ויתר על חלקו בירושה כדי להתחמק מחוב. מה פסק בית הדין הרבני?

חוק הירושה מאפשר ליורש להסתלק מחלקו בעיזבון, אולם בית המשפט העליון הכפיף את זכות ההסתלקות לחובת תום הלב - בעיקר כדי להימנע מהסתלקות שתשמש יורש חסר נכסים כדי לחמוק מתשלום חוב של 200 אלף שקל. פסק הדין מעורר מחשבה

  • חובות
  • בית משפט

בית הדין הרבני בפתח תקוה נתן לאחרונה פסק דין לגבי בקשתו של אדם לבטל צו ירושה שניתן לפני כ-3 שנים. המבקש הוא נושה של אחד מילדיו של המנוח, בעקבות חוב של 6,000 שקל משנת 1988, שבינתיים תפח בהוצאה לפועל לסכום מפלצתי של כמעט 200,000 שקל.

לאחר שהמנוח הלך לעולמו, הבן הסתלק מחלקו בעיזבון לטובת אמו, ובשל כך טען הנושה כי ההסתלקות נעשתה שלא בתום לב ועל כן דינה להתבטל. משמעות הביטול תהא כי הבן יירש את אביו המנוח, ואז יוכל הנושה לפרוע את החוב מחלק העיזבון שיקבל הבן בירושה.

עוד בוואלה! NEWS

החום משאיר אותך בבית? מצאנו את המוצרים שיצילו את המצב

לכתבה המלאה
האם נתבעים עתידיים ימשיכו לקבל את הגנת בית המשפט? (צילום: ShutterStock)

בפסק דין ארוך ומנומק דחה בית הדין את התביעה והותיר את צו הירושה על כנו, תוך שהוא מתבסס על נימוקים הלכתיים ומשפטיים. תחילה ציין בית הדין כי כאשר נוצר החוב בשנת 1988 נכסי הירושה לא היו בבעלות הבן ולכן, ע"פ ההלכה, הנושה לא יכול לגבות ממנו את החוב מנכסים אלה. ההלכה בהחלט מאפשרת לעקוב אחר נכסים שאדם מבריח מבעל החוב לטובת צד שלישי, רק כאשר אלה היו בבעלות החייב במועד יצירת החוב.

על כך הוסיף בית הדין טעם נוסף המבוסס על הוראות חוק הירושה, אשר קובע כי יורש שהסתלק רואים אותו כאילו אינו יורש מלכתחילה. בית הדין הזכיר את פסיקת בית המשפט העליון, שקבע כי הסתלקות צריכה להיעשות בתום לב שאם לא כן - ייתכן ותבוטל. לאור זאת, קבע בית הדין כי מאחר והסתלקות הבן נעשתה לטובת אמו, ובצורה זהה לחלוטין ביחד עם כל אחיו שהסתלקו גם הם לחלוטין מן העיזבון לטובת אמם - הרי שמדובר בהתרחשות שכיחה שנעשית גם מתוך כבוד והערכה להורה שנותר בחיים. הסתלקות שכזו מאפשרת מימוש עיקרון נוסף, המאפשר לאלמנה להתגורר בדירת המגורים המשותפת מכוח זכויות המזונות שלה, עד כי ההלכה קובעת כי כאשר היתומים מכרו את מדור האלמנה - המכר בטל מעיקרו.

נסיבות אלה הביאו את בית הדין לקבוע כי הסתלקות החייב נעשתה בתום לב ולפיכך אין לבטלה.

"מדרון חלקלק שמכשיר הסתלקויות"

עורכי הדין דניאל פרידנברג ואוהד הופמן ממשרד "הופמן & פרידנברג" המתמחים בענייני משפחה וירושה מסבירים: "קשה להשלים עם תוצאה של פסק הדין, שעלול להוות מדרון חלקלק ולהכשיר הסתלקויות שנועדו לשרת בעלי חוב שמבקשים להתחמק מתשלום החובות. אלה יעדיפו מהיום לפנות לבית הדין הרבני שמצדד בהלכה ומאפשר להסתלק לטובת ההורה האחר בשם ערכים מוסריים משפחתיים (כיבוד האם) שגוברים, לשיטתו, על ערכים חברתיים מובהקים (סילוק חובות ושמירת החוק)".

הם ממשיכים ומסבירים: "אם רצה בית הדין להגן על כבודה של האם ועל זכותה להתגורר בבית המגורים לאחר פטירת בעלה, היה ניתן לקבוע כי ההסתלקות תבוטל וצו הירושה יתוקן בכפוף לזכות המגורים של האם. קשה גם להשתחרר מן התחושה כי בית הדין אף העניק משקל לא מבוטל לעובדה שהחוב כולל היום ריבית שהביאה אותו לסך מצטבר הגבוה פי 33 (!) מסכום החוב המקורי, שכן חיוב ריבית, כידוע, איננו עולה בקנה אחד עם ההלכה. ניתן רק לתהות מה היו תוצאות פסק הדין אם ההסתלקות היתה נעשית שלא לטובת האם, או אם קרן החוב היתה גבוהה מיסודה ללא צבירת הריבית".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully