יבגני דיברוב, בן 33, מייסד ומנכ"ל ארמיס סקיוריטי
מי אני: תחרותי. אם אני לא יכול להיות מספר אחד במשהו, לא אעשה אותו. מעמיק, אוטודידקט, אוהב להיות בין אנשים, ימני, אוהב את ארץ ישראל, בילדות קראתי את הספר של גלילה רון פדר על ז'בוטינסקי 20 פעם.
שורשים: משפחתה הקטנה של אמא מאוקראינה, סבא היה מהנדס בתחום האנרגיה, התעסק בתשתיות גז לחימום והיה עסוק בטירוף, וסבתא ניהלה בית מרקחת. הם למדו עברית במחתרת וכשהשערים נפתחו, רוב המשפחה היגרה לארה"ב ואחרי התלבטות הם החליטו לעלות לארץ.
לא ידענו את השפה והעבודה הראשונה של סבא ואמא, מומחית בכלכלת עבודה, שזכתה במדליית זהב בלימודים בתיכון, הייתה קטיף תפוזים. הם עשו הכל כדי לצוף. בהמשך אמא עבדה במקומון ברוסית וסבא התפרנס ממה שרק היה אפשר.
אבא: את סבא וסבתא מהצד של אבא לא הכרתי. ההורים התגרשו כשהייתי בן שלוש ואבא יצא מחיינו. כשהייתי בן ארבע הוא ניסה ליצור קשר ואמא פחדה שזה יזיק לי. אני יודע איך קוראים לו ושהוא מהנדס חשמל, ראיתי אותו בתמונות, אני הרבה יותר דומה לאמא, ולא התעניינתי מעבר לזה.
מעולם לא חיפשתי אותו, כי לא הרגשתי שמשהו חסר לי והרגשתי צורך לפגוש אותו, כי סבא היה דמות גברית נוכחת בחיים שלי.
סבא החדיר בי את אהבה לספורט, בדיוק עשיתי עכשיו מנוי לו ולי למכבי ת"א בכדורסל, שאותם אני אוהד מכיתה ג'. בזכותו אני אוהד גדול של ה - NBA, ומילדות אני מת על הסטטיסטיקות. סבא וסבתא היו מודל זוגי, והיו עוד כמה מודלים טובים סביבי. אני רוצה שתהיה לי משפחה גדולה, כמו של ארוסתי. כל כך נהניתי מהמפגש של ההורים שלי ושלה עם המשפחה המורחבת, שאני רוצה גם.
הילדות שלי: הייתי בן ארבע כשהגענו לשכונת שעריים ברחובות, מקום חדש, שפה חדשה, והעובדה שנכנסתי לגן חובה, שבו אף אחד לא דיבר רוסית, זרזה את ההשתלבות שלי. אמא לימדה אותי לקרוא מוקדם ובכיתה א' היה לי פטור משיעורי עברית.
למרות שלא היו אמצעים, החינוך שלי היה בעדיפות העליונה, קנו לי ספרים חדשים, הייתי בחוגים לנוער מוכשר במתימטיקה במכון ויצמן, שיחקתי במכבי רחובות בכדורסל בילדים ובנוער ובליגה בשחמט, וזכיתי במקום השני בארץ בהדיפת כדור ברזל.
בתיכון למדתי מדעי מחשב ועשיתי בגרות מתקדמת במתימטיקה בכיתה י' בר אילן. מצד אחד נמשכתי למחשבים ופיסיקה, ומהצד השני, התחביבים הגדולים שלי היו היסטוריה ותנ"ך. אפילו השתתפתי בחידון התנ"ך, והגעתי מקום שני במחוז מרכז. עד היום אני זוכר מה הייתה השאלה שנכשלתי בה.
מחשבים: שירתי בשמונה אחת, היחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין, שמשיקה ל-8200, שם פגשתי את נדיר, השותף שלי ואת חלק גדול מהעובדים שלי היום. ראש הצוות שלי ביחידה היה אסף רפפורט, שכיהן מנכ"ל מיקרוסופט מו"פ והיום הבעלים של "WIZ". הייתי שנה וקבע וזכיתי להיות שותף בפרויקטים שזכו בפרסים.
לפידים: תוך כדי שירות למדתי הנדסת חשמל ומדעי המחשב בטכניון, במסגרת תכנית "לפידים", שממומנת על ידי גוגל, אינטל ומיקרוסופט. בחרו חמישה אנשים עם יכולות אקדמאיות, יזמיות ובינאישיות ולצד הלימודים נתנו לנו התנסות בשלוש החברות, כדי להבין איך התעשיה עובדת מבפנים.
