מדליית הזהב בה זכה ארטיום דולגופיאט במשחקים האולימפיים בטוקיו הסבה גאווה עצומה לרבים מאזרחי ישראל, ואף הועלתה על נס בדבריהם של כמעט כל נבחרי הציבור, אשר רתמו כמובן את המעמד המרגש לטובת תדמיתם הציבורית ועוד כמה שניות מסך.
אלא שגם ההתרגשות וקורת הרוח נוכח ההישג האדיר של המתעמל חדור המטרה, לא יכולה להסתיר את העובדה שבמדינת ישראל הנאורה והמתקדמת לכאורה, נחשב דולגופיאט לאזרח סוג ב' נטול זכויות אזרחיות בסיסיות - שכן הוא אינו יכול להינשא בישראל. דולגופיאט, אומרת למעשה המדינה, מספיק יהודי מבחינתנו כדי להשתקע בה ולהביא לה את ההישג הספורטיבי המשמעותי ביותר בתולדות מדינת ישראל, אבל ממש לא מספיק יהודי כדי להתחתן כאן. את זה, איכשהו, שכחו נבחרי הציבור הנכבדים שלנו להכניס לדרשות הניצחון הפומפוזיות שלהם.
את התזכורת הכואבת והבולטת ביותר למצב האבסורדי אך החוקי למהדרין מבחינתה של המדינה, סיפקה לנו אנג'לה, אימו של דולגופיאט. כך, עוד בטרם נחת דולגופיאט בישראל וזכה לחיבוקים מראשי השלטון בישראל, הזכירה לנו אימו אנג'לה במילים פשוטות וברורות כי מי שפתאום מעניין מאוד את נבחרי הציבור שלנו יצטרך לערוך אח חתונתו, אם יחפוץ באחת כזאת, מחוץ לגבולות ישראל.
למען הסר ספק, אדגיש כי אני לא סבורה שיש קשר בין ההישג העצום שהביא דולגופיאט לישראל, לבין העובדה כי הוא אמור לזכות בזכות הבסיסית של נישואין. זו אולי הזדמנות טובה להציף בפני הציבור הישראלי את האבסורד וההפליה המחפירה ממנה סובלים ישראלים רבים, אך ודאי שאין בכוונתי לייצר משוואה לפיה מי שמסב גאווה למדינה יהיה רשאי להינשא בה. הזכות להתחתן היא זכות יסוד שאינה תלויה בדבר. המקרה של דולגופיאט בעיקר מדגיש את חוסר השוויון, אך ממש לא ממצה את הדיון לגביו.
דולגופיאט הוא אולי מקרה מייצג שכל בר דעת יכול להבין דרכו את עד כמה קיצונית ומטרידה רמיסת זכויות האזרח שמתקיימת בישראל מאז ומעולם; אך ודאי שלא היחיד. כל עוד הכנסת והממשלה מונעות במו ידן את האפשרות להינשא בישראל בנישואים אזרחיים ומפקירות את זירת הנישואין במדינה לשליטתו הבלעדית של הממסד הרבני אורותודקסי, ימשיך ויגבר זרם הנוסעים לקפריסין ומדינות אחרות לטובת נישואין אזרחיים.
לפי ההערכות, כיום חיים בישראל למעלה מ-400 אלף אזרחיות ואזרחים שאינם זכאים להינשא בישראל, אשר בה, רק נזכיר, ניתן להינשא רק בנישואים דתיים בלבד. גם מי שבכל זאת מבקשים להינשא בישראל אך מבחינת הרבנות הראשית קיים ספק ביחס ליהדותם, נדרשים לעבור חקירה צולבת ביחס ליהדות אימותיהם ואבותיהם שנראית יותר כמו פרקטיקה השייכת למדינות ליברליות פחות, ודמוקרטיות הרבה פחות.
לטעמי, מדינת ישראל חייבת להתעורר ולקדם את האפשרות של נישואים אזרחיים מתוך ההבנה כי לא לעולם חוסן. מה שאולי עבד במקרה של דולגופיאט כבר לא יתקבל בשלוות נפש בקרב הצעירים צאצאיהם של יוצאי ברית המועצות ואחרים בהם מסרבת הרבנות להכיר כיהודים. מי שמנסים בכל כוחם להרגיש חלק מקולקטיב תרבותי וזהותי, אך נתקלים בחומות הממסד פעם אחר פעם, ירימו ידיים לבסוף. זו דרכו של עולם: מי שזכויותיהם הבסיסיות ביותר נרמסות חדשות לבקרים, יגלו במוקדם או במאוחר כי באמתחתם מנופי לחץ משמעותיים - ולא יהססו להשתמש בהם.
מעניין יהיה לראות האם בתקופה שבה נציגי הממסד הרבני אינם נהנים מייצוג בקואליציה, ישכילו הממשלה והכנסת להוביל מהלך שישים סוף לעוול ההיסטורי הזה. עד אז, נבחרי הציבור שלנו ימשיכו לחבק את דולגופיאט וחבריו ביד אחת, ולסטור להם עם היד השניה. עד עכשיו זה עבד להם, אבל מי שחושב שהעתיד הוא בסך הכול המשך של העבר עשוי להתעורר ולגלות מציאות שונה בתכלית.
הכותבת היא עו"ד המתמחה בדיני משפחה