את היום הזה היא לא תשכח לעולם - שניה אחת של חוסר תשומת לב, והתנגשות בין כלי הרכב יוצרת לה מציאות חדשה, שתלווה אותה עד יום מותה. זו לא רק צליפת השוט שפגעה בה, אלא הטראומה הנפשית שחוותה בעקבותיה. חייה השתנו ללא היכר, היא הפסיקה לעבוד, ניתקה קשרים חברתיים ותפקודה נפגע באופן משמעותי ובהיעדר כל ברירה - פנתה לביטוח לאומי. הדיאגנוזה קבעה כי היא סובלת מתסמונת הפרעת דחק פוסט טראומטית, שנגרמה כתוצאה מתאונת הדרכים. אי לכך, תחילה, קבעה הוועדה כי בעקבות פציעתה, נגרמה לה נכות בשיעור של 10%, אולם בהמשך, במהלך הערר שהוגש, ובאופן בלתי סביר ומתמיה, החליטה הוועדה באופן שרירותי להפחית לה את אחוזי הנכות לכדי 0 אחוז.
מדוע בחרה הועדה לשלול ממנו את זכותה לקבלת גמלה? לטענתה מדובר על מצב רפואי קודם ועל השלכה ישירה של התאונה ולפיכך, אין מקום לקבוע לה שיעור נכות, באשר הוא.
בצר לה, נאלצה האישה לפנות לבית הדין, ושם נקבע כי בהתאם להלכות משפטיות יש להחזיר את העניין לדיון נוסף של הוועדה הרפואית. זו חויבה לתת הסבר מפורט כיצד ומדוע החליטה לקבוע 0% ביחס למצב הקודם וביחס למסמכים הרפואיים שמצביעים על כך שלאחר התאונה החלה לסבול מפוסט טראומה.
בשלב זה נכנס לתמונה עו"ד ראובן אשקאנדזי ממשרדו של עו"ד דוד פייל, שהצביע על כך שתוך כדי ההליך, התגלעו שורה של בעיות מהותיות בקביעת הועדה הרפואית ושהצילו צל כבד על מהימנות פסיקתה. וכך לדוגמא, צוין כי הוועדה חלקה על כלל הרופאים המטפלים בקהילה שקבעו לאחר טיפול ממושך כי היא סובלת מ-PTSD, אף שבדיון זה האישה כלל לא נבדקה.
כמו כן, מחד, נטען כי הנכות נגרמה עקב תאונה קודמת אבל מיד לאחר מכן סוכם כי אין לה נכות כלל. במסגרת מסכת הטעויות,, נמצא כי הוועדה, שוב ללא כל בדיקה של המערערת, מעלה טיעון רפואי חדש, על פיו היא שוללת לראשונה את הקשר הסיבתי בין מצב הנפשי של המערערת לתאונה. נוכח התנהלות הודעה, ציין עו"ד אשקאנדזי, כי זו קיבלה החלטה מראש ונדמה כי דבר לא ישנה את עמדתה. כלל המסמכים הרפואיים, החלטת בית הדין ומצבה הרפואי של המערערת אינם מהווים כל שיקול בפני הוועדה.
נוכח העמדה הקשיחה והבלתי סבירה, הוגשה תביעה נוספת לבית הדין שהתבקש להחזיר את התיק לוועדה הרפואית לעררים, תוך קביעה כי הוא יידון בפני הרכב שונה מההרכב הנוכחי, שכן החזרת הדיון לאותו הרכב, משולה לכרוניקה של מוות ידוע מראש. וכך, באופן חריג ביותר, החליט בית הדין לקבל את טענות המערערת ולהחליף את הרכב הוועדה, שנדרש לדון בטענות המערערת ובקיומו של קשר סיבתי.
בסופו של יום, לאחר שנדון התיק שוב, החליטה הועדה כי יש קשר סיבתי ונקבע כי נכותה הרפואית עומדת על 20%. ולאחר הגישה בקשה לתוספת עקב אי יכולת לעבוד (תקנה 18) נקבעו לה 100% נכות.
לדברי עו"ד ראובן אשקאנדזי, מדובר בהצלחה כבירה: "חרף קיומה של היסטוריה רפואית קודמת לתאונה, הצלחנו לשלול אותה ונקבע כי קיים קשר סיבתי בין פוסט הטראומה ותאונת הדרכים. בשורה התחתונה -ממצב בו נקבע לה 0 % נכות ו-0 שקלים פיצוי, התהפכה הקערה על פיה וכיום נקבעו לה 100% נכות והיא קיבלה כבר יותר מ-110 אלף שקלים, והיד עוד נטויה".