על מעונות היום ואברכי הישיבות

שר האוצר הודיע היום על צעד חיובי, אשר מבטא את אחריותו לכלכלת המדינה ולמתחייב במדינה יהודית ודמוקרטית. "מיצוי כושר השתכרות" הוא שיקול ראוי ולגיטימי במדינה המתמודדת עם אתגרים כלכליים קשים.

החרפות והגידופים הנשמעים מן הפוליטיקאים החרדים מלמדים עד כמה חשוב שינוי סדר היום הכלכלי בכל הנוגע להטבות וזכויות יתר מהן נהנה המגזר החרדי, כאשר המפלגות שעמדו בראשות הממשלה (מימין, שמאל והמרכז) היו מוכנות לקנות את קולות נציגיו בכסף, מתן שליטה במשרדי ממשלה ופגיעה בחירויות האזרח וכבוד האדם של שאר האוכלוסייה.

הצעדים הקונקרטיים לעידוד היציאה לעבודה והרחבת המשק הישראלי ודאי ידרשו עוד ליבון והתאמה, והם חייבים כמובן להבטיח כי דרישת מיצוי כושר השתכרות יהיה שוויוני וכי לא יפגע במי שאינם מסוגלים להשתכר לפרנסתם למרות רצונם וניסיונותיהם.

מדינת ישראל היהודית חייבת לגלות רגישות מירבית למצוקתן של שכבות מוחלשות ולחזק אותן בדרכים שונות, לרבות באמצעות אפליה מתקנת ויצירת מסגרות אופטימליות, דוגמת מעונות היום, הכשרה מקצועית, יום לימודים ארוך, אכיפת לימודי ליבה ושיעורי עזר וכד'.

אין לבלבל עיקרון חשוב זה עם הרטוריקה הנשמעת היום מכיוון הפוליטיקאים החרדים לפיה "מדובר בפגיעה ישירה ומכוונת נגד משפחות חרדיות, מתוך סלידה ושנאה כלפי ציבור האברכים ומשפחות ברוכות הילדים.

"זהו חלק ממדיניות הממשלה הרפורמית", כפי שהתבטא היום השר לשעבר ח"כ יעקב ליצמן. חברו לו מנהיגי המפלגות החרדיות האחרים אשר התחרו ביניהם בחריפות הגידופים שהשמיעו, ולא נחה דעתם עד שהשוו את המהלך הנוכחי לניסיונותיו של פרעה מלך מצרים להשמיד את העם היהודי ולהרוג את כל הילדים שנולדו לו "פן ירבו"!.

כן, כן! כך בדיוק טענו היום באשר למניעיו של ליברמן. לא פחות!
יש לזכור כי היה זה השר לשעבר יעקב ליצמן אשר לפני מספר שנים השמיע לציבור את תפיסת עולמו בעניין חלוקת העבודה בין גברים לנשים, והתנגדותו הנחרצת לרעיון מיצוי כושר ההשתכרות: "לא כתוב בשום מקום שהגבר צריך לעבוד ... מספיק טוב אם האישה עובדת ... זה הרי אבסורד ששני בני הזוג יעבדו. כי מי יחנך את הילדים? מי ישגיח?" תפיסת עולם נלוזה זו של ליצמן ועמיתיו מסכנת את כלכלת מדינת ישראל.

כל הכלכלנים הבכירים שותפים לחשש זה, המתבסס על השילוב של קצב הגידול המהיר של האוכלוסייה החרדית, הסירוב של הגברים להשתלב בשוק העבודה ביחס לשיעורם באוכלוסייה והעדפתם להישאר בישיבות, וסירובם ללמד לימודי ליבה בבתי הספר לבנים (מה שנעשה ברשתות הלימוד העצומות של ש"ס ויהדות התורה, החייבות על פי חוק להורות 100%, הוא ישראבלוף במשמעותו הרעה ביותר, ועצם השוואת הישגי הבנים החרדים להישגי הבנות החרדיות, מצביעה על כך בעליל).

הוכיחו זאת בנתונים כלכליים מוצקים בכירי הכלכלה כמו פרופ' דן בן דוד, פרופ' סטנלי פישר ורבים אחרים, כולל באגף החשב הכללי במשרד האוצר, אשר התריעו כי אם לא יתחולל שינוי מרחיק לכת בנושא השילוב בשוק העבודה ולימודי הליבה במגזר החרדי - תגיע ישראל אל סף פשיטת רגל כלכלית.

יש לזכור כי אחת מנקודות הזכות החשובות שצבר ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו היתה כאשר כיהן כשר אוצר בממשלתו של אריאל שרון וקיצץ באופן דרסטי את קצבאות הילדים. אז הסביר, בין השאר, את הרציונל לכך: "הסיבה לפגיעה הקשה ביותר וההכנסה למעגל העוני המתמשך זה מדיניות הקצבאות המפליגות שהוציאה דורות שלמים, כבר לא דור אחד, ממעגל העבודה. אדם מפסיק לעבוד, מפסיק להאמין ביכולתו להתפרנס והופך להיות תלוי בהטבות מהמדינה.

"זו פגיעה איומה...(אדם) צריך להבין שיש לו אחריות ראשונית לפרנס אותם, לחנך אותם, לכלכל אותם, לדאוג לעתידם. הוא לא יכול להתנער מהאחריות הזו ולהעביר את כולה או את רובה למדינה... אנחנו כמדינה לא יכולים להרשות לעצמנו להוציא כסף ללא חשבון, גם לדבר מאד רצוי מבחינתנו, של משפחות עתירות ילדים... הראשון שחייב לפרנס אותם זה ההורים. ההורים חייבים לדאוג לרווחת ילדיהם".

לימים הפנה נתניהו את גבו לעקרונות נכוחים אלה, והצטרף לתסמונת רכישת קולות הפוליטיקאים החרדים. האם יזכור היום את עקרונות יסוד אלה בכלכלה לאומית בריאה? ימים יגידו. אך לפחות ביחס לעבר ניתן להצביע על כך שדווקא צעדו הדרסטי של נתניהו הוביל לאחר מספר שנים לתוצאה מבורכת של צמצום העוני במגזר החרדי (כפי שהוכיחו נתוני בנק ישראל).

סבסוד מעונות היום נועד להקל על יציאת הורים לעבודה, לא כסעיף תמיכה עקיף נוסף באברכי הישיבות. את המנהיגות החרדית לא מעניינת כלכלת ישראל ואף לא רווחת הציבור החרדי, אלא המשך ניצול קופת המדינה כדי להנציח מציאות בה הם מכתיבים, באופן חד צדדי, לממשלות ישראל שעליהן לציית להחלטות מועצות ה"גדולים" וה"חכמים" לפיהן המגזר החרדי פטור מלשאת בנטל הביטחוני והכלכלי, ונטל זה צריך ליפול על שאר המגזרים בחברה.

תופעה זו לא הייתה קיימת מעולם בתולדות ישראל, והיא פועל יוצא של כוחנות פוליטית חרדית. בתור הזהב של ישיבות אירופה, בין מלחמות העולם, הנוהג היה שאברכי הישיבות היו יוצאים לעבודה ודואגים לפרנסת משפחותיהם לאחר שנישאו ונולדו להם ילדים.

רק העילויים נשארו בישיבות, סמוכים על שולחן חותניהם עשירי העיירה שהם שודכו לבנותיהם. חשיבות היציאה לעבודה בוטאה בבהירות מרשימה על ידי הרמב"ם, כאשר כתב: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא...".

ליברמן עשה היום צעד ראשון וחשוב בכיוון של קידום השוויון בנטל והוצאת ישראל מן הבוץ הכלכלי שהפוליטיקאים החרדים אחראים לו במידה לא מבוטלת. כל הסקרים שנעשו בנושא בשנים האחרונות מלמדים שרוב הציבור תומך בצעדים של קיצוץ המימון הניתן בנדיבות יתר למגזר החרדי מתקציב המדינה.

יש לקוות שהמציאות הפוליטית החדשה תאפשר לשקול את הצעדים הכלכליים הדרושים למדינה בלא פחד מנחת זרועם של הפוליטיקאים החרדים, ותוך התבססות על עקרונות יסוד של כלכלה בריאה וערכי השוויון והדמוקרטיה.

הרב עו"ד אורי רגב עומד בראש עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון