שחיקה בעבודה: הנזק הנפשי שגרמה הקורונה

76% מהעובדים סבלו בשנת 2020 משחיקה בעבודה - דבר שהתבטא בריבוי משימות, טשטוש גבולות בין הבית לעבודה, הארכות שעות עבודה בפועל בבית ועוד. תופעה זו מביאה לתשישות נפשית, ריחוק מנטלי מהעבודה, תחושות שליליות לגביה וכן ירידה ביעילות, ובסבירות גבוהה מהווה גורם מרכזי בתופעת ההתפטרות.

הנתונים מתבססים על סקר בינלאומי בתחום בריאות הנפש בעבודה ששימש את כותבי המחקר של שירות התעסוקה. כך עולה ממחקר שירות התעסוקה שמתפרסם היום על בסיס נתוני סקר בינלאומי בנושא בריאות הנפש בעבודה.

אחת המגמות המאפיינות את שוק העבודה הישראלי בשנים האחרונות היא עלייה במספר המתפטרים, יותר ויותר עובדים בישראל בחרו מרצון לעזוב את משרותיהם. למרות המשבר הכלכלי שפוקד את ישראל, מאז התפשטות מגפת הקורונה במרץ 2020 - נרשמה עלייה במספר ובשיעור המתפטרים מרצון.

מעבר לכך, שיעורם של המתפטרים בקרב דורשי העבודה הגיע לשיאו דווקא מאז פרץ משבר הקורונה - אם ב-2014 היוו המתפטרים 12.3% מקרב דורשי העבודה ועלה בהדרגה לאורך השנים, הרי שמאז שפרץ המשבר עומד שיעורם על 22.6% (לא כולל דורשי עבודה שהוצאו לחל"ת), כאשר המרוויחים שכר נמוך הצטרפו גם הם למגמה הגוברת של ההתפטרות.

העלייה במספר המתפטרים קשורה בעיקרה למנגנון החל"ת שאפשר זכאות לדמי אבטלה עד יוני 2021 גם למתפטרים, וזאת בכפוף לשלושה חודשי המתנה מרגע ההתפטרות ועד לתחילת קבלת הקצבה. "רבים העדיפו שלא לקבל שכר שלושה חודשים, אך לאחר מכן ליהנות מדי אבטלה עד יוני 2021, בפרט מרוויחי שכר נמוך שהפער בין שכרם לגובה הקצבה לה זכאים אינו גדול", מסבירים בשירות התעסוקה.

קודם למשבר, הקבוצה "המתפטרת ביותר" הייתה אימהות לילדים תלויים ולאחריה נשים ללא ילדים תלויים, גברים ללא ילדים תלויים ורק לבסוף אבות לילדים תלויים.

מאז פרץ המשבר נרשמה מגמת שינוי, ונשים ללא ילדים תלויים החלו להתפטר בהיקפים דומים לאמהות לילדים תלויים (אך עדיין נמוכים יותר). "קצב העלייה של המתפטרות ללא ילדים כמעט השיג בחודשיים האחרונים את קצב ההתפטרות של אמהות", אומרים בשירות התעסוקה.

לפני הקורונה, שיעור גבוה של מתפטרים נרשם בקרב בעלי משלח יד אקדמי, להם הזדמנויות תעסוקתיות רבות יותר, הרי שמאז פרץ המשבר נרשמה עלייה משמעותית גם במשלחי יד בהם הזדמנויות תעסוקה נמוכות יותר.

כך למשל, נרשמה עלייה של כ 151% בשיעור המתפטרים במקצועות החקלאות, הייעור והדייג, עלייה של כ 78% בשיעור המתפטרים מבעלי המלאכה בתעשייה ובבינוי ועליות כ 73% בקרב עובדים בלתי מקצועיים ומתקיני מכונות.

בעוד מה שהוביל להתפטרות קודם למשבר היה תחושת ביטחון של העובד בסיכוייו למצוא עבודה טובה יותר הובילה לכך שהמתפטרים בדרך כלל באו מקבוצות חזקות יותר, שעבורן הסיכון שבהתפטרות הוא נמוך יותר.

במילים אחרות, רוב המתפטרים היו מאשכולות מרכזיים, יהודים שאינם חרדים, בעלי מיומנויות דיגיטליות ובעלי משלח יד אקדמי - הרי שמאז שפרץ המשבר, נרשמה עלייה משמעותית מאוד גם בקרב קבוצות חלשות יותר - מאשכולות פריפריאליים, יהודים חרדים וערבים, בעלי מיומנויות דיגיטליות נמוכות, בעלי משלחי יד שאינם אקדמאים ומבוגרים - בנטייה להתפטר.

כך למשל, הסיכוי להתפטר טרום הקורונה בקרב נרשמים ללא השכלה אקדמית היה נמוך ב-33.5% מאשר בקרב אקדמאים. הסתברות זו נחתכה בכמעט חצי לאורך המשבר כאשר היא עמדה על 18.3% בלבד.

עם זאת, יודגש, כי קודם למשבר ובמהלכו עובדים מקבוצות חזקות התפטרו במספרים גדולים יותר, אולם מאז פרץ המשבר הפער בינם ובין עובדים מקבוצות חלשות הצטמצם בכל הנוגע לסיכויי התפטרות, אך עדיין ההסתברות של בעלי כישורי עבודה גבוהים להתפטר נותר גבוה ומובהק.

למה מקבלי שכר נמוך התפטרו יותר?

מלבד מנגנון החל"ת שהוארך עד יוני 2021, קיימות סיבות נוספות, פסיכולוגיות ומבניות-סוציולוגיות, שמונים בשירות התעסוקה כרקע למגמה:

1. תחושת העצמה וביטחון לאורך זמן: השהייה בסגרים הובילה להתבוננות אינטרוספקטיבית עבור חלק מהעובדים והם החלו לחשוב על ציפיותיהם מעצמם וממקום העבודה שלהם ולמעשה לחשב מסלול מחדש ביחס לקריירה שלהם ו\או למקום העבודה שלהם. התבוננות זו הובילה לתחושת העצמה וביטחון, בין היתר על רקע רשת הביטחון שהציעה המדינה ומספר המשרות הפנויות שהלך וגדל לאורך המשבר, ולהחלטה על התפטרות לטובת חיפוש כיוון חדש.

2. משבר אמון: הבחירה של מעסיקים להוציא לחל"ת כפוי תחת שימור עובדים או עדכון צורת העבודה כגון עבודה מהבית, צמצום משרה או פתרונות אחרים, חוללה משבר אמון בקרב חלק מהעובדים ולמעין התפכחות מצדם ביחס למעסיקיהם. ההיקף בו הוצאו עובדים לחל"ת בכפייה היה גדול כל כך ואפשר שהשפיע על עובדים רבים לבצע הערכה מחודשת ביחס למקום העבודה שלהם, לאמונם ולמחויבותם אליו ולהתפטר.

3. לחץ ושחיקה בעבודה לצד ירידה במעורבות עובדים ומחוברות ארגונית - 76% מהעובדים סבלו בשנת 2020 משחיקה בעבודה - ריבוי משימות, טשטוש גבולות בין הבית לעבודה, הארכות שעות עבודה בפועל בבית.

4. שינויים בסדרי עדיפויות - צרכים וערכים תעסוקתיים בשוק העבודה המשתנה: לאורך המשבר השתנו סדרי העדיפויות של העובדים - בראשיתו, הצרכים שבלטו באופן קולקטיבי היו הצורך בפרנסה וביטחון תעסוקתי, בפרט נוכח הסגרים ואי הוודאות הכלכלית.

ברגע שהועמדה זכאות ממושכת לדמי אבטלה, עובדים רבים, גם המרוויחים שכר נמוך, יכולים היו לשנות את סדרי העדיפויות ולבחור במנוחה והפוגה על פני משרה יציבה, כי ככלות הכל יש להם אפשרות להישען על דמי אבטלה לתקופה ממושכת. לפיכך, רבים, גם בקרב מי שמרוויחים שכר נמוך, נטו להתפטר.