בימים אלה, כשהטרור הכה כמעט בכל מקום בארץ מבחוץ ומבפנים, כדאי אולי לשים לב לתופעה המכונה "טרור חקלאי".
במשך שנים רבות לאומנים שונים חתכו גדרות, הציתו שדות, גנבו בקר ויצרו בכך נזק כספי ונפשי לחקלאים. הגישה הרווחת בקרב רשויות האכיפה הייתה סלחנית עד מתעלמת. חקלאים החזירו למדינה שטחי מרעה שהוחכרו להם לרעיה, קיבוצים הרימו ידיים ואף גורם אכיפה לא ממש הבין את שמדובר באיום אסטרטגי על ישראל, על אף שהיה ברור לכולם מה חשיבותה של החקלאות בשמירה על הגבולות, שמירה על האדמות, על בטחון המזון כמקור תעסוקה חשוב ומעל לכל - חיזוק הקשר בין העם לאדמתו, קשר שהיעדרו יחליש את החוסן הלאומי.
גישה מתעלמת זו הביאה להחמרה עקבית במספר האירועים ובאיכותם ובמהלך שנת 2020 חלה עלייה של כ- 47% במספר האירועים של פשיעה חקלאית ודווחו 2,172 אירועים מקרים. אירועים אלו מהווים רק קצה הקרחון של המצב בשטח, שכן לא מעט חקלאים (35% לפחות) כלל אינם מדווחים על אירועי הפשיעה. הערכת הנזק הישיר מאירועי פשיעה חקלאית נאמדת בלמעלה מ-23 מיליון שקל לשנת 2020, כמובן שהנזק העקיף גבוה הרבה יותר ומהווה, כאמור, לא פחות מאיום אסטרטגי על המדינה. נתונים אלו נלקחו מדו"ח של ארגון השומר החדש ומעידים על המצב הקשה עמו מתמודדים החקלאים בארץ.
אותם חקלאים שלא מדווחים על אירועי הפשיעה, מעידים על אוזלת יד מצד הרשויות בטיפול בפשיעה החקלאית, והיעדר אמון של החקלאים ברשויות אכיפת החוק. לו עבריין שנתפס היה מטופל באופן הראוי והייתה מוגשת נגדו תלונה שמתגבשת לכתב אישום, יותר חקלאים היו מגישים תלונות. מעל ל-60% מתיקי הפשיעה החקלאית נסגרו מחוסר עניין לציבור. מיעוט המקרים, אחוזים בודדים ממש, מגיע לדיון בבית המשפט. עם כאלה נתונים, אין זה מפתיע כי 81% מהחקלאים מרגישים שהם עומדים לבד בחזית המאבק נגד הפשיעה החקלאית.
מי שדווקא כן נרתם לטובת המלחמה בפשיעה החקלאית הוא בית המשפט העליון, שלאחרונה קיבל בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי באר שבע. המקרה שהגיע לעליון עסק בגנב שנתפס עם 330 עופות, מתוכם 150 ללא רוח חיים. עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו עד תום ההליכים אך בית משפט שלום קבע כי הראיות נגדו אינן ברף הגבוה והורה על שחרורו למעצר בית. על ההחלטה הוגש ערעור של המדינה ובית משפט המחוזי קבע שנוכח עברו של החשוד והיותו חוליה חשובה ביזום וביצוע העבירה, הורה על מעצרו עד לתום ההליכים. על כך הגיש החשוב בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדחתה על ידי השופט יצחק עמית. השופט עמית אף מצא צורך להוסיף ולהסביר: "אני סבור ש יש לשנות את נקודת המוצא לגבי מי שנתפס כ שהוא מבצע גניבה חקלאית, זאת, לא מחמת העובדה שגניבות חקלאיות הפכו למכת מדינה - שהרי מכת מדינה אינה עילת מעצר כשלעצמה - אלא בשל המסוכנות הטבועה בעבירות אלה. התפיסה כי מדובר בעבירת רכוש גרידא אינה במקומה".
השופט עמית אף תיאר בהרחבה ובפירוט את המסוכנות של העבירות החקלאיות, אלו שרשויות האכיפה נוטות להקל בהן: "יש בפשיעה החקלאית מסוכנות אינהרנטית בשל הפוטנציאל להתפתחות אלימה במפגש אפשרי בין החקלאי המבקש להגן על פרי עמלו לבין הפורץ באישון לילה. מי שמגיע בלילה, רעול פנים, מי שמגיע בלילה עם אחר או אחרים, מי שאינו חושש להימלט מהמשטרה ... כל אלה, ביחד ולחוד, הם אינדיקציות למסוכנות הטבועה בעבירה של גניבה והתפרצות בכלל, ועבירה של גניבה והתפרצות למטרת גניבה חקלאית בפרט".
נדמה כי טוב יעשו רשויות האכיפה - מהמשטרה ועד לבתי המשפט, אם יישרו קו עם תפיסתו של בית המשפט העליון. רק כאשר תחלחל לכל הרשויות התפיסה וההבנה שמדובר בפשיעה חמורה, נגיע למצב שבו ניהול נכון של המערכה הזו והטיפול בה , , יחזירו לחקלאים את הבטחון.
אין לנו אלא לקרוא לכל רשויות האכיפה לאמץ את הדברים ככתבם וכלשונם, גם ביחס לאירועים אלו, יהיה זה צעד הכרחי (גם אם לא מספיק) בדרך להשבת השקט והשלווה לכולנו.
עו"ד אמיתי ארליך הוא שותף מייסד ומנהל מחלקת נדל"ן במשרד גולדמן, ארליך, אדלשטיין, אביגד ושות' ופעיל בארגון השומר החדש