הן בית הדין האזורי לעבודה והן בית הדין הארצי לעבודה קבעו כי אירוע "באדי שוט" (ליקוק של מלח או אלכוהול מגוף של אחר) בו השתתפה מלצרית במסגרת עבודתה בפאב, אשר היה פרי יוזמה של הממונה עליה, מהווה "מעשה מיני" שכן - על פי תיאורו הגרפי של בית הדין האזורי- מדובר במעשה שמצריך חשיפה של חלקי גוף מסוימים והימצאות בתנוחה שאכן יש לה קונוטציה מינית, כאשר אחד המשתתפים מתקרב באופן פיזי לאחר על מנת ללקק דבר מה מבטנו או מצווארו באזורים שבדרך כלל אינם חשופים.
עם זאת בעוד בית הדין האזורי לעבודה לא ראה במעשה מיני זה "הטרדה מינית" כהגדרתה בחוק, בערעור שהוגש לבית הדין הארצי, התהפכו היוצרות ונקבע כי בנסיבות הענין ועל פי העובדות שהוכחו, אירוע ה"באדי שוט" מקיים 3 מחלופות הגדרת המונח הטרדה מינית הקבוע בחוק.
מה הופך מעשה מ"סתם" מעשה מיני להטרדה מינית? התשובה נעוצה בהוראות החוק למניעת הטרדה מינית, או ליתר דיוק בהוראות סעיף 3 לחוק הקובע מהם המעשים או המעשים המיניים שייחשבו כהטרדה מינית.
כך, בניגוד לבית הדין האזורי, קבע בית הדין הארצי כי שוכנע שאירוע ה"באדי שוט" כלל "הצעות/התייחסויות חוזרות" והבהיר כי "החזרתיות" יכולה להתקיים גם במהלך אירוע אחד ואינה חייבת להתרחש במהלך אירועים נפרדים ולפיכך נכלל המעשה תחת החלופה של הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהן;
"אווירה קלילה וכיפית"
בית הדין הארצי שוכנע שאירוע ה"באדי שוט" ארע תוך ניצול יחסי מרות מאחר, ובניגוד לסברת בית הדין האזורי, אין לשלול את קיומם של יחסי מרות רק מן הטעם שבמועד הרלוונטי עובדת סיום העסקת המתלוננת היתה ידועה. בית הדין הארצי הוסיף כי כל עוד מתקיימים יחסי עבודה יש ליתן לעובד/ת את מלוא ההגנה והמעטפת הנדרשת של סביבת עבודה בטוחה ומוגנת ולפיכך יש לראות במעשה משום הצעות או התייחסויות חוזרות המופנות לעובד במסגרת יחסי עבודה תוך ניצול יחסי מרות.
כך, קבע בית הדין הארצי כי אין לראות באירוע ה"באדי שוט" ככזה שנועד "ליצירת אווירה קלילה וכיפית" (כפי סברתו של בית הדין האזורי לעבודה) אלא יש לראותו כמעשה העולה כדי "מעשה מגונה" כהגדרתו בחוק העונשין. היינו, מעשה אשר בנסיבות הענין, בעיני אדם סביר, נחשב כמעשה מגונה שנעשה לצורך גירוי, ביזוי או סיפוק מיני ואשר עצם עשייתו מלמדת על הכוונה המינית אחריו.
האם מדובר בפער אידיאולוגי? מתירנות יתר של בית הדין האזורי? או מחלוקת משפטית "רגילה" המבוססת על ניתוח שונה של הראיות? עיון בשני פסקי הדין הארוכים והמפורטים מעיד כי התשובה מורכבת יותר והיא מצויה אי שם ב"חלל המשפטי" שבו מנסים בתי המשפט לצקת תוכן להגדרות "קשיחות" או אם תרצו "חד ממדיות" המצויות בחקיקה, בשים לב, בין היתר, לאקלים חברתי מתפתח.
לא נסיים בלי לציין זוית נוספת בפסק הדין שעניינה באחריותם של מעסיקים לנקוט באמצעים שונים לשם מניעת הטרדה מינית והתנכלות כחלק מחובתם לספק לעובדיהם סביבת עבודה נאותה ושוויונית השומרת על כבודם, כאשר בית הדין הארצי מדגיש כי במקומות עבודתה שבשל אופיים מהווים כר נוח להתרחשות הטרדה מינית, ישנו נטל מוגבר על המעסיק להקפדה על חובותיו בדבר מניעת מעשי הטרדה מינית.
כך לדוגמא כשמדובר ב"מקום בו נמכר אלכוהול וכתוצאה מכך עלולים להיטשטש הגבולות בין האסור והמותר" או לדוגמא בנסיעת עבודה למדינה זרה בה שוררת תפישה שונה של גבולות המותר והאסור במסגרת התרבות העסקית ביחס לדין הישראלי.
*הכותבת, עו"ד טליה יונתן - דגן, היא שותפה במשרד עו"ד יונתן, בריק ושות'