לא רק מפקדים בצה"ל, גם מנהלים באזרחות

הפנימייה הצבאית לפיקוד, הוקמה על ידי דוד בן גוריון בתחילת שנות ה-50 בחיפה, ופעלה בסניף נוסף בתל-אביב עד לפני כמה עשורים.

אפשר להתווכח האם חינוך כמו-צבאי בגיל התיכון הוא רצוי או לא, אבל על התוצאות קשה מאוד לערער: רבים מבין בוגרי הפנימייה הצבאית הפכו לא רק למפקדים בצה"ל, אלא גם למנהלים בכירים בעסקים ובמגזר הציבורי שמחוץ לצבא.

לקראת החזרה ללימודים, שהיא למעשה הפתיחה האמיתית של שנת הלימודים, בדקנו עם כמה מהם, כולם מנכ"לים של חברות מצליחות, מה המשמעות של המוסד החינוכי בו צמחו, לעיצוב אישיות של מנהלים מובילים במשק.

בין כולם יש הסכמה על כך ששנות נערותם בפנימייה הצבאעית תרמו מאוד לעיצוב אישיותם כמנהלים במסגרות האזרחיות, וכיוון שכך, לנו נותר רק להצטער על שאין ביניהם אפילו אישה-מפקדת-מנהלת אחת - אולי לשם כך נדרשים עוד כמה עשורים.

שמעון אלקבץ, מנכ"ל ומייסד-שותף של Tomorrow.io, בוגר מחזור 2004:

השנים בפנימייה היו השנים המשפיעות ביותר בחיי, ובמידה רבה האישיות שלי התעצבה בשנים אלו. תחושת המסוגלות שקיבלתי כנער צעיר הייתה כזו שאפשרה לי לסמן כל מטרה ולדעת שאפשר להגיע אליה בעבודה קשה, "בשקט ובבטחה". יש המון רעש בעולם של היום, ואני חושב שיותר מתמיד יש פער עצום בין תדמית לבין מהות.

הפנימייה מסמלת עבורי את העולם "הישן", עולם המהות, שבו יש ערך למצוינות אמיתית, לביצועים בפועל, לתוצאות. לאורך קריירה בחיל האוויר, תקופה בהרווארד, הקמת והובלת חברה טכנולוגית שמנסה לעשות אימפקט גדול בעולם, גיבשתי תפיסה ניהולית שמתאמצת לתמרץ כמעט אך ורק על בסיס ביצועים ותוצאות ומנסה להשאיר בצד אלמנטים אחרים.

כשארגון ומנהלים מודדים את עצמם באמצעות תוצאות וביצועים בצורה אובייקטיבית, בגישה צנועה ובריאה, התרבות הארגונית היא תרבות של מצוינות אמיתית, שבה אדם יודע שאם יתאמץ, יעבוד קשה ויצליח - זה יוערך, והוא יתקדם. זה נשמע טריוויאלי, אבל זה לא קיים בכל מקום, והדבר החשוב ביותר - הארגון יזכה בכך שהאנשים הראויים והמתאימים ביותר הם אלה שמצליחים בו.

משה שליסל, מנכ"ל ומייסד שותף של חברת GuardKnox, בוגר מחזור 1982:

הפנמיה הצבאית שהתאפיינה בדרישות גבוהות, הטמיעה בי איכויות והיוותה גורם מרכזי בבניית האדם שאני היום. הדברים שלמדתי בפנימייה מלווים אותי תמיד וגם בתפקידי כמנכ"ל ואחד המייסדים של GuardKnox.

החוויות שחוויתי בפנימייה תורמות לי בניהול, בניה וטיפוח התרבות של החברה, תרבות שהופכת אותנו לייחודיים, חדשניים וגמישים. בפנימייה למדתי להוביל על ידי דוגמא אישית, בין אם אתה עושה זאת במודע או לא, זה הכרחי בכדי שאנשים ילכו אחריך וזו דרך הניהול שלי. בנוסף, למדתי וזה משפיע ישירות על האופן שבו אני מוביל את צוות החברה שלי, שכל פרויקט, לא משנה כמה קטן, לעולם לא יסתיים עד שיתוחקר.

תחקיר טוב, כפי שלמדתי בפנימייה, הוא תחקיר העוסק בהפקת לקחים ודרכי היישום של אותם הלקחים במשימה הבאה והדבר שהוא אולי, החשוב ביותר שלמדתי בפנימייה, הוא חשיבותם של האנשים שצועדים איתך בדרך. אסטרטגיה, תכנון, ארגון ותהליכים - כל אלה הם חלקים חשובים בהפעלת ארגון מוצלח, אבל חשוב מכל אלו, להקיף את עצמך עם האנשים הנכונים, רק כך תבטיח כי תגיע למקום שבו אתה רוצה להיות.

אילן גולדשטיין מנכ"ל Pointer, בוגר מחזור 1973:

הפנימייה הצבאית מעצבת אותך, בתקופה שהיא, לדעתי, הדומיננטית ביותר בחיי האדם, בין הגילאים 14-18, במעבר מנער לאדם בוגר. בפנימייה למדתי להיות שחקן צוות, ומכאן גם שיטת הניהול שלי. לחבק את צוות המנהלים שאיתי וביחד לחלום, לאתגר ולהצליח. אגרוף קמוץ לעומת 5 אצבעות בודדות. מרגע שדרכה כף רגלי בשער הפנימייה הפכתי להיות אחד מתוך קבוצה. זה בא לידי ביטוי במסע 30 ק"מ אלונקות, לחלוק חדר עם עוד 2-3 חברים, בתחרויות ספורט, בלימודים, בהרגשת השייכות והמחויבות ההדדית ואפילו בתגרה עם פרחחים במרכז הכרמל.

ערך נוסף המלווה אותי מימי הפנימייה הוא: "התחלת - תסיים": השנה הראשונה בפנימייה היתה קשה במיוחד. הגישור על פערי המעבר מבי"ס בפ"ת ללימודים בראלי בחיפה, הפרידה מבית ההורים והדרישות מהחיים בפנימייה. בסוף השנה הראשונה שקלתי לעזוב. אימי אמרה לי 2 מילים שמלוות אותי כל חיי: התחלת - תסיים.

נכון לנער צעיר בתחילת דרכו כמו גם למנכ"ל: אם הכיוון שלקחת נכון, גם אם השגתו מלווה בקשיים - תשיג את המטרה. כשקשה יש נטייה להרפות. אני יודע שלכולם קשה. אם מישהו מנסה לעקוף אותי אני מגביר קצת את הקצב. כל הראיה הניהולית שלי מסתכלת על הטווח הארוך. שינויים בטווח הקצר הם זיג זג קטן על גרף התוצאות. אסור שזה יגרום לשינויים בהחלטות האסטרטגיות הרב שנתיות. אם החלטת נכון ותתמיד, התוצאות המקוות תגענה. רב חובל לא משנה את כיוון הספינה לפי כל גל בים. עובדים חייבים לקבל כיוון ברור ויציבות במדיניות החברה. וכמו בריצה ארוכה, אתה צריך להקשיב בעיקר לגוף שלך ופחות לתת תשומת לב למתחרים.

כך גם בעולם העסקי: את מירב האנרגיה אני משקיע במה נכון לחברה שלי, ל-DNA ולתרבות הארגונית ולהרכב האנושי בחברה אותה אני מנהל, ליכולות ולמרקם הלקוחות מבלי לנסות להעתיק הצלחות של אחרים. וכן, יש לי סבלנות עד לקבלת התוצאות, והן מגיעות.

כמו כן עוד מימי הפנימייה מלווה אותי ערך התרומה לקהילה, נרשמנו לפנימייה מיד אחרי מלחמת ששת הימים. הייתה התלהבות לאומית. כנערים חשבנו כיצד נוכל לתרום את חלקנו. היו שכינו אותנו "פראיירים של גולדה" ו"אוכלי מצופים מגיל 14" אבל זה לא מנע מאיתנו לרצות לתרום את חלקנו. כך חברת פוינטר שבניהולי תורמת לקהילה, לאלין בית נועם, לניצולי שואה ולקשישים, לנערים במצוקה ולספורט. חשוב לי שגם עובדי החברה ייקחו חלק, ירתמו לתרומה ויהיו שותפים לחוויית הנתינה.

תומר כהן, מנכ"ל BUYME, בוגר מחזור 2006:

החוויות העוצמתיות שחוויתי כחניך בפנימייה הצבאית לפיקוד עיצבו אותי והפכו להיות חלק בלתי נפרד מהאישיות המקצועית שלי. הערך המרכזי שזכיתי לקבל בתקופה בפנימייה, ושמלווה אותי עד היום כמגדלור מקצועי הוא שעם תכנון נכון, הכל אפשרי. המשפט הכותרתי הזה טומן בחובו סט של ערכים שמלווים כל חלק בעשייה המקצועית שלי כבר שנים רבות.

החלק הראשון, שמדבר על תכנון, הוא זה שמאפשר למנהלים להוציא אל הפועל את התכניות העסקיות שלהם. בתכנון יש ערך אדיר כי הוא מפשט תהליכים, הוא מגדיר תחומי אחריות, ובעיקר - אם הוא נעשה כראוי, הוא מייצר נקודת יעד אליה צריכים להגיע.

בפנימייה למדנו שלתכנן זאת מיומנות נרכשת, ושבעזרת מחקר, לימוד העבר, והתבססות על מתודות שהוכחו כיעילות, ניתן להצליח להגשים כל מטרה ולהוציא לפועל כל משימה.

ומכאן החלק השני של המשפט שמבהיר שהכל אפשרי. מדובר בתובנה משחררת שמייצרת כלי להתמודדות עם כל החלטה עסקית, עם כל שינוי במציאות העסקית ועם כל יעד. התובנה הזאת אפשרה לי לאורך כל הקריירה להגשים את היעדים המקצועיים שלי, ולייצר בידול ביני לבין אחרים. כאשר נקודת המוצא היא שהכל אפשרי והדבר היחידי שמונע ממך להגשים את המטרות שלך הוא תכנון נכון, תפיסת העולם העסקית שלך משתנה.

פטר גיזונטרמן, בעלים ומנכ"ל משותף של חברת Vision and Beyond, בוגר מחזור 2007:

כשהקמנו את Vision and Beyond, היינו צריכים להגדיר את החזון והערכים של החברה.
לרוב נהוג להגדיר 4-6 ערכים מובילים אך בחברה החלטנו להגדיר רק ערך אחד. כבוגר הפנימייה, היה לי ברור מהו הערך החשוב ביותר. "ערך האחריות" שלאורו החברה תבנה ותנוהל. כל עובד יקבל החלטות על פי הערך הזה ויבחן את עצמו לאורו. רק כך נוכל להיות אחראיים לכספם של אחרים.

מתוך תפיסה זאת בחרנו לעבור לארה"ב בסמוך להשקעות החברה ומתוך תפיסה זאת, החלטנו, בניגוד לכל עצה מיועץ עסקי, להחזיק בחברה את כל שרשרת הערך (איתור עסקה, בנייה/שיפוצים, ניהול, תחזוקה ושיווק).

ערך נוסף שמלווה אותי מימי הפנימייה הוא, ערך המנהיגות. אנו משקיעים זמן רב באיתור מנהלים בעלי יכולת מנהיגות ולכן החברה שלנו מורכבת מאקס מ"פ יחד עם מנהלים בכירים אמריקאים מהשורה הראשונה. במקביל אף פתחנו את מועדון 2141, מועדון למ"פ משוחררים ובנינו עבורם מסלולים מיוחדים שיסייעו להם לפתח את המנהיגות הצבאית שקיבלו באזרחות ומתכננים לקלוט את המצטיינים שבהם לעבודה בחברה.

אלירן אלמוג מנכ"ל חברת Viora, בוגר מחזור 1994:

"החינוך בפנימייה הצבאית הולך איתי לאורך כל הקריירה, ופוגש אותי באופן יום יומי. מעבר של מסלול מאתגר בגיל כה צעיר, בסביבה רוויית ערכים של חברות, תרומה חברתית, דוגמא, הובלה, ודבקות במשימה, פיתחה בי תחושות מסוגלות, ביטחון עצמי, ואמונה חזקה ביכולת האישית לתרום ולעשות דברים משמעותיים ומשפיעים בחיי".

אם מדברים על הערכים שקיבלתי כחניך בפנימייה, אז אני חושב שהערך שאני משתמש בו הכי הרבה ברמה היום יומית, הוא הדוגמא האישית. זו הדרך היעילה ביותר להשפיע על אנשים ובאמת להוביל, בכל תחום בחיים.

חניכים, פקודים, עובדים, מנהלים, לקוחות, חברים וקולגות, בין אם במודע ובין אם לא, כל הזמן סופגים תובנות ומונעים לפעולה, מהאינטראקציה אחד עם השני. ולכן ההתנהלות היום יומית שלי, בין אם בשיחה, בפעולה, או באינטראקציה אישית או קבוצתית, משפיעה על הארגון, תרבותו, והאווירה בו, ובעקבות זה, משפיעה על התוצאות העסקיות של הארגון.

כשניהלתי את חברת הבת שלנו בארה"ב, למרות שהעסקנו מנהלי ביניים, התעקשתי כל הזמן להיות בשטח עם אנשי המכירות, ללמוד מהם, ועל ידי האינטראקציה עם הלקוחות, להעביר להם את המסרים והתרבות הארגונית שאנו רוצים לקדם אל מול הלקוחות באופן בלתי אמצעי.

ואם בניהול עסקים עסקינן, אין ספק שגם כאן הפנימייה תרמה רבות ליכולות שלי לחתור למגע, לשמר ולפתח גמישות מחשבתית, ולקבל החלטות תוך ניהול סיכונים מחושב. שני משפטים ששמעתי ממפקדים בפנימייה חרוטים בזיכרוני עד היום, הראשון נאמר לי במסדר ניקיון במהלכו אמר לי ערן דביר סגן מפקד הפנימייה ש"כל תכנית היא בסיס לשינויים". זהו משפט שאני משתמש בו המון כדי להעביר למנהלים בארגון, שאנחנו חייבים כל הזמן לשמר את הדינמיות ולא לפחד לשנות ולהתאים את התכניות והתקציבים בזמן אמת למציאות שמשתנה כל הזמן.

משפט נוסך שמוביל אותי היה בזמן אימון חי"ר מחלקה, במהלכו מפקד הפלוגה רס"ן אבי רכטמן אמר - "מסיכונים לא מפחדים, סיכונים מנהלים במקצועיות". בעסקים, ברגע שפותחים את הדלת של העסק - יש סיכון. הדרך להתמודד היא לנהל את הסיכונים כל הזמן, מבוסס נתונים, וניתוח מחשבתי על כל תהליך ותהליך.