לאחרונה עלתה לכותרות ההצעה לבטל את הפטור ממע"מ על קניות באינטרנט מאתרים בינלאומיים, סוגיה שנמצאת בלב המחלוקת בין משרד האוצר לבין איגוד הטקסטיל ויצרני אופנה קטנים ובינונים בישראל מזה שנים רבות. הפטור המלא ממס על יבוא אישי (בעלות של עד 75 דולר), שמאפשר לתושבי ישראל להזמין מחו"ל שלל מוצרים - ובעיקר בגדים, עשוי להישמע כסוגיה שולית, שרלוונטית ליצרני הטקסטיל ותו לא. אך האמת היא שהעניין נקשר לאחת הבעיות הסביבתיות והחברתיות הגדולות בישראל ובעולם.
מתחילת שנות ה-90 החלה בישראל מדיניות של הפחתת שיעורי המכס בענף הטקסטיל וההלבשה - עד לפטור מלא, וזאת במקביל לירידה במחירי מוצרי הצריכה, ירידה בכמות העובדים בענף וירידה בהוצאת הצרכנים על לבוש. למעשה, על אף שמשנות ה-80 ועד היום כמות הבגדים שמיוצרים בעולם עלתה ב-400 אחוז, ההוצאה הביתית על כל פריט לבוש פחתה בעשרות אחוזים - וכך גם ממוצע השימוש בכל בגד. למעשה, 85 אחוז מהבגדים נזרקים בתוך פחות משנה מרגע הקנייה. פירוש הדבר הוא שאנחנו רוכשים הרבה יותר בגדים - והם זולים מבעבר. על פניו מדובר בתופעה חיובית, שמעידה על עלייה ביכולת הקניה, אך בפועל, לצריכה המוגברת של אופנה מהירה יש השלכות שליליות רבות על הסביבה והחברה.
תעשיית האופנה נחשבת כיום לאחת מהתעשיות המזהמות ביותר בעולם. היא אחראית לרבע מהשימוש בכימיקלים מזהמים בעולם, לפליטת 1.2 מיליארד טון של גזי חממה בשנה ולייצור 35-20 אחוז מכלל המיקרופלסטיק שבים ומיליארדי טון של פסולת טקסטיל שבלתי אפשרי למחזר כיום. תעשייה זו היא צרכנית המים השנייה הכי גדולה בעולם, והיא מייצרת כ-20 אחוזים מהשפכים בעולם. בעוד שמרבית הבגדים יירכשו במערב, פליטות הפחמן, זיהום המים והרס הקרקע בתהליך הייצור, כמו גם הטמנת ושרפת הבגדים בסוף השימוש, יתרחשו ברובם במדינות עניות בדרום מזרח אסיה ובאפריקה.
בישראל, כמו גם באירופה, חרף העלייה הכללית במדד המחירים לצרכן, מדד מחירי ההלבשה לצרכן ירד - והירידה בישראל גדולה בעשרות אחוזים מבאירופה. עם זאת, בעוד שמחירי האופנה ירדו בין 2017-1997 בכ-34 אחוז, ההוצאה החודשית של משק בית על אופנה נשארה קבועה - משמע, משקי הבית קונים יותר פריטים זולים, אך באותה רמת הוצאה.
יש אלטרנטיבות
אם כן, הפטור המלא ממס על ייבוא אישי, שנקבע ב-2018 ושנועד להוזיל את יוקר המחיה (בחסות הרפורמה של משה כחלון, שר האוצר דאז), לא רק שלא מוזיל את יוקר המחייה אלא גם מתמרץ את הצרכן הישראלי לרכוש עוד ועוד אופנה מהירה, על חשבון השוק המקומי, ומייצר את אחת הבעיות הסביבתיות המשמעותיות ביותר בעידן הנוכחי. יתרה מכך, בעוד שאנו קונים אין-ספור בגדים זולים, שעל פי הסטטיסטיקות עתידים לסיים את חייהם במהרה במטמנות באפריקה, יוקר המחיה נשאר זהה ואף עלה: בזמן שההוצאה על בגדים כמעט לא השתנתה, ההוצאות של משק בית ישראלי על דיור, חינוך ומזון עלו. בגדים זולים הם מסך עשן מסוכן, שמייצר אשליה רגעית שאנחנו נעשים עשירים יותר - כשלמעשה, כוח הקנייה שלנו יורד.
זה לא חייב להיות ככה. מול אופנה מהירה קיימת האלטרנטיבה של אופנה איטית, שכוללת בתוכה שלל אפשרויות, ובהן בגדי יד שניה, מיחדוש (יצירת בגדים חדשים מבגדים שכבר לא נמצאים בשימוש ומשאריות טקסטיל), אקו-קולקציות (קולקציות שיוצרו בתהליכים סביבתיים יותר) ורכישת עיצוב מקומי. מדיניות ציבורית חכמה בתחום האופנה והסביבה היא כזאת שתתמרץ את היצרנים לייצר אופנה בת-קיימא במקום לתמרץ את הצרכנים לרכוש אופנה מהירה. מדינות ברחבי העולם, כמו גרמניה, אנגליה וקליפורניה, כבר אימצו מדיניות כזו, שקצרה היריעה מלתאר את מרכיביה. אך מה שברור מעל לכל הוא שבשלב ראשון יש לבטל את הפטור ממע"מ על קניות באינטרנט.
ובאשר לנו, הצרכנים, אחת הפעולות האקטיביסטיות החשובות ביותר היא הבחירה היכן לשים את הכסף שלנו. בבחירה לקנות תוצרת מקומית אנו תומכים בכלכלה מקומית ובמעצבים עצמאיים, בפועלות יצור בישראל וברשות הפלסטינאית ובהקטנת המדרך הסביבתי של תעשיית האופנה, על ידי מניעת הנזקים הסביבתיים של השילוח ועידוד אופנה איטית. אין צורך לחכות לביטול הפטור ממע"מ בשביל לצמצם צריכה ולהסיט את הקניות שלנו לעיצוב מקומי. נכון, זה יעלה יותר, אבל עלינו לזכור שאין באמת בגדים זולים - יש רק בגדים שמישהו אחר שילם עליהם את המחיר.
מיטל פלג מזרחי היא דוקטורנטית למדיניות ציבורית, חוקרת ומרצה בנושאי אופנה בת-קיימא וצדק סביבתי, בוגרת התמחות במשרד האוצר בתחום כלכלה ירוקה וממייסדות "מתלבשות על נובמבר" - התנועה לקידום אופנה הוגנת בישראל.