיות פרופ' לאורתופדיה בשביל להבין שיש כשל מובנה בגרסתה. הוא אף הפנה את חוקרי המשטרה לקיומה של מצלמה שממוקמת בבית סמוך, אך לטענתו, המשטרה לא טרחה לדרוש לקבל לידיה את הסרטון. בנוסף, הפנה את תשומת הלב של מחלקת התביעות המשטרתית לסתירות נוספות וקריטיות שנפלו בגרסתה. כך, למשל, בעדות אחת זו טוענת כי עמדה לימין הרכב ועדות אחרת - לשמאלו. בסופו של יום, נתקבלה ההחלטה לסגור את התיק, אך בעילה של 'חוסר ראיות' ולא 'מחוסר אשמה'. לכאורה, מדובר על ניואנס משפטי איזוטרי, אך בפועל, ההבדל בין השניים תהומי, ושם את עורך הדין, כמו גם אלפי גברים נוספים שנמצאים באותו מצב - בפני בעיה קשה מאוד.

תגובת משטרת ישראל: "במקרה שבו הנסיבות מצדיקות סגירת תיק מחוסר אשמה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה, הדבר נעשה. נסיבות התיק נשוא פנייתך נבחנו ועילת הסגירה המתאימה בעניינו הינה חוסר ראיות כפי שפורט במכתבנו".

מהו, בעצם, ההבדל?

המחוקק בישראל מאפשר לתביעה לסגור תיק פלילי באחת מהאפשרויות הבאות: היעדר ראיות מספיקות; היעדר אשמה; הסדר מותנה ונסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין ("חוסר עניין לציבור"). עו"ד עופר רשו מומחה בתחום הפלילי והצווארון הלבן מסביר כי האפשרות היחידה שאינה מותירה כתם פלילי ומוחקת למעשה את הרישום ממסופי המשטרה היא עילת חוסר אשמה. בכל מקרה בו התיק נסגר בעילה אחרת, הדבר עשוי לחבל משמעותית בעתיד התעסוקתי.

הליך הקבלה למשרות אמון רבות במשק, כל שכן בשירות הציבורי, כולל בין היתר בדיקות רקע מעמיקות, שבנקל מגלות את הכתם. " זו חתיכת חטוטרת ענקית על המצח שלי, אתה היית מכניס לארגון שלך אדם שנרשם לגביו כי דרס את אשתו?", אומר לנו א', "היית שוכר שירותים של אדם כזה? אני לא, ומכאן הלחץ האדיר בו אני נמצא. אני חרד לגורלי ונמצא בסיטואציה קפקאית: כל פניותיי למערכת בבקשה שישנו את עילת הסגירה, נסתיימו בלא כלום. וכך אשתי מנצלת את הלקונה במערכת, בשביל להתנקם בי".

כמו עורך הדין א', יש בישראל עוד מאות גברים, אולי אלפים רבים, שנמצאים במצב זהה, בו חרף ראיות חותכות שמוכיחות כי לא ביצעו את העבירה הנטענת, התיק שלהם נסגר שלא בעילה של חוסר אשמה, תוך כאמור, פגיעה קשה בעתידם התעסוקתי ויכולת ההשתכרות שלהם.

הפגיעה בהיבט התעסוקתי לא מסתכמת רק בקלון, בשם הטוב ובחזקת החפות, אלא מובילה גם לביטול רישיון הנשק, מסביר עו"ד רשו. לדבריו, היא מותירה בידי המשטרה את טביעות אצבעותיו ודגימת הדנ"א שלו, שמו מופיע במרשם המשטרתי כתיק סגור וכל אימת שיפגוש שוטר, השוטר יכול לדעת כי כבר "הסתבך" עם החוק בעבר, גופים מסוימים רשאים לדעת על קיומו של התיק הנ"ל, התיק עצמו יכול להיפתח בשנית כל אימת שיסתבך באירוע דומה ועוד. לדבריו, הפרקטיקה בה מרבית התיקים נסגרים בעילה של חוסר ראיות ולא בעילה של חוסר אשמה, אשר אמורה להיות דרך המלך במידה ומעניקים לחזקת החפות את המשקל החוקתי המתאים, כבר זכתה לביקורתו של בית-המשפט העליון. כך למשל, בבג"צ קבלרו כתבו השופטים כי "שמו הטוב של אדם הוא נכס יקר. חשד פלילי שהועלה נגד אדם הוא כתם שהוטל בשם הטוב... אפשר להבין ללבו של אדם, המשוכנע שהוא חף מפשע, כאשר הוא דורש כי חשד שהועלה נגדו יימחק לחלוטין, ובתיק שנפתח נגדו יירשם כי התיק נסגר כיוון שהתברר כי אין הוא אשם".

מהם השיקולים שהפרקליטות שוקלת בעת קבלת ההחלטה המשמעותית בין שתי עילות הסגירה?

פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן פרסם בשנת 2019 הנחיה בעניין סגירת תיקים בעילות של "חוסר ראיות" ו"היעדר אשמה", אשר נועדה להתוות את מדיניות התביעה בשיקולים ובמבחנים לסגירת תיק פלילי נגד חשודים. ההנחיה המעודכנת ביקשה לעצב מחדש את האיזון בין שתי עילות הסגירה - "חוסר ראיות" ו"היעדר אשמה" - זאת, כאשר התביעה מצאה כי אין תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין. החידוש המרכזי בהנחיות: לצורך ההחלטה אודות עילת הסגירה, על תובע (תובע משטרתי או פרקליט) לבחון את מידת הסבירות שהחשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו; ככל שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה - כעולה מהראיות שנאספו בתיק - נמוך, הרי שעילת הסגירה הראויה היא "היעדר אשמה"; ואילו ככל שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה הוא גבוה יותר, יש לסגור את התיק בעילה של "חוסר ראיות".

אלא שלדברי עו"ד רשו, משטרת ישראל אינה מיישמת בפועל את ההנחיה. "גם המקרה של עו"ד א', כמו רבים אחרים, ממחיש היטב את הבעייתיות. יישום הנחיית פרקליט המדינה במקרה הנ"ל הייתה צריכה להוביל לסגירת התיק בעילה של חוסר אשמה". גורמים במשטרה מבטלים, כאמור, את הטענה הזאת ואומרים כי כל מקרה נבחן לגופו וההנחיות מיושמות במלואן וכך היה גם במקרה הזה.

"המוטיבציה הראשונית של הגשת תלונת השווא אינה הפגיעה בעתידו התעסוקתי של הגבר אלא לצורך יצירת מצב עובדתי שישרת את הצד המתלונן במהלך הליך הגירושין", מבהיר עו"ד רונן דליהו, מומחה בדיני משפחה. לדבריו, "הרווח המיידי שצומח ממהלך כזה הוא לעיתים קרובות, הרחקה של בן הזוג מהדירה, כאשר המתלונן בינתיים ממשיך לגור בה, מה שעשוי לדרבן את הצד השני להתפשר. הוא חושש שיגרם פה מצב של אל חזור מבחינת קביעת עובדות בשטח ומסכים להתקפל".

הבעיה, אומר עו"ד דליהו היא שלבתי המשפט קשה לאבחן בין תלונות לגיטימיות שבהן צריך לנקוט סנקציות ובין תלונות סרק שהוגשו לצורך יצירת מניפולציה או עובדות מיטיבות עם אחד מבני הזוג. לדברי עו"ד דליהו, בשנים האחרונות בתי המשפט החמירו במקרים בהם גילו שמדובר בתלונת שווא (למשל בקשות לצווי הגנה שהוגשו על סמך תלונות במשטרה) והם נוהגים במקרים המתאימים לפסוק הוצאות משמעותיות לחובת מגיש הבקשה הסתמית. צריך להבין גם שבקשות אלה מתבררות במיידי וכל המערכת מתגייסת לבירור העניין ולכן יש לזה משמעות דרמטית מבחינת פסיקת ההוצאות.

בנוסף מזכיר עו"ד דליהו כי יש להבחין בין הרף הפלילי לרף האזרחי. יכול להיות שהמשטרה תנקוט בהליך פלילי בעקבות איום, אבל לא בטוח שבית משפט לענייני משפחה יראה באיום מסוים עילה מספקת להרחיק אדם ממשפחתו ומביתו.

"לצערי, מניסיון של כ- 20 שנים בתחום כל אחד יכול לגשת ולהגיש תלונות תלושות מהמציאות ודי יהיה בכך בכדי להותיר כתם על כל אחד לכל חייו בעקבות סגירת תיק 'מחוסר ראיות'", מציין עו"ד רשו. לדבריו, "בהיעדר מיצוי הדין עם מתלוננות ששיקרו, מחד ומאידך, במצב שבו מערכת אכיפת החוק "מעודדת" הגשת תלונות שכן, בין היתר, הדבר מגדיל את מאגרי המידע שלהן, כגון מאגר טביעות האצבע והדנ"א, נקל להבין כיצד המשטרה לא מתייחסת ברצינות לעוד אדם שטוען שמדובר בתלונת שווא אגב הליך גירושין".

לדבריו, במשך השנים טיפל במקרים רבים נוספים שבהם השקר בלט למרחקים, כך למשל, מתלונן שטען כי קיבל סטירת לחי אחת אולם הציג שתי לחיים אדומות, אישה שטענה שסוממה רק כי הגבר לא המשיך עימה בקשר, אישה אחרת שטענה כי נאנסה רק בכדי לנצח בהליך הגירושין, נשים רבות שטענו כי הותקפו כשלמעשה הדבר לא היה כלל אפשרי אובייקטיבית בנסיבות העניין ועוד. כל בר דעת מבין כי הדבר עשוי לקרות לכל אחד, לרבות רופאים, עורכי-דין ובעלי מקצועות חופשיים מכובדים אחרים שבמחי תלונת שווא ממניעים זרים הם 'נענשים', באופן מיידי, הוא מוסיף. כך אפשר למצוא רופא שלא יכול לקבל חולים במרפאתו כי נמצא במעצר-בית, עורך-דין שלא יכול לייצג קליינטים בדיונים הקבועים לו וצריך לבקש לדחות אותם או אנשי מערכת הביטחון שנשקם נלקח מהם כחלק מתנאי השחרור אשר לא יכולים עוד לעבוד בעבודה עם נשק וככול הנראה רישיון הנשק שלהם אף יישלל לצמיתות.

לדברי עו"ד רונן דליהו מומחה בדיני משפחה אם אחד מבני הזוג רואה שהשני מעורר פרובוקציות, בהנחה שזכויותיו לא נפשעות, רצוי שיעזוב את הבית וינתק מגע. בנוסף, ברגע שמתפתח סכסוך והשני מעורר פרובוקציה, פשוט להקליט כל דבר שקורה בבית. התיעוד הזה יכול לעזור מאד במהלך ההליך המשפטי בהמשך.