התפטרה והעלילה: הבוס הטריד אותי מינית. כמה יעלה השקר?

סיום יחסי עבודה הוא רגע טעון, המביא לידי ביטוי יצרים שונים של הצדדים המעורבים. מטענים רגשיים אלו עלולים להביא לכך שהחלטה עסקית ועניינית על פיטורים או התפטרות - תגרור שרשרת תגובות חריגה, ותהפוך כלי בידי אחד הצדדים לפגיעה בצד האחר:

עובד שהתפטר מקבל מכתב מאיים מהמעסיק, שמזהיר אותו שלא לעבוד במקום עבודה מתחרה ובכך לפגוע בעמיתיו לעבודה; עובד שעזב את מקום העבודה שולח אל מנהלו מכתב מאיים בטענה כוזבת להתעמרות, רק כדי לנסות ולקבל הסדר פרישה טוב יותר; או עובדת, שמשיקולי נקמנות על החלטה לפטר אותה, מגישה תלונת שווא על הטרדה מינית שלא הייתה.

זה מה שקרה למנכ"ל חברה פרטית, אשר עובדת שלו החליטה להאשים אותו בהטרדה מינית כוזבת, לאחר שהתפטרה ממקום עבודתה.

מכתב הדרישה, בו טענה כי הבוס "הטריד אותה מינית", נשלח באמצעות עו"ד וכלל התרעה מפני הגשת תביעה. אלא שבחוסר אחריות (או שאולי במכוון), עורכת הדין של העובדת לא העבירה את המכתב לכתובת הדוא"ל האישית של המנכ"ל, אלא שלחה אותו לכתובת הדוא"ל הכללית של המשרד, בידיעה שדוא"ל שמגיע לכתובת זו מודפס ועובדי החברה נוהגים לעיין בו בעת הגעתם לעבודה.

העובדת אף הגישה תלונה למשטרה, וסיפרה לאחד מחבריה במשרד את פרטי האירועים שייחסה למנהל. הפרסומים הגיעו למכריו ומשפחתו של המנכ"ל, ערערו את מצבו הנפשי והחברתי ואף את יציבות משפחתו והזוגיות שלו עם אשתו.

במצב שכזה מנהלים רבים היו נכנעים, מרכינים ראש ונענים לסחטנות ולו רק כדי למזער נזקים ולהימנע מבושות, אלא שהמנהל במקרה זה החליט להילחם בכל חזית בעוול שנגרם לו: הוא נחקר במשטרה, והציג ראיות לכך שהאירוע שיוחס לו על ידי העובדת המעלילה לא יכול היה לקרות. בנוסף, הגיש המנהל נגד העובדת תביעה לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע.

לאחרונה ניתן פסק דין בו קיבל בית דין האזורי לעבודה בחיפה את התביעה וקבע, כי גרסת המנהל לפיה מדובר באירוע כזב - הוכחה, בעוד גרסת העובדת הייתה רצופת סתירות.

אשר להשלכות מעשי העובדת, הפריד בית הדין בין הגשת התלונה במשטרה (במישור הפלילי) לבין משלוח המכתב על ידי העובדת בתפוצה כללית (במישור האזרחי). בית הדין לא קיבל את טענת המנכ"ל כי גם התלונה שהוגשה למשטרה מהווה פרסום לשון הרע, וקבע כי מדיניות משפטית ראויה היא לאפשר הגשת תלונות למשטרה, במיוחד בענייני הטרדה מינית, ללא חשש מפני תביעת לשון הרע, גם אם התלונה תיסגר או תידחה בסופו של דבר.

מנגד, בית הדין מתח בקורת על הדרך הפוגענית בה הופצה שמועת השווא נגד המנכ"ל על ידי העובדת במקום העבודה. גם אם לא הוכח שהעובדת שלחה את מכתב ההתראה בכוונה תחילה שהוא יופץ ברבים, או על מנת "לסחוט" את הבוס, עצם הרשלנות שבשליחת מכתב עם האשמות כה רגישות, באופן לא דיסקרטי, שתוכנו עלול להיחשף לצדדים שלישיים - מהווה פרסום לשון הרע.

העובדת חשה על בשרה את מחיר מכתב השווא ששלחה, כאשר נפסקו לחובתה פיצויים בסך 35,000 שקל, בצירוף הוצאות משפט בסך 7,000 שקל, בגין הפצת תלונת הכזב.

המסר העולה מפסק הדין הוא, שבעידן שבו למלים יש כוח משמעותי ובמות רבות, קיים ערך עליון לשמו הטוב של אדם. אישומים חמורים צריכים להתברר בפני הרשויות המוסמכות, ולא באמצעות "משפט שדה" או ביוש חברתי.

לכל אדם אחריות כלפי סובביו, ועליו לשקול את מעשיו ומילותיו. הפרחת האשמות מכפישות בקלות דעת, ברשלנות ובחוסר אחריות, גובה מחיר יקר מהנפגע, ולכן יש להקפיד לבררה בפורום המתאים ובזהירות הראויה.

התרופה לביוש (שיימינג) סרק היא כפולה: תיקון הנזק לשמו הטוב של הנפגע על ידי פרסום פסק הדין הדוחה את טענות הכזב, וחיוב המלעיז בתשלום מכיסו האישי, על מנת שיישא במחיר התנהלותו הפסולה והפגיעה שגרם. הנייר לא סובל הכול.

הכותבת היא שותפה במשרד רובין שמואלביץ, המתמחה בדיני עבודה