פסק דין שניתן לפני מספר ימים בתביעת דייר סרבן על ידי המפקח על רישום המקרקעין בפתח תקווה אישר לאכוף הסכם תמ"א 38-1 (חיזוק ועיבוי מבנה קיים) על מספר דיירים סרבנים אשר התנגדו להמשך קידומו של הפרויקט, בטענה כי לאורך תקופת העבודות צפויות דירותיהם להינזק, באופן שלא יאפשר להם להשכירם, וכך הם צפויים להינזק כלכלית.
בפסק דינו קבע המפקח מאיר פורת כי גם אם טענתם של הנתבעים נכונה, עדיין אין מדובר בעילה מוצדקת שלא לחתום על הסכם ההצטרפות לפרויקט.
המדובר בבניין ותיק בן למעלה מ-40 שנה ברחוב יוסף חיים במרכז פתח תקווה, אשר בו 12 דירות ב-4 קומות. לפני כשנתיים התקשרו בעליהן של 9 מהדירות עם חברה יזמית לצורך קידום פרוייקט תמ"א 38 בבניין, אשר במסגרתו נקבע כי הבניין יחוזק, הדירות יורחבו בכ-10 מ"ר, לבניין תתווסף מעלית, השטחים המשותפים יחודשו, על גג הבניין תותקן מערכת סולארית ועוד.
אלא שבעלי שלוש מהדירות סרבו לחתום על ההסכם, ובמרץ 2020 הגישו שכניהם נגדם תביעת דייר סרבן. להגנתם העלו הסרבנים שורה של טענות, אשר אחת מהן היתה כי בתקופת הבנייה של הפרויקט לא ניתן יהיה להשתמש בדירות, ולכן לא יוכלו להשכיר אותן, או יאלצו להפחית משמעותית משכר הדירה, אלא שטענה זו כאמור נדחתה.
בפסק הדין כתב פורת כי הנתבעים לא הוכיחו את טענתם כי לא יוכלו להשכיר דירותיהם, אך אפילו אם יבחר לקבל את טענתם - אין לשפוט את כדאיות הפרויקט בתקופת הבניה בלבד, אלא לבחון את התוצר הסופי, שממנו צפויים כלל הדיירים להרוויח. עוד ציין פורת כי מלכלחילה היקף הרווחיות של הדיירים היא לא המוטיבציה המרכזית לקידום פרוייקט תמ"א 38.
"אין בכך משום עילה לסרוב"
לדברי עו"ד משה רז כהן, ממשרד רז-כהן, פרשקר ושות' המתמחה בהליכי התחדשות עירונית, "פסק הדין כולל חידוש, הנוגע למעמד של הפרעה לשימוש בדירה בתקופת הבנייה כעילה מוצדקת לסירוב לחתימה על הסכם. בית המשפט היה מוכן להניח לטובת הדייר הסרבן שאכן תיגרם הפרעה לשימוש בדירה בתקופת הבנייה.
הוא אף הסכים להניח שבתקופת העבודות, לא ניתן יהיה לקבל בעד הדירה שכר דירה שאפשר היה לקבל אילולי ההפרעה. ובכל זאת נקבע, כי גם שאין הדייר זכאי לפיצוי על ההפרעה, אין בכך משום עילה לסרוב.
לגישת המפקח יש לבחון את מידת הפגיעה על רקע התועלת בעתיד. דהיינו, אפשר להסכין עם פגיעה ללא פיצוי במהלך העבודות, שכן בסופו של יום, זוכה הדייר בתוספת ערך המפצה על כך".
לדברי רז-כהן, "יש לברך על הגישה הבוחנת את הסיבות לסרבנות בראייה רחבה של העסקה כולה. הדייר עלול לסבול נזקים ואובדן הכנסות במהלך הבנייה. ההפסדים הללו, נמוכים מן התועלת הכללית של העסקה ועל כן אין לראות בהם כעילה לסירוב. בעניין זה, צדק המפקח משבחר לקבוע כי לא הוכחה עילת הסירוב וכי יש לאכוף את ההסכם על הדייר הסרבן".