הסערה הציבורית המתחוללת בימים האחרונים בעניינו של סוכן הדוגמניות שי אביטל, החשוד בביצוע עבירות מין בנשים, מהווה תזכורת מרה וכואבת באשר למסע הקשה שנאלצים לעבור נשים וגברים שהוטרדו מינית בבואם להתלונן על כך במשטרה. לטעמי, זו גם הזדמנות חשובה להזכיר כי הפן הפלילי אינו המסלול היחיד בו יכולים לצעוד נפגעי עבירות מין שמעוניינים לקבל הכרה בסבלם ולגרום למי שפגע בהם לשלם מחיר כבד.
בעיצומה של הסערה, סיפרה הדוגמנית גל גברעם כי אביטל הטריד אותה מינית בעבר, אך כאשר הגיעה לתחנת המשטרה להתלונן על כך נאלצה להתמודד עם יחס מזלזל ומתריס מצד השוטר אליו פנתה שאמר לה "למה באת רק עכשיו".
התנהלות שערורייתית כמו זו מצד המשטרה בתיקי הטרדה מינית הפכה למרבה הצער לעניין שכיח במחוזותינו. על אף שהנתונים מראים כי אחוז תלונות השווא בנושא הטרדות מיניות נמוך להפליא, נפגעי עבירות מין נאלצים לא רק להתמודד עם הבושה וההלם, אלא גם עם חוקרים סקפטיים. סיפורים כמו זה שסיפרה גברעם מעלים את רמת הפחד של נפגעות ונפגעי עבירות מין, ומפחיתים את הסיכוי כי הם יבחרו לספר את סיפורם ולהביא את מי שפגע בהם לשאת באחריות על מעשיו הנבזיים.
אני סבורה כי עלינו לעשות כל שאל ידנו על-מנת לעודד כמה שיותר נפגעות ונפגעי עבירות מין להגיש תלונה במשטרה נגד מי שבמקרים רבים חרב את חייהם. עם זאת, חשוב גם להזכיר לאותם נפגעות ונפגעים כי עומד לרשותם מסלול נוסף שאינו כרוך בהשפלה מצד רשויות החוק עליה מדווחים רבים מהמתלוננים על עבירות מין - בדמות האפשרות להגיש תביעה אזרחית.
להליך האזרחי בעבור נפגעות ונפגעי עבירות מין מספר יתרונות בולטים. בנוסף להעדר הצורך לעבור במשטרה, בהליך אזרחי נטל ההוכחה הנדרש הוא של מאזן הסתברויות, ולא כמו בהליך הפלילי אז נדרש כי יוכח שהעבירה בוצעה מעבר לעל ספק סביר.
בנוסף, נפגעות עבירות מין המגישות תביעה אזרחית יכולות לקחת חלק פעיל בהליך יחד עם עורך-דינם, בניגוד להליך הפלילי אז מי שמנהל את ההליך זו המדינה שאומנם חייבת לשמוע את עמדת הנפגעת - אך ממש לא מחויבת לקבל אותה, ואף לא נוהגת כך.
לכל אלה יש להוסיף את הגמישות הרבה יותר שמציע ההליך האזרחי בכל הנוגע לסדרי-הדין, וכמובן את הפיצוי הכספי שעשוי להיפסק לטובת הנפגעת או הנפגע שאולי לא ישכיחו את הטראומה שעברו, אך בהחלט יוכלו לסייע לשיקומם וחזרתם לתפקוד מלא.
יתרון משמעותי נוסף שיש לתביעה נזיקית לקבלת פיצויים על הטרדה מינית טמון באפשרות לקבל פיצויים כספיים ללא הוכחת נזק. לפי החוק, נפגעות תקיפה מינית יכולות לתבוע עד 120,000 שקל בגין כל מעשה הטרדה מינית שבוצע כלפיהן מבלי להביא לבית-המשפט ראיות בדבר גובה הנזק שנגרם להם כתוצאה מהמעשים.
אם ההטרדה מינית בוצעה במקום עבודה, ניתן לתבוע גם את המעסיק. במקרה כזה, תתנהל התביעה בבית-הדין לעבודה. בנוסף לכך, קיימת גם האפשרות לתבוע סכומים גבוהים הרבה יותר במסלול של תביעת פיצויים על-ידי הוכחת נזק, כמו למשל הוצאות על טיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים.
אם כן, תביעה לפיצויים יכולה להוות תחליף מסוים עבור מי שלא מרגישות מספיק בטוחות להתלונן במשטרה - אך היא כמובן לא באה במקום ההליך הפלילי. בהקשר זה, חשוב לי להזכיר גם את האפשרות להגיש תביעה אזרחית נגררת לפלילים, שהיא תביעה נזיקית לפיצוי כספי אותה יכול נפגע עבירה להגיש נגד מי שהורשע בהליך פלילי שהתנהל בעניינו - לרבות בגין הטרדה מינית.
למרבה הצער, לאחרונה נחשף כי מרבית קורבנות העבירה אינם מודעים לאפשרות זו. זאת, לאחר שפורסמו נתונים רשמיים של הרשות השופטת שגילו כי במהלך שלוש השנים וחצי האחרונות הגישו נפגעי עבירה רק 212 תביעות אזרחיות נגררות להרשעה לפלילים, וכי בין שנת ל2018 לשנת 2020 חלה ירידה מצערת של 49% במספר תביעות אלה.
כולי תקווה כי קרוב היום בו נפגעות ונפגעי עבירות מין יוכלו להתלונן בחופשיות במשטרה על מה שארע להם. אך בתוך עמי אני חיה, ועד שזה יקרה - כדאי להכיר גם אפשרויות נוספות שעומדות בפני מי שהוטרדו מינית.
עו"ד רוית גיא דרור היא בעלים של משרד עו"ד המתמחה בנזקי רכוש ונזקי גוף, יו"ר וועדת תביעות שיבוב של לשכת עורכי הדין ויו"ר משותפת פורום נזיקין של לשכת עורכי הדין