רון אבידן, בן 52, מנכ"ל אזורים.
מי אני: יש בי רעב שלא יודע שובע והאמביציה שלי חזקה ממני, מה שלא תמיד לטובה, אבל דוחף אותי לעשות ולפתח. תחרותי, אינטואיטיבי, אוהב אנשים ולהנהיג, ויורד לפרטים. מתייחס לעובדים שלי כאל שותפים.
שורשים: הוריו של אבא עלו מרוסיה ופולין במסגרת העלייה השנייה לת"א, הכירו בארץ בצופי ים והתחתנו. סבתא הייתה אשת איש וסבא היה מחבריה הראשונים של הבורסה ליהלומים בר"ג, בה עבד שם עד הפנסיה. סבא וסבתא מהצד של אמא הגיעו לארץ מגרמניה כילדים, הוא למושבה הייקית בנתניה והיא לת"א. סבא היה מוסיקאי ופסנתרן, ובהמשך ניהל את מחלקת תביעות בביטוח ציון. הם נפגשו והתיישבו בת"א.
אבא, אמנון אבידן, היה שחקן כדורסל במכבי ת"א, שיחק בנבחרת ישראל והדליק את הלפיד במכביה השמינית. במשך שנים הוא היה בהנהלה עם שמעון מזרחי, שמלוק, ואריה ברנוביץ' והיה המנהל המקצועי של המקצועי של הקבוצה גם בזכייה בגביע אירופה הראשון והשני. במקביל, אחרי שנאלץ לפרוש בגלל פציעה, עבר לבורסה ליהלומים. לאמא, אישה מדהימה ביופייה, מעבר למסגרות ההתנדבות, היו חנויות לבגדי ונעלי ילדים בדיזינגוף.
הילדות שלי: תל אביב, תמיד ברדיוס של גימנסיה הרצליה, שם למדתי. הייתי בצופים וקצת בכדורסל, כשחקן לא כשרוני. לצערי הגנטיקה לא עברה אלי, למרות שיש לי את כל הנתונים להיות כדורסלן. כשהיו שואלים את אבא: 'נו, הוא משחק כדורסל?' הוא היה עונה: "לא הוא מנגן על כינור". למדתי במגמה ריאלית פיסיקאלית, ותמיד עם זיקה לספורט.
שיחקתי בנבחרת כדוריד בבית הספר ולא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות. במהלך השירות כקצין מודיעין, ההורים התגרשו. זה הפתיע אותי, כי היינו משפחה מלוכדת ולמשפחתיות, כערך, הייתה חשיבות גדולה. אבא התחתן שוב וכך נוספו עוד שתי בנות לשתיים שיש לי.
מכבי ת"א: גדלתי עם אבא שהיה יהלומן, אבל לא פחות מזה מכביסט, ובחדר מלא גביעים של מכבי ת"א. מיקי ברקוביץ', לו סילבר וארל ויליאמס היו בני בית. הייתי הולך לאימונים, משחקי ליגה, בית, חוץ, גביע אירופה. אין לי ספק שאת יצר התחרותיות, הרצון להוביל ולהצטיין, ואת המקצוענות בכל מה שאני עושה, ספגתי שם.
קריירה: מיד אחרי השחרור התחלתי ללמוד תואר בכלכלה וניהול, במהלכו עבדתי כמאבטח בחברת חשמל ונתתי שיעורים פרטיים, סיימתי אותו בהצטיינות והתחתנתי עם ליאת פדרמן. התחלתי תואר שני במנהל עסקים ובמקביל עבדתי ברפיד, אחר כך בחברת ההשקעות זינגר-ברנע ואז מוניתי למנכ"ל מגדל הנביאים, חברת נדל"ן בבעלותו של רן פדרמן ויוסי ריגר ושם נכנסתי עמוק לתחום והחלטתי ללמוד גם שמאות מקרקעין.
אחרי חמש שנים התגרשתי, עם ילדה קטנה בת ארבע, אלכסה, וחשבתי שנכון לעזוב גם את החברה, שהייתה בבעלות אביה של ליאת, שכאב את הפרידה. עד היום אני בקשר מצוין איתו ואיתה.
עברתי לנהל את הנדל"ן של חברת הביטוח מגדל, ואחרי שנה פוטרתי על ידי הבוסית שלי, בגלל שפניתי ישירות למנכ"ל החברה. זאת הייתה סטירת לחי לאגו. היום, 20 שנה אח"כ, ברור לי שזה דחף אותי חזק קדימה לתפקיד הבא, סמנכ"ל שיווק ומכירות במבני תעשייה.
אליעזר פישמן, הבעלים, היה אז במלוא אונו ותחת משה מורג, המנכ"ל, ניהלנו מיליון וחצי מטר רבוע של נדל"ן מניב בכל רחבי הארץ ואני חרשתי אותה קצה לקצה, מה שעזר לי מאוד כמנכ"ל אזורים. שם גם נחשפתי לניהול בקנה מידה גדול.
אחרי ארבע שנים קיבלתי הצעה מבני שטינמץ להצטרף לסקופיו, חברה צעירה וצומחת, ולנהל את הנדל"ן בסלובקיה ורוסיה. כשהפעילות הוקפאה אחרי משבר 2008, עזבתי והתחלתי פעילות עצמאית של שמאות מקרקעין ונדל"ן, עד שפנתה אלי 'הד האנטרית' ואמרה לי שליאורה עופר מחפשת מנהל ל 'עופר השקעות', המחזיקה בשליטה במליסרון ומזרחי טפחות.
"השתמשתי בניסיון שלי כקצין מודיעין ופרשתי רשת סוכנים כדי להגיע אליה"
עופר השקעות: במשך שבע שנים וחצי שנים עבדתי עם ליאורה עופר, אישה מקסימה ונעימה והייתי חלק מחברה פרטית שמתנהלת בסטנדרטים של חברה ציבורית. עסקנו בנדל"ן, מלונאות, מגורי יוקרה, ונדל"ן מניב, ומכרתי אז לסטיבן אדמס פנטהאוז ב - 110 מיליון שקלים. ואז החלטתי ללכת לתחנה הבאה. רציתי לעבוד בחברה ציבורית וכשנודע לי שבאזורים מחפשים מנכ"ל, חברה שהכרתי היטב בפרויקט מוצלח בהרצליה שעשינו יחד, נפגשתי עם הבעלים, הרשי פרידמן והחתן שלו, והתחלתי לעבוד באמצע 2019.
לימור גולדשטיין: אשתי, שחקנית מחוננת. אני חובב תיאטרון עוד לפני שהכרנו וסמוך לגירושין שלי, הלכתי לראות את "ליזסטרטה 2000" שכתבה ענת גוב ולימור גילמה את התפקיד הראשי. כשראיתי אותה ידעתי שאנחנו חייבים להכיר, אבל לא היה שום רקע מוקדם עליה, באתי מעסקים ומה לי ולאומנות ובוהמה? השתמשתי בניסיון שלי כקצין מודיעין ובמשך חודש אספתי עליה מידע ופרשתי רשת סוכנים כדי להגיע אליה.
גיליתי שאבא שלה יושב במשך שנים במרחק של ארבעה כסאות ממני במכבי ת"א ופגשתי את המורה שלה לדרמה מרמה"ש. ואז התקשרה אלי דפנה שפיגלמן, חברתי האהובה, ואמרה לי 'עזוב הכל, אני יושבת עם חברה שלה והיא תעשה את פעולת הריכוך'.
השיחה הראשונה שלנו הייתה מצחיקה. כששאלה אותי מה אני עושה. רציתי לזרוק את הקלף הכי חזק שלי ועניתי, 'שמאי מקרקעין', שבשבילה זה היה הדבר הכי אפור ומשעמם שיש. השתרר שקט. כנראה שהיא הייתה מספיק נואשת כדי לברר מה אני עושה כשאני לא שמאי מקרקעין וכשסיפרתי שאני הולך להצגות וקונצרטים, הצלחתי ליישר קצת את האף של המטוס.
עם איסוף המודיעין האובססיבי שלי לא עליתי על זה שהיא טבעונית, אז לקחתי אותה למסעדת דגים ושרצים, ולמרות זאת היה ערב מוצלח. אנחנו נשואים 19 שנים, יש לנו שני ילדים משותפים ואת אלכסה ואנחנו גרים בת"א.
קורונה: סגרה את האנשים בבתים והם שמו לב פתאום שאין מרפסת, ואולי היו מעדיפים בכלל גינה? והחליטו לשפר את הדיור. כדי להתאים את עצמנו למצב, פיתחנו את המכירה דרך הזום שמאפשרת להנגיש תכניות ותוכנות, בלי להיות מומחה טכנולוגי.
ככלל, הזום לא מחליף לגמרי את הפגישות בשטח, אבל בהחלט מצמצם אותן. עשינו מבצע של חבר מביא חבר, וככל שהתקדמנו עם המגיפה הבנו שהסיכוי לעשות כנס דיירים עם עשרות אנשים נמוך, אז התלבשנו על תכנה שהגישה את הפרויקטים לקונים ונפגשנו עם חבר-חבר בזום.
עליית מחירי הדיור: בשנה האחרונה היא נובעת מביקושים כבושים של כאלה שישבו על הגדר והשתחררו בבת אחת. זה בא יחד עם ההתפכחות מחלומות על ירידת מחיר והצעדים שעשה ישראל כץ, כמו הפחתת מס הרכישה, שאותת למשקיעים שהם כבר לא מוקצים, כמו בתקופת כחלון, כשיזמים וקבלנים נרדפו וכונו חזירים.
תוסיפי לזה את הקורונה, שהחזירה את כולנו הביתה וחידדה את ההבנה שלא כדאי לקנות נדל"ן בבריטניה או ורשה, כשאי אפשר לעלות על מטוס ולבדוק מה קורה שם, יחד עם הריבית הנמוכה והיצע המוגבל ותקבלי את מה שקורה עכשיו. יש סיכוי להתמתנות בעליות בשנה הבאה, רק אם יטפלו בפער שבין ההיצע לביקוש.
רמ"י: בהגדרה הוא גוף מונופוליסטי שמטרתו, ואין לי טענה אליו, היא הגדלת ההכנסות. אני לא מאלה שדורשים לסגור אותו, כי מייד יקום גוף אחר שיחליף אותו, אבל אני כן מדבר על תהליכים ארוכי טווח של הגדרת המטרות, הפחתת בירוקרטיה וקיצור תהליכים. הצוות החדש - ליברמן, אלקין ושקד, נוסך בי אופטימיות, כי אם התקציב יעבור, הם יוכלו לעבוד.
טוענים שאנחנו נהנים כשהמחירים עולים, אבל כשאתה מנהל חברה כמו אזורים, אתה לא מכמת רק את מחיר הדירה, אלא אם קנית את הקרקע, שאין, לפרויקט הבא - כי אנחנו בעצם מפעל לייצור דירות.
שכירות לטווח ארוך: מייד כשנכנסתי לאזורים פנה אלי ערן ענבים, שזיהה את הצורך בשכירות ארוכת טווח ואני הרמתי את הכפפה מייד.
יותר ויותר אנשים רוצים אלטרנטיבה של שכירות על פני בעלות, דור שרוצה גמישות עם סטנדרטים גבוהים ולא מוכן לשעבד את עצמו. אנחנו פועלים בתחום באמצעות קרן הריט שלנו, יש לנו שלושה פרויקטים פעילים ועוד עשרה בהבשלה. אנחנו נותנים וודאות שלא יוציאו את השוכר מהדירה עשר שנים, ששכר הדירה לא יוקפץ, ורמת האחזקה והשירות יהיו גבוהים, כשמחירי השכירות נקבעים על בסיס התנאים בשוק ברגע החתימה.
התחדשות עירונית: מנוע הצמיחה שלנו, עם למעלה מ - 40 פרויקטים נכון לעכשיו. אני רואה בה יתרונות לכל הצדדים, ליזמים שמצליחים לשים יד על קרקעות במרכזי הערים, ודיירים שזוכים להחליף דירות ישנות בחדשות ומקבלים מענה למיגון נגד רעידות אדמה וטילים וגם חידוש תשתיות לבתי ספר, גני ילדים ומתנס"ים, כי יש לקבלן מספיק 'בשר' ורווח.
קריסת הבניין בחולון: המקרה של חולון מחזיר לתודעה את ההבנה כמה הנושא של התחדשות עירונית הוא בעל חשיבות. זוהי הדרך היחידה שמאפשרת לחדש מבנים ישנים במרכזי הערים, באופן שיהיו עמידים גם נגד רעידות אדמה וגם בפני סיכונים ביטחוניים.
מכאן נובעת גם החשיבות שתהליכי התכנון והבנייה, והוצאת ההיתרים ייעשו בלוחות זמנים הרבה יותר קצרים כדי לחסוך בירוקרטיה.
נדל"ן מניב: באופן אישי אני מאמין שהוא חוזר ובגדול, כי לא נראה לי שהמודל ההיברידי יחזיק מעמד והכוונה שלי להגדיל את הפורטפוליו המניב של החברה. גם אם תהיה גמישות של עבודה מהבית, הביקושים למשרדים ושטחי מסחר יחזרו בגדול.
להיות מנכ"ל של משרד ממשלתי גדול
פנאי: הרבה ספורט, חדר כושר ושחיה, כי זה משפיע לי על מצב הרוח. אני אוהב קונצרטים, תיאטרון וספרי היסטוריה ורוחניות, ומתרגל לפודקאסטים.
צופה פני עתיד: יש לי המון אתגרים באזורים ובהמשך, להמשיך לנהל חברות גדולות או ללכת לתפקיד ציבורי. החיידק הפוליטי קיים בי, אבל קשה לי לראות את עצמי מתרוצץ בין בר מצווה לחתונה. להיות מנכ"ל האוצר, או משרד הבינוי והשיכון, יכול להתאים.
הריאיון המלא עם רון אבידן מתפרסם גם בגיליון עסקים של מעריב, 17.9.2021