ב-15 בספטמבר נציין מלאת שנה לחתימת "הסכמי אברהם", הסכמי הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות ובחריין, שאליהם הצטרפה גם סודאן. זהו עיתוי מתאים לבחון מה הושג מאז, במיוחד במישור הכלכלי, וזאת על רקע הציפיות מרחיקות הלכת שליוו את חתימת ההסכמים מצד אחד ונימות פסימיות שנשמעות לאחרונה מצד שני.
הסכמי אברהם התקבלו בהתלהבות על-ידי המגזר העסקי בישראל, אך ההתלהבות תורגמה ל"התנפלות" של אנשי עסקים מישראל על האמירויות, בתקווה לממש ומהר את האפשרויות העסקיות, ומתוך הנחה, שלא היה לה על מה לסמוך, שהכסף באמירויות מתגלגל על הרצפה ורק צריך לאסוף אותו. אך "הבהלה לזהב" במפרץ לא לקחה בחשבון את פערי התרבות העסקית והתבססה על ציפיות בלתי ריאליות. לא פלא אפוא שהמציאות טפחה לאותם אנשי עסקים על הפנים.
זה הביא לסינון מבורך: מי שחלמו לגזור קופון מהיר נעלמו - ונותרו אלה שהבינו כי אי אפשר לדלג על שלב בניית האמון והתשתית, כמו שאי אפשר להאיץ מאפס ל-100 קמ"ש בשש שניות. מי שגילה סבלנות והתמדה וזרע את הזרעים, מתחיל היום לקצור את הפירות.
אפשר אפוא לומר, כי בחלוף כמעט שנה עברנו משלב ההתפכחות לשלב ההתבססות. לא התפכחות ביחס לפוטנציאל, חלילה, אלא ביחס לדרך שבה יש לעשות עסקים עם מדינות המפרץ.
מלבד כבוד הדדי וסובלנות, אנשי עסקים ישראלים צריכים להכיר כמה אמיתות בסיסיות לפני שניגשים לעשות עסקים עם איחוד האמירויות. מדובר בכלכלות מפותחות, אשר בחמשת העשורים האחרונים השכילו לתרגם את ההכנסות מנפט לבניית תשתיות מודרניות ולהטעמת חדשנות.
קרוב למיליארד דולר ב-10 חודשים
האמירתים צמודים בקפדנות לתוכנית אסטרטגית ארוכת טווח ממנה נגזרים תחומי פעולה שונים, שהם נחושים לקדם. מי שישכיל לפעול בתוך אותם תחומים יגלה מרחב פעילות ואופק עסקי רחבים.
למשל, תחום ביטחון המזון (האמירתים מייבאים 98% מהמזון שלהם), חקלאות מדייקת, פיתוח חקלאות מדברית, התפלת מים, מכשור רפואי, בריאות דיגיטלית ורפואה מרחוק. תחומים אלה תואמים את יתרונה היחסי של ישראל ומספקים הזדמנות עסקית לחברות ישראליות המתמחות בהם.
צריך לומר שגם בצד השני התקבלו הסכמי אברהם בהתלהבות. משיחות ומפגשים שיש לי עם אנשי עסקים ופקידי ממשלה עולה תמונה אופטימית. אגב, תענוג לשוחח עימם. רמת השיח היא גבוהה, הדיבור הוא מנומס ומבוסס על נתונים עובדתיים. מרבית אנשי העסקים, ובוודאי הפקידות הבכירה, הם בוגרי אוניברסיטאות עילית מערביות.
בחלוף כמעט שנה מחתימת הסכמי אברהם, היקף הסחר הבילטרלי בין ישראל לאמירויות ולבחריין נושק כבר למיליארד דולר. לא סכום מבוטל אמנם, אך הוא בעיקר מצביע על הפוטנציאל. אסור לשכוח שהיקף זה הושג בתנאים קשים - הקורונה עדיין הייתה נוכחת מאוד, בישראל ובארה"ב היו סבבי בחירות וחילופי ממשל ועוד שורה של חסמים, שאיפיינו את שלב הפתיחה ביחסים המתהווים. עתה, כשכל אלה מאחורינו, אפשר לשער שהסחר יזנק קדימה.
אני אופטימי ביחס להסכמי אברהם: בניגוד לשלום עם מצרים וירדן, השלום עם איחוד האמירויות הוא חם. במדינות המפרץ קיימת הערכה עצומה לחדשנות הישראלית ונכונות רבה - של הממשלה ושל המגזר העסקי - לעשות עסקים עימנו.
אם נשכיל לבנות יחסי אמון וכבוד הדדי, נוכל לממש את הפוטנציאל המסחרי, שהוא להבנתי אף גבוה ממה ששיערנו תחילה.
הכותב הוא יו"ר מכון היצוא
