מה עושים: סייבריזן (Cybereason) היא חברת סייבר הגנתית שעוסקת בזיהוי, מניעה ונטרול של תקיפות סייבר בעזרת מערכת מתוחכמת שאוספת מידע מתחנות הקמה וסביבת ה - IT בארגון, מחשבים, שרתים וטלפונים, ומנתחת את הפעולות שנעשות בהן באמצעות למידת מכונה וטכנולוגיות ביג דאטה.
משתתפים:
רון בלטר, בן 27, רווק, גר בת"א, Software Engineer, שנתיים בחברה.
מעיין סלע, בן 33, נשוי+ 2, גר בגבעתיים, R&D Team Leader, חמש שנים בחברה.
עדי ינקוביץ, בת 37, נשואה +2, גרה בבנימינה, Director of Business Operations, שנתיים וחצי בחברה.
לוקיישן: שתי קומות בבניין משרדים גבוה בתל אביב, 350 עובדים סה"כ בישראל, מתוך 1000 ברחבי העולם. המקום הומה, הרבה תנועה בין החדרים עם קירות הזכוכית, המקום הומה. בחדר הישיבות חלון ענקי שנותן תחושה שהעיר פרושה לרגליך וטובלת בים.
הפסקת קפה: מטבחון בכל קומה. הארונות במטבחון העליון צבועים תכלת, מעליהם שלושה מדפי עץ עבים ובהירים עליהם צלחות, קערות וספלים. על השיש שתי מכונות קפה, טוסטר, מיקרוגל, קפה, תה וארבעה טעמים של ויטמינצ'יק.
במקרר כל סוגי החלב, סויה, שיבולת שועל, יוגורטים מתוקים, אקטיביה, פרו, מעדני סויה, קוטג', גבילה לבנה וצהובה, פטה, זיתים וקופסת תמרים ענקית. על השולחנות שמונחים בצד סלסלת חטיפים, ביסקוויטים פתי בר, לוטוס, מיכלי זכוכית עם אגוזים, שקדים, לחם כוסמין ומלא, פריכיות, חמאת בוטנים, נוטלה, ריבה, שוקולד שחר ודבש, קורנפלקס ומוזלי, אבטיח פרוס ופירות.
רותי: אם הבית והאמא השנייה של כולם, "בלבוסטה" שהיתה גננת ועשתה הסבה לטיפול בהייטקיסטים. היא יודעת מה כל אחד אוהב ומתי, כל בוקר חותכת סלטים ואין על סלט הטונה המפורסם שלה.
CV: רון, מפתח ליבת האפליקציה של סייבריזן, במקור מעכו, למד בבית ספר לקציני ים, שירת כלוחם בספינות הטילים וחתם קצת קבע. אחרי השