פסק-הדין של בית-המשפט העליון בדיון נוסף, כשקבע כי יש לשלול את הכיסוי ביטוחי לנהגים שאינם עומדים במגבלת הגיל שנקבעה בפוליסת ביטוח הרכב, החזיר את הצבע ללחיים של חברות הביטוח, אשר מטבע הדברים התקשו להשלים עם התוצאה של פסק-הדין שבעניינו התקיים הדיון הנוסף. זאת, לאחר שבית-המשפט העליון הפך, בדעת רוב של 3 מול 2, את ההלכה שנקבעה בפסק-הדין נושא הדיון הנוסף, וקבע כי אי עמידה במגבלת הגיל תוביל לשלילת הכיסוי הביטוחי בכללותו - ולא רק מהווה "החמרת סיכון" כהגדרתו בחוק, אשר מובילה להפחתה של הפיצויים להם זכאי בעל הפוליסה.
על פניו, פסיקת בית-המשפט העליון מובנת מאליה. מי שרכש פוליסה שבה הוגבל גיל הנהג עשה כן, במרבית המקרים, לאור מחירה הנמוך משמעותית מפוליסה שבה אין הגבלת גיל לנוהגים ברכב. משלא עמד בתנאי הכתוב מפורשות בפוליסה, אין לו להלין אלא על עצמו.אלא שקריאת פסק-הדין של שופטי המיעוט, שהיו גם חלק מהרכב השופטים שקבע את ההלכה שנהפכה, מכניסה לדיון זווית נוספת שראוי לשים אליה לב.
כך, עיקר גישתם של שופטי המיעוט התבססה על עמדה פרו צרכנית של פיצוי יחסי. השופטת דפנה ברק-ארז למשל, הסבירה כי בדיוק כפי שמי ששכח פעם אחת להפעיל את האזעקה ברכבו זכאי לתשלום פיצויים מוקטן, כך יש לנהוג עם מי שהפרו את מגבלת הגיל בתנאי הפוליסה - ובלבד כי לא מדובר בהתנהלות מרמתית ומתמשכת. פסיקת העליון בדיון הנוסף, הזהירה, עלולה להוביל לחוסר אחידות - מתי תנאי בפוליסה מוביל רק לפיצוי מוקטן, ומתי לשלילה רבתי?
הערה זו של השופטת ברק-ארז מותירה כביכול ספק האם כעת העליון סגר את כל הפרצות ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח, והחל מעתה יש לקרוא את פוליסת הביטוח ככתובה וכלשונה ללא פרשנות או התחשבות כלשהי בנסיבות.
אך לטעמי, דעת הרוב דווקא לא מותירה הרבה מקום לספק, ואף מלמדת כי ההלכה שנקבעה בדיון הנוסף משתרעת הרבה מעבר למקרה הספציפי של אי עמידה בתניית הגיל בפוליסה. כך ניתן להסיק, למשל, מפסק-דינו של השופט חנן מלצר שהיה בדעת הרוב, אשר מנימוקיו המפורטים עולה כי הכרעת בית-המשפט העליון בדיון הנוסף תתן את אותותיה באופן רחב הרבה יותר.
בין שאר נימוקיו, מעניק לנו השופט מלצר כלי יעיל ופשוט להפליא המחזק את מסקנתי זו, שאמור לשמש אותנו כדי לבחון את השאלה הבאה: איך נדע מתי אי עמידה בתנאי הפוליסה תביא לשלילת זכאות מוחלטת לפיצוי ביטוחי, או רק להפחתתו מכוח היותה "החמרת סיכון" כמשמעה בחוק? לקביעתו, האפשרות להפחית פיצוי במקרה של אי עמידה בתנאי הפוליסה נועדה לחול אך ורק על שינויים בלתי צפויים שחלו מבלי שהיו נתונים לשליטת המבטח והמבוטח - להבדיל משינויים שהתרחשו בעקבות התנהגות של המבוטח.
מכאן, כי פסיקת בית-המשפט העליון היא רק הרעש הראשוני, וכי רעידות המשנה בשוק הביטוח כתוצאה ממנה עשויות להיות עוצמתיות ובעלות השלכות רחבות היקף לא פחות. חברות הביטוח זוכות כעת לרוח גבית שתאפשר להן להקשיח עמדות, ולשלול לחלוטין במקרים רבים יותר פיצויים - אפילו ממי שנגרמו להם נזקי רכוש כבדים.
ההלכה המעודכנת של בית-המשפט העליון מתבססת על הפרשנות לחוק חוזה ביטוח, ועיקר השלכתה תורגש בתביעות לנזקי רכוש. אולם ייתכן גם כי פסק-הדין ישפיע על תביעות בגין נזקי גוף לנפגעי תאונות דרכים ועל תביעות שבהן לוקחת חלק 'קרנית' - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים שהוקמה מכוח החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, אשר תפקידה הוא להבטיח פיצוי לנפגעי תאונות דרכים שאינם יכולים לקבל פיצוי מחברת הביטוח בגין נזקי גוף.
לפי הנתונים של קרנית, מתוך עשרות אלפי התביעות שהוגשו לה ב-5 השנים האחרונות, סולקו או נדחו כ-12,500 תביעות, כאשר הסכום הכולל של תשלומי הסילוק שנדרשה לשלם קרנית עמד על כ-900,000 שקל בלבד.
אמנם, הגבלת גיל הנהג אינה מהווה החרגה כשרה לאור פקודת ביטוח רכב מנועי (סעיף 15); ואולם, יתכן כי פסק-הדין ישפיע על שאלת נטלי ההוכחה לקיומו של רישיון נהיגה כאשר הדבר שנוי במחלוקת בין מבטחת הרכב בביטוח חובה לבין קרנית. זאת, שכן ניתן להסיק מפסק-הדין כי קיומו של רישיון נהיגה הוא חלק מהגדרת הסיכון שלוקחת המבוטחת - ועל כן הנטל להוכיח כי היה רישיון נהיגה יהיה מוטל על קרנית, בניגוד להלכה הנהגת כיום.
הדיון בהשלכות פסק-הדין נמצא רק בתחילתו. אני משערת כי פסק-הדין של בית-המשפט העליון עוד ינותח רבות על-ידי הערכאות הדיוניות, וסביר להניח כי גם יגיע יותר מפעם אחת לבחינתו של בית-המשפט העליון שיצטרך לסמן לבתי-המשפט השונים את הדרך הנכונה לפרש את ההלכה שנקבעה בו.
האמור במאמרי זה מהווה תקציר חלקי של פסק-הדין, ועל-כן המלצתי היא לקרוא לעומקו את פסק-הדין ולהיוועץ בעורך-דין מומחה בתחום הביטוח.
עו"ד רוית גיא דרור היא בעלים של משרד עו"ד המתמחה בנזקי רכוש ונזקי גוף, יו"ר וועדת תביעות שיבוב של לשכת עורכי הדין ויו"ר משותפת פורום נזיקין של לשכת עורכי הדין