קריירה: בסוף שנה א' התחלתי לעבוד כמהנדס חומרה ותכנה במלאנוקס ואחרי שנה וחצי אסף התקשר וסיפר שיחד עם עוד שני יזמים, הוא מגייס כסף לסטארט אפ והוא מציע לי להיות העובד הראשון בחברה. זו הייתה הזדמנות יוצאת דופן בקריירה, גיים צ'יננג'ר.
אדאלום: עסקה האבטחה לאפליקציית ענן. הייתי שם מההתחלה ועד האקזיט, כשנמכרה למייקרוסופט. בשנה האחרונה ניהלתי את הביזנס באירופה ואסיה, וגרתי במטוסים, זה היה בית הספר הכי טוב לעסקים שיכול להיות. ביולי-אוגוסט 2015 התחלנו את המו"מ מול מייקרוסופט, ובספטמבר מימשתי מעל מחצית האופציות שהיו לי ועזבתי.
סטארט אפ: חלמתי להקים משהו משלי. לאורך הזמן היו לי מחשבות וכיוונים, אבל לא היה לי שותף טוב. את נדיר יזרעאל הכרתי בצבא, למדנו יחד בטכניון, ושלפתי אותו מגוגל כדי שיהיה הטכנולוג הראשי במיזם שלי, תומר שוורץ הצטרף אלינו לתקופה קצרה ועזב.
אחרי ניסיון שצברתי מאדאלום לימד אותי שקודם כל צריך לבדוק מה הלקוחות צריכים. ניהלנו שיחות עם מנהלי מערכות ואבטחת מידע, מה טרנדי? על מה אתה היית שם כסף? מה חסר לכם?
הבנו שיש התפוצצות בכמות המכשירים שמחוברים לרשת, מלפטופים ועד ל - MRI בבתי החולים, ועל 90% מהנכסים שיש לחברות אי אפשר להתקין אנטי וירוס קלאסי. זה האזור שעבדנו עליו. בנובמבר הקרוב נחגוג שש שנים מוטרפות, והיום אנחנו מגנים על כמיליארד מכשירים ברחבי העולם.
ארמיס סקיוריטי: מספקת פלטפורמת אבטחה לארגונים שמתמודדים עם האיומים של מכשירי האינטרנט של הדברים, שאין להם מערכות הגנה מובנות. יש לנו רשימת מכולת של כתובות IP, אנחנו מאתרים את המכשירים, מאפיינים אותם, מה רץ עליהם ואיך בנויה מערכת ההפעלה.
אנחנו נותנים מידע מה פגיע, סיכונים וחולשות, ומשתמשים בידע שלנו כדי להגן עליהם ולייצר מתקפות נגד. ללקוחות יש אפשרות לקנות רק כמה שעות של התקנה ומיפוי או את כל החבילה.
סיליקון ואלי: שנה אחרי הקמת החברה, עברנו כל הצוות, כ- 20 עובדים, נדיר ואני לסיליקון ואלי, מתוך הבנה שאנחנו צריכים להיות קרובים ללקוחות שלנו. כאן התחילו שנים משוגעות של אינספור טיסות, זה היה כמו לנסוע באוטובוס, כל אחד מאיתנו צבר חצי מיליון מייל ביונייטד. שאלו אותי, איך אפשר לעבוד כל היום? ולי זה מאוד ברור. אין דבר שאני נהנה ממנו יותר מהעבודה. היא נותנת לי אדרנלין וסיפוק.
שארין: ארוסתי, שמה מורכב מצירוף של שירה ורינה, שותפה בקרן הון סיכון. היא הייתה קצינה ב-8200, למדה יחב"ל ומנהל עסקים באוניברסיטה והגיעה לסיליקון ואלי לעבודה. שני חברים משותפים שפגשו אותה בנפרד, אמרו שאני חייב לפגוש את הישראלית הזאת. היה בינינו חיבור מדהים מהרגע הראשון.
הייתה לנו מערכת יחסים לונג דיסטנס והיינו מתראים בכל מיני נקודות על הגלובוס, תקופה מאוד קשוחה. בתחילת השנה שעברה התיישבתי בארץ ועשיתי עליה בפעם השנייה בחיים. זו הייתה הפעם הראשונה ששארין ואני חיינו ממש יחד. בעזרת השם, נתחתן בעשירי בספטמבר, אם לא יהיו הפתעות קורונה. כמעט הכל מוכן. להקים בית בישראל, וכן, אנחנו רוצים משפחה גדולה.
אקזיט 1: שנת 2019 הייתה משוגעת. החברה צמחה בטירוף, גייסנו מעל 100 מיליון דולר, 200 עובדים, ומגיעה הצעה מ"אינסייט פרטנרס", קרן הון סיכון גדולה, שכבר היו לה אחוזים קטנים בחברה. ג'ף הורינג, מייסד הקרן, הזמין אותנו לארוחה במסעדת סטייקים מעולה בפאלו אלטו, ואמר, אנחנו אוהבים את הביזנס שלהם ונשמח לעשות סיבוב גדול, השקעה של 150 מליון דולר, אבל חשבנו על עוד משהו. השקעת מג'וריטי.
באותו הרגע לא הבנתי על מה הוא מדבר. רק אחרי שיצאנו משם, אני מבין שמדובר ברכישה של המשקיעים הקיימים ואקזיט לעובדים ולנו.
האמת? זה נשמע אז יותר מדי טוב. רכישת 70% מהחברה היא אקזיט כספי משנה-חיים לכולנו, אבל כזה שרוצה להשאיר אותנו כמנהלים. לעומת אקזיטים קלאסיים, אנחנו נשארים ארמיס, עם התרבות הניהולית וה-DNA הייחודי להמשיך לפתח עסק מדהים עד ההנפקה.
נשארנו בעלי מניות, כמו לפני המכירה, אבל עם הגב של אינסייט וקרן קפיטל של גוגל, שהצטרפה למהלך. החלפנו דירקטוריון, אבל אנחנו ממשיכים לרוץ סופר מהר, השווי קפץ מ-1.1 מיליארד דולר, ל- 2 מיליארד ואנחנו ממשיכים לגייס עובדים במרץ. יש לנו עובדים בארה"ב וממרץ התחלתי לטוס קצת לפגישות פנים אל פנים, כי כשסוגרים עסקאות של מיליארדים, ללחיצת היד יש חשיבות.
אקזיט 2: אורח החיים שלי לא השתנה הרבה. הריגוש הכי גדול היה כשראיתי כמה כסף כל עובד קיבל, כמו שהבטחנו, ואיך זה ישנה את חייו. שמחתי לעזור למשפחה שלי, אין חרדה כלכלית, אבל יום אחרי כבר הייתי בטירוף מה הלאה ואיך נגיע לעשרה מיליארד בהנפקה.
קורונה: נפשית זה לא היה פשוט. אני אוהב להיות עם אנשים, לקוחות ועובדים. חברות היו בהלם בחודשים הראשונים, אבל אנחנו יצאנו ממנו מהר מאוד, כי תקיפות הסייבר הגיעו לשיאים חדשים והמצאנו מוצרים עם התאמה לעבודה מרחוק.
שווי מוגזם לחברות: יש חברות עם שווי מוגזם, אבל כמנכ"ל אראמיס ומי שמשקיע בסטארט אפים בעצמי ברמת הסיד, התעשייה התבגרה. יש היום הרבה יזמים שכבר פעם שנייה מתחילים סטארט אפ אחרי אקזיט, ואחרי הטעויות שעשו בסיבוב הראשון. יזמים של סיבוב שני כבר הרבה יותר בשלים.
גיוס עובדים: התחרות פסיכית והמשכורות עולות, כמו בכל שוק חופשי. הייחודיות שאנחנו מציעים היא האמונה שהאופציות שלנו יהיו שוות הרבה מאוד כסף ואת התרבות הארגונית יוצאת הדופן, שמשקיעה בעובדים ומגבשת אותם. אנחנו אמנם 400 עובדים אבל האווירה אינטימית.
הנפקה: מכוונים לנקודה הנכונה ומשקיעים בהמון חלקים כדי להגיע לרגע הזה מוכנים.
פנאי: מנסה לשחק כדורסל, צופה במשחקי כדורסל וכדורגל, חברים, משפחה, ושארין.
צופה פני עתיד: יש לנו המון דברים לעשות כדי לבנות ביזנס מטורף ולהנפיק. אני מכוון לפוליטיקה, אולי להיות שר כלכלה, אוצר, חינוך ואפילו ביטחון, כי היסטוריה היא תשוקה גדולה. אני לא אהיה ההייטקיסט הראשון שנכנס לפוליטיקה.
הריאיון המלא יפורסם גם בגיליון "עסקים" של מעריב, יום ו', 10.3