מאבק החקלאים נגד ייבוא הוא רע לכולנו

אם היינו עכשיו בתחילת שנות התשעים כנראה היינו שומעים בתקשורת וברשתות החברתיות (שכמובן לא היו קיימות באותן שנים) את הקריאה של יצרני הטקסטיל למנוע יבוא זול מסין.

כנראה היה מתראיין בעל מפעל טקסטיל בדימונה והיה אומר שהוא מעסיק כ-1,000 עובדים ושחיסכון של כמה שקלים על חולצה לא איכותית מסין לא מצדיק את הפגיעה בענף - ולכן אין סיבה לאפשר יבוא זול מחו"ל.

30 שנים קדימה, ולכולנו ברור איך "תכנית החשיפה" שינתה את החיים הכלכליים של כולנו. "תכנית החשיפה" שהממשלה אישרה ב- 1991, הסירה חומות מכס והגבלות יבוא אחרות על מוצרים ממדינות שלישראל לא היו הסכמי סחר איתן וכך נפתח המשק הישראלי ליבוא מסין.

היום, בזכות התכנית, אנחנו יכולים לקנות הרבה יותר בגדים במחירים הרבה יותר זולים ולכולנו נשאר הרבה יותר כסף פנוי שיכול להיות מופנה לחופשות, ולשירותים אחרים אשר מייצרים מקומות עבודה חדשים. ככה הכלכלה עובדת.

ברור שבטווח הקצר נפגעו מפעלי הטקסטיל ואנשים איבדו את מקור פרנסתם (רובם אגב, לפרק זמן של מספר חודשים), אך השאלה היא האם היתה הצדקה לעשוק במשך עשרות שנים את הציבור? לכולנו, אני מקווה, התשובה ברורה.

היום אנחנו נמצאים בפתחה של תכנית בהיקף רחב מאוד שייתכן שתוזיל משמעותית את מחירי המוצרים החקלאיים בטווח הארוך. אני כמובן לא אדיש לזעקה של החקלאים, אבל בואו נפרק שתיים מהטענות המרכזיות שלהם, ונבחן את האמת מבחינה כלכלית ועובדתית:

טענה ראשונה: פערי התיווך הם אלו שיוצרים את יוקר המוצרים החקלאיים. בדיקת טענה זו על-ידי הרשות לתחרות הראתה שעליית המחירים אינה נובעת מכך, וכי הפער הממוצע בין מחיר הקנייה למחיר המכירה של הירקות והפירות אף ירד במעט בשנת 2018 בהשוואה ל- 2017.

בהקשר זה אוסיף את חוויית הקנייה האישית שלי ישירות מהחקלאים מספר פעמים דרך יוזמות אישיות, לא בדקתי נתונים מדוייקים אך התחושה היא שהמחירים לא היו שונים מהמחירים בסופרמרקט ולעיתים היו אף גבוהים יותר.

טענה שנייה: המוצרים שמגיעים מחו"ל הם באיכות ירודה יותר, כלומר הצרכן הישראלי יקבל עגבנייה פחות איכותית מטורקיה.

דווקא טענה זו היא לטובת החקלאים מישראל, כי אם באמת כך הדבר אז כאשר צרכן יגיע לסופר הוא לא תמיד יעדיף את המוצר הזול אלא האיכותי יותר, לכן סימון המוצרים הישראלים והמוצרים המיובאים יצרו תחרות שבה החקלאים הישראלים יכולים לנצח, לכן גם טענה זו אינה רלוונטית לעניין.

אם החקלאים כל כך מאמינים במוצר שלהם, התחרות מול העולם יכולה רק לשפר את רווחיהם של החקלאים ובוודאי לא לפגוע בהם.

אל לנו לתת לקבוצות אינטרס כמו הלובי החקלאי להשפיע על מה שיכול לקבוע את רווחתנו בעתיד. כל תחרות, ולא משנה מאיזה כיוון היא מגיעה, משפרת את מצבנו כחברה.

נכון, חלק מהחקלאים הלא יעילים כנראה יאבדו את עבודתם, אך נרוויח את החקלאים הטובים שיודעים לתת לנו סחורה איכותית במחיר הכי נמוך. בטווח היותר ארוך כל מי שאיבד את עבודתו ימצא את מקומו בשוק העבודה בצורה כזו או אחרת, אולי אפילו החקלאים הלא יעילים ימצאו עבודה אצל החקלאים היעילים, כך נקבל כוח אדם איכותי יותר שעובד בחקלאות ויודע לתת לנו את המוצרים הטובים ביותר.

תכניות שיוצרות תחרות כמו "תכנית החשיפה" וכמו "השמים הפתוחים" ב- 2013 בענף חברות התעופה, תמיד יוצרות חששות לפיהן הייבוא "האכזרי" מחו"ל ישמיד את כל התעשייה המקומית. אבל, ההיסטוריה היא זו שמלמדת כלכלה בצורה הטובה ביותר ומראה לנו שבכל פעם שהייתה תחרות, מצב הצרכנים השתפר - ובסופו של דבר היצרנים המקומיים התרגלו למצב החדש וידעו להמשיך לתת לנו שרות והוא אפילו היה טוב יותר.

ובנימה אישית לקובעי המדיניות: אל תמסמסו את הרפורמה בגלל לחץ החקלאים, תנו לנו לראות שיש פוליטיקאים שיודעים לחשוב על טובת הציבור בטווח הארוך ולא רק על הצלחתם הפוליטית בטווח הקצר.

ד"ר רן בן מלכה הוא מרצה במחלקה לכלכלה במכללה האקדמית ספיר