חוק ההסדרים: האזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול

בימים האחרונים אנו עדים לפרסומים על הכוונה להכניס לחוק ההסדרים שינוי מהותי בכל הנוגע להגשת תביעות ייצוגיות נגד המדינה, כך שישפרו מהותית את מצבן של רשויות ציבוריות - בעיקר רשות מקומיות ורשות המיסים. מתוך דאגה לכאורה ל"שמירה על האינטרס הציבורי", מתכוונת המדינה לנטרל יישום פסיקות שניתנו בשנה האחרונה בבית המשפט העליון בתביעות ייצוגיות שהוגשו נגד המדינה.

ניתן לומר שישנה הסכמה רחבה שהתביעה הייצוגית היא כלי בעל עוצמה רבה, ולכן נדרש המחוקק לאיזון תמידי בין אינטרס השמירה על התביעה הייצוגית ככלי אכיפה יעיל עבור האזרח, לבין האינטרס לשמור על יציבותם של גופים מסחריים או ציבוריים.

כאשר חוקק חוק תובענות ייצוגיות על ידי הכנסת, קוימו דיונים רבים על ההגנה הראויה עבור הרשויות והגופים הציבוריים במסגרת החוק. סעיפים 9 ו-21 לחוק מייצגים את הפשרה והאיזון הראוי שהושגו, ובמסגרתם ניתנה הגנה נרחבת לרשויות וגופים ציבוריים. עיקר ההגנה היא האפשרות של רשות ציבורית להודיע על חדילה מגבייה לא חוקית ובכך למעשה מסתיימת התביעה נגדה. בנוסף, הוגבלה גם התקופה בה תהא הרשות מחויבת בהשבת כספים אשר נגבו שלא כדין.

מאחורי הפשרה שהושגה עמדה ההנחה שבכל הקשור לתביעות נגד רשויות, ריבוי התביעות והפיצויים שייאלצו הרשויות לשלם, יפגעו בסופו של דבר בציבור, שכן גופים אלו ממומנים מן הקופה הציבורית ברובם. עם זאת, המטרה הייתה לאפשר לאזרחים את כלי האכיפה הזה גם אם באופן מוגבל וחלקי.

בפן הפרקטי מערכת המשפט מאשרת במשורה בקשות לאישור תביעות ייצוגיות בכלל, וכנגד רשויות ציבוריות בפרט, כאשר היא נעזרת בהגנה שניתנת בחוק, אשר קובעת שבית המשפט לא יאשר תביעה אשר ניהולה עלול לפגוע בשירות שנותנת הרשות או הגוף הציבורי, או ביציבותו הכלכלית. כתוצאה מכך, מספר התביעות הייצוגיות אשר מוגשות נגד רשויות הינו מועט, ומספר התביעות שמאושרות נמוך עוד יותר.

חוק ההסדרים המוצע בימים אלה קובע שינויים דרמטיים בחוק התובענות הייצוגיות, והכל נעשה בחטף וללא דיון אמיתי ומעמיק בנושא. בקצרה, השינויים המוצעים יעניקו הגנה נוספת לגופים הציבוריים מפני תביעות ייצוגיות, ובנוסף, קופות החולים ייכנסו תחת מטריית ההגנה ויוכרזו כרשויות ציבוריות (בניגוד לפסיקה של בית המשפט העליון שניתנה לאחרונה). כמו כן, תינתן אפשרות לשר המשפטים לשנות את העילות בגינן ניתן להגיש תביעות ייצוגיות.

מדובר בשינויים אשר תכליתם היא פריסת הגנה נוספת ונרחבת על הרשויות והמדינה, על אף שלכאורה ההיגיון אשר הוביל לחקיקת החוק בזמנו והפשרה שחוקקה בו, לא השתנו. נראה שמדובר ככל הנראה בחלק מהמגמה ההולכת ונמשכת של השנים האחרונות אשר מטרתה היא לצמצם ולרסן הגשת תביעות ייצוגית (למשל ע"י העלאת סכומי האגרה להגשת תביעה ומניעה והגבלה של גמול ושכ"ט שנפסקים).

אלא שהפעם לשינויים אלו לא קדם כל דיון מעמיק בכנסת או בוועדותיה, כראוי וכנהוג לפני שינויי חקיקה נרחבים וזאת, כשברקע עוד עובדת הוועדה הבין משרדית שהוקמה בדיוק לצורך הבנת השינויים הנדרשים בחוק.

המשמעות של הרחבת ההגנה היא, שהרשויות הציבוריות הפכו פחות ופחות אחראיות כלפי האזרחים, הפיקוח על פעילותן ינוטרל לחלוטין ולאזרחים אשר נפגעים מהתנהגות בלתי ראויה של המדינה או מגבייה שלא כדין, לא תישאר שיטת אכיפה יעילה מול המדינה.

טוב יעשו הממשלה והכנסת, אם יבינו כי כלי התביעה הייצוגית איננו רק כלי רב עוצמה אותו יש לרסן ככל הניתן ובכל דרך, אלא שמדובר גם בכלי משפטי חשוב מאין כמוהו אשר הביא תועלת רבה לאזרחים במהלך השנים מאז חקיקת החוק, וממשיך להביא לשינויי התנהגות ומדיניות כלפי האזרח הקטן. השבת כספים שנגבו שלא כדין חזרה לציבור, היא כלי המגן על האזרח. ואם רוצים בכל זאת לשנות ולהגביל את אופן השימוש בתביעה הייצוגית ע"י הגנה נוספת למדינה, חובה לעשות זאת על ידי קיום דיון מעמיק, שיתוף והקשבה לנציגי האזרח הקטן ובחינה מעמיקה של האפשרויות השונות והשלכותיהן.

הכותבים הם מומחים בתביעות ייצוגיות ממשרד ארנון גרפי ושות