השבוע התבשרנו על החלטת הממשלה החדשה בדבר הקמת ועדת חקירה לאסון מירון. צעד זה מגיע כשאת הציבור עדיין מלוות תחושות קשות מהאסונות והמחדלים המזעזעים האחרונים הנובעים מרשלנות פושעת.
כזכור, אותו אסון מירון התרחש בסמיכות לקריסת היציע בבית הכנסת של חסידות קרליו בגבעת זאב (שתבע שלשום את הקורבן בנפש השלישי שלו) ולצדם אירעו שורת מחדלי הבולענים, כתוצאה מעבודות הרכבת ובראשם קריסת החניון בביה"ח שערי צדק בירושלים, שבנס לא הסתיימו בנזקים חמורים יותר.
לאחר אסון מירון נגררנו לוויכוח פוליטי בדבר הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, אך בשאר האירועים התעמעם הרעש התקשורתי עד שכעת רובנו איננו מודעים כלל להתרחשויות, מלבד אזכורים ארעיים בשולי החדשות או ברשתות החברתיות. למעשה לא התקיים כל דיון ציבורי רציני או תוכנית סדורה להפקת לקחים משרשרת המחדלים.
ההמלצות נותרות על הנייר
כל זה מעורר שאלות כיצד ייתכן שאירוע כה מחריד כאסון מירון הפך לוויכוח פוליטי מיותר והאם הקמת הממשלה החדשה והחלטתה בדבר הקמת הועדה, מרמזים על תחילתה של התנהלות עתידית אחרת.
בלי קשר לתשובה, כמובן שאין להסתפק במסקנות בדיעבד של חקירה, אלא להקדים תרופה למכה שתמנע מראש את הצורך המצער בהקמת ועדה מסוג זו. לשם כך יש לקיים דיון נוקב ותכנון מחודש באשר למנגנוני ההגנה, המניעה והאכיפה הדווקנית בכל הנוגע לתחומי הרישוי, הפיקוח, הביצוע והאכיפה במקומות ציבוריים, למטרת מניעת אסונות ציבוריים נוספים.
עד לשלב זה לא נראו כל תכנון או הפקת לקחים, בעוד שאנו נחשפים לעוד הליך פוליטי לקוי וחסר שיניים, שהוא בבחינת "שגר ושכח". הרי כבר חזינו בכל כך הרבה ועדות והמלצות אשר נותרו על הנייר בלבד. חשבון הנפש הנוקב ביותר אליו זכינו מצד הממשלה היוצאת הוא כזכור ש"אחריות - אין פירושה אשמה".
השוואה למקומות אחרים בעולם, ואף לגורמי ניהול א-פוליטיים בישראל, חושפת דפוס התנהלות שונה לחלוטין. למשל איטליה לאחרונה פעלה במהירות שיא, כשדיווחה על עצורים מיידים לאחר אסון הרכבל. \
\גם חיל האוויר שלנו פעל בזריזות במהלך נובמבר, לאחר התרסקות מטוס אימונים על שני טייסיו. אסון זה גרר קעקוע מידי של אותם מטוסי הסנונית, בדיקה מקיפה של מכלול הכשלים ואף הוצאת הנחיות אופרטיביות למניעת הישנות האסון. מקרים אלו מלמדים על הצורך בדיון משמעותי, כמו גם בחקירה בדיעבד המתבצעת בזריזות וביעילות, שמסקנותיה מיושמות ובאות לידי ביטוי בגרף לימוד והפקת לקחים.
כל הדיוט היה יכול לצפות את האסון במירון
לעומתם, האסונות והמחדלים האחרונים מראים כי דבר מזה לא נעשה. צפייה בחומרי האירועים מעלה תחושת כעס חזקה על כך שרובם יכלו להימנע בקלות, כשבמקום זאת הפרפרים המשיכו לעופף שוב ושוב לתוך האש.
כל הדיוט יכול היה להביט בתוואי המסלול במירון כדי להבין שלא יחזיק מעמד בלחץ ההמונים. כל בר דעת מבין שהטריבונות שקרסו בגבעת זאב לא תוכננו להכיל את כמות האנשים שעמדו עליהן. וכך גם באשר לבולענים, כשבתקשורת כבר ניתנו אזהרות למעלה משנתיים בדבר סכנות קיום עבודות הבנייה באזור החניון.
הגיע הזמן לקביעת סטנדרטים ברורים וא-פוליטיים שידאגו לאכיפתם של כללים וחוקים בתחומי הרישוי, התכנון, הפיקוח והאכיפה. הרי מה יותר ברור מאכיפת מספר המבקרים במירון, "שינוע" אנשים מצד לצד ובטיחות המעברים?
מה יותר מתבקש מאכיפה קפדנית של מספר המבקרים בבית כנסת בהתאם לאירועים או לכל קריטריון אחר, כל עוד תיכלל התניה חד משמעית לגבי מספר המבקרים במקום?
מה יותר ברור מקביעה של רף אשר מתחתיו לא יבוצעו עבודות קרקע? ומדוע כל זה מתגלה בשטח כמדע בדיוני?
על המדינה לקבוע רף אחיד באשר להתנהלות במרחב הציבורי. הדבר יצמצם מלכתחילה היתכנות לאסונות פוטנציאליים באמצעות הידוק הרישוי, הפיקוח, הביצוע והאכיפה במקומות ציבוריים. יש לוודא שחקיקה סדורה וכמובן נטולת שיקולים פוליטיים, תקבע את זהות הגוף המבקר, לפי סטנדרטים שייקבעו על ידי המחוקק.
במקום להידרש לעוד ויכוח פוליטי מקומם בדבר הקמת גוף חקירה לאסון האזרחי הכבד ביותר שפקד את ישראל, יש לוודא שהמחוקק יערוך רפורמה הקובעת את כל הליך הבדיקה, מועד פתיחתה וסיומה, בכפוף לנסיבות ומנגנון יישום המסקנות.
כולנו תקווה שהממשלה החדשה, ככינוי שהודבק בה, אכן תביא עמה רוחות שינוי. כי אם לא נשנה את התנהלותנו במהרה, הרי שלמרבה הצער, האסון הבא ממתין כבר מעבר לפינה.
עו"ד יואח שכטר עוסק בתחומי הביטוח, הרשלנות והנזיקין, לרבות נזקי גוף.