חמש טבעות: אילו לקחים אפשר ללמוד בעולם העסקים מהספורטאים הטובים ביותר?

עבור ספורטאים אולימפיים, המסע להצלחה הוא ארוך ומורכב ויש לא מעט דברים שעוזרים להם ושווה ליישם גם בתחום העסקי. הנה חמישה טיפים שיעזרו לכם לקבל השראה מהאתלטים הגדולים

  • אולימפיאדה
בשיתוף בנק הפועלים
הספורטאי האולימפי הגדול מכולם, מייקל פלפס, עבר דרך ארוכה בדרך לתהילה (צילום: ShutterStock)

המשחקים האולימפיים הם פסגת הספורט העולמי ומציגים למשך שבועיים מרתקים את טובי האתלטים בעולם, אלו שמשקיעים כל רגע מכל יום בטיפוח הגוף והיכולות שלהם על מנת להגיע לרגעי השיא של הקריירה כשהם מוכנים בצורה הטובה ביותר.

כל ספורטאי אולימפי שכזה הוא עסק בפני עצמו. הוא בונה את עצמו בדרך להצלחה הגדולה שמביאה אותו להתחרות באירוע השיא, וההחלטות והבחירות שהוא לוקח משפיעות על התוצאה הסופית. אולם אילו לקחים ניתן לקחת מקריירה של ספורטאי מצליח ולהשתמש בהם גם בעסקים? הנה "חמש טבעות אולימפיות" שכדאי לקרוא, להפנים ולהשתמש בהם גם בביזנס שלכם.

תלמדו לקחים ותתאמנו בדרך למעלה

כל ספורטאי מכיר את המשפט באנגלית שקובע: "Practice makes perfect". כולנו חולמים על הצלחה מיידית, בלי לעבור את התהליך (הסיזיפי לעיתים) בדרך אליה, אבל התהליך הזה משמעותי והשלבים השונים בו מלמדים אותנו לקחים, שיכולים לבוא לאחר מכן לידי ביטוי בצמתים הקריטיים ביותר.

תחשבו למשל על רץ מרתון, שבתחרויות הראשונות שלו פותח בסערה ומוביל, אבל מתעייף לאורך הדרך ורואה איך עוד ועוד מתחרים עוקפים אותו לקראת קו הסיום. או על רוכב אופניים שלא מכיר טוב מספיק את תוואי המסלול ומגלה לפתע שבעלייה האחרונה הוא נותר חסר אנרגיות. אם הם ספורטאים טובים וחכמים, הרץ והרוכב הללו ילמדו לקראת הפעם הבאה וישתפרו, עד שיצליחו.

מייקל פלפס, גדול הספורטאים האולימפיים אי פעם, העפיל למשחקים בסידני 2000, בגיל 15 בלבד. הוא לא זכה שם באף מדליה (למרות שהגיע לגמר אחד), אבל הניסיון שצבר עזר לו לעמוד על ראש הפודיום שש פעמים באתונה 2004, שמונה בבייג'ינג 2008 (שיא כל הזמנים) ועוד ארבע בלונדון 2012 וחמש בריו 2016. צריך להתחיל מאיפשהו. זה נכון גם לעולם העסקים כמובן, שם היכולת לנהל ולנווט כשמגיעים לטופ קשורה ישירות לתפקידים ופוזיציות שונות שהיינו בהם בדרך לשם.

אל תחששו מכישלון

על ראש הפודיום, מה לעשות, יכול לעמוד רק מנצח אחד (או קבוצה מנצחת...), מה שאומר שכמעט כל ספורטאי שמתחרה נאלץ לטעום את טעמו של הפסד. זה לא קל כמובן, בטח ובטח שעבור אנשים תחרותיים, אך כל הפסד שכזה גם מקרב אותם עוד צעד אל הניצחון הבא, בתנאי שהם יודעים איך להגיב.

מייקל ג'ורדן, בפרסומת המפורסמת שלו, אמר: "החטאתי מעל 9,000 זריקות בקריירה שלי. הפסדתי כמעט 300 משחקים. ב-26 הזדמנויות סמכו עלי לקחת את הזריקה המכרעת במשחק ופספסתי. נכשלתי שוב ושוב, וזו הסיבה שבסוף הצלחתי".

כישלון הוא בסך הכל כלי למידה, בוודאי כשהוא מבוקר ולא יוצא משליטה וזה נכון גם לעולם העסקים. לא כל החלטה עסקית או כלכלית שתיקחו ואפילו לא כל עסק שתקימו יצליח בהכרח, אבל היכולת לעמוד מחדש על הרגליים ולהבין מה לא עבד ואיך אפשר לשפר זאת לעתיד היא מהותית, עבור ספורטאים אולימפיים כמו גם עבור אנשי עסקים.

אף פעם לא פחד לנסות. ג'ורדן (צילום: AP)

הקיפו את עצמכם באנשי אמון

לא טוב היות האדם לבדו וכל ספורטאי מצליח זקוק לצוות שילווה אותו ולא יחשוש לתת לו עצות ותיקונים במידת הצורך. אף אחד מאיתנו, גם גדולי האתלטים או אנשי העסקים, לא יודע הכל ובטח שלא יכול לשים לב לכל הדברים ולטפל בהם בעצמו. לכן, חשוב למצוא אנשים שסומכים עליהם, שיעבדו לצידנו בהרמוניה, יעזרו לנו להימנע מנפילות במקומות שמחוץ לטווח הראייה שלנו, יתמכו בעת הצורך וגם יחלקו איתנו את ההצלחה כשהיא תגיע.

רפאל נדאל למשל, מגדולי הטניסאים אי פעם, לא עזב במשך שנים ארוכות את דודו והמאמן שלו טוני, האיש שגילה כבר בגיל שלוש את כישרון הטניס האדיר שלו. דייגו סימאונה שיתף פעולה עם חרמן "מונו" בורגוס כשחקן באתלטיקו מדריד בתחילת המילניום, ואז הביא אותו ב-2011 לשמש כעוזר המאמן לצדו באותו מועדון. יחד השניים הובילו את אתלטיקו לכמה מההצלחות הגדולות בתולדותיה, כשהם יוצרים קשר עמוק ומלא אמון וביטחון זה בזה. סימאונה ידע שבורגוס תמיד מגן ושומר עליו, גם מבלי שהוא יצטרך להגיד לו מילה.

למעשה, מספיק לראות או לשמוע איך כל ספורטאי אולימפי שמנצח מיד מודה בריאיון בסוף התחרות לצוות הרחב שלו, שהאמין בו והלך איתו לכל אורך הדרך. זה נכון גם לעסק שמתפתח והאצלת סמכויות היא חלק בלתי נפרד מהעניין.

דעו לשמור על קור רוח

תחרויות אולימפיות בפרט או ספורטיביות בכלל הן ממושכות על פי רוב. הן מתחילות כבר בשלב ההכנות וגם כאשר נשמעת שריקת הפתיחה או יריית הזינוק, מדובר בתהליך שמתפתח, עד לרגע השיא. יוסאין בולט היה רוקד לצד אדני הזינוק לפני כל מרוץ ועושה פוזות לקהל, אבל ברגע שהשופט היה מכריז שהגיעה העת, הוא בבת אחת היה "ננעל על המטרה" ומבצע את הפעולות שלו בשלמות.

לאורך הדרך לפעמים מאבדים ריכוז לרגע וזה בסדר, כל עוד לא מדובר בטעויות שעולות יותר מדי ביוקר. אי אפשר להישאר דרוכים כל הזמן. אבל הספורטאים הטובים ביותר יודעים איך להביא את עצמם לרגעי ההכרעה כשהם קרי רוח, מה שעוזר להם לחשב במהרה את כלל האפשרויות הניצבות בפניהם ולבחור באופציה המדויקת והמוצלחת ביותר.

בעולם העסקים אנו ניצבים לעיתים קרובות בפני צמתים דומים ונדרשים לקחת החלטות משמעותיות. לא תמיד יש לנו את הזמן הנדרש לשבת ברוגע ולבחון הכל, אבל בכל מקרה אסור לאבד את קור הרוח. זה מה שמבדיל בין הטובים, לטובים ביותר. לאתלטים הבכירים יש דרכים שונות לשמור על קור רוח, כמו נשימות עמוקות, הקשבה למוזיקה (מייקל פלפס היה נשאר עם האוזניות עד רגעים ספורים לפני הזינוק למים) ועוד, או שימוש בזמן אמת בפעולות שהם לומדים מראש, כשהם מתרגלים יוגה למשל. הטריק הוא לדעת מה עוזר לכם להגיע לקור רוח, ואז להשתמש בכלי הזה ברגע הנכון.

צמד חמד. סימאונה ובורגוס (צילום: GettyImages, Michael Steele)

תהנו מההצלחה כשהיא מגיעה

ולבסוף, זו אולי המשימה הקשה מכולן. לא רק להגיע לפסגה ואפילו לא רק לשמור עליה, אלא גם להצליח ליהנות ממה שהשגתם. ליהנות מהרגע, לדעת להוקיר אותו ולהבין שעשיתם משהו בדרך להצלחה, זה אתגר לא פשוט ובדיוק בשביל זה, קבוצות או ספורטאים שזוכים בתואר כלשהו אוהבים להגיע לאירוע שנערך לכבודם, בהשתתפות אלפי אוהדים נלהבים. רגע לפני שממשיכים לאתגר הבא, זו ההזדמנות שלהם לספוג כמו שצריך את הרגע ולנצור אותו.

אם ובתקווה שהצלחתם בעולם העסקי - עצרו לרגע ותבינו שהגעתם לפסגה כלשהי ושהעבודה הקשה אומנם נמשכת, אבל מותר גם להיות מרוצים מעצמכם ומהתהליך הארוך שעברתם עם השותפים לדרך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully