כמה קצרה הדרך מההבטחה המפורשת "לא אעלה מסים", להכנסת "מיסים במסווה" לטיוטת התקציב ולחוק ההסדרים? אם לשפוט על פי הפער בין הצהרות שר האוצר, אביגדור ליברמן לניסוחים בטיוטת התקציב, הרי שהיא קצרה מאוד. כך עולה לפחות משני סעיפים.
ייאמר מיד: הצעדים שמתכנן האוצר אינם בלתי הגיוניים. המלחמה ביוקר המחייה ובעומס בכבישים מחייבת יישום של פיתרונות שבחלק מהם יצטרך הציבור לשאת. ובכל זאת, גם כאשר לא מכנים התייקרות קבועה בהוצאות המחייה בשם המפורש "מס", מדובר לעיתים במס מוסווה תחת כותרות שמושכות מעט פחות אש ועוסקות ב"היטלים".
תמריץ לעיריות לתמוך בבנייה למגורים
הפיתרון שמציעים באוצר, כחלק מכלל הכלים בהם הם מקווים להפחית את מחירי הדיור, הוא שינוי בתעריפי הארנונה למגורים ולעסקים.
אחת הבעיות שבולמות את שלל התכניות שנמצאות תחת הכותרת "התחדשות עירונית" (בין אם תמ"א 38 במתכונתה הנוכחית או "רפורמת שקד" כפי שהוצגה אתמול) היא העובדה שהרשויות המקומיות חוששות מתוספת של תושבים. תוספת שכזאת גורמת לעיריות להוצאות עודפות, כתוצאה מכך שברוב המקרים הארנונה זולה מהתשלום בגין השירותים הניתנים תמורתה, כלומר - גרעונית.
זאת לעומת הארנונה היקרה שאותה משלמים העסקים, דבר שגרם לרשויות מקומיות רבות לעודד בתחומן פרויקטים של תעשייה, מסחר ומשרדים, על חשבון מתן היתרי בנייה למגורים.
האוצר מציע ייקור הארנונה למגורים ב15% באופן הדרגתי, ולעומת זאת הוזלת הארנונה לעסקים ב10%. הארנונה למגורים תתייקר באופן הדרגתי ב1.5% על פני העשור הקרוב, מנגד הארנונה לעסקים תופחת בשיעור של 10% כבר משנת 2022.
הפיתרון המוצע הגיוני, ויש שיאמרו גם מתבקש, ולראייה: גם בנק ישראל המליץ על הצעד הזה לפני כחודש, בדו"ח ההמלצות לממשלה החדשה. גם התוספת שישלמו האזרחים היא די זניחה - ובכל זאת, מדובר בהעלאת מיסים לכל דבר ועניין על בעלי דירות או מי שמתגורר בהן בשכירות (כלומר - על כל אזרחי ישראל).
אגרת גודש - מס שיוטל בעיקר על הפריפריה
גם "המס המוסווה" השני הוא עניין כמעט מתבקש - מי לא רוצה להפחית את העומס בכבישים? הבעיה היא שהיטל גודש, כלומר הטלת אגרה של בין 3.5-7 שקל, על כל מי שנכנס למרכזי הערים (בדגש על תל אביב), כמוהו כמס לכל דבר.
מי שנדד מתל אביב בשל התייקרות הנדל"ן, אך ממשיך לעבוד בתחומה, יידרש מעתה לשלם מס קבוע ויום יומי, בצורת אותו היטל. כך למשל מי שמתגורר בפריפריה אך עובד בעיר הגדולה, יידרש לתשלום נוסף בסדר גודל של כ-140 שקל לחודש, הוצאה שנתית של קרוב ל-1,700 שקל.
גם כאן יש לציין שמדובר בניסיון לחפש פיתרון לבעיה אקוטית וכן שהיישום יתבצע במקביל לשדרוג מערכת התחברוה הציבורית. ועדיין - יש כאן משום הטלת תשלום קבוע, גם אם אינו מכונה "מס", על אוכלוסיה שאין לה ברירה, חלקה אוכלוסיה חלשה שאין לה תחליף לכניסה לעיר הגדולה, דווקא בשעות העומס - לפרנסתה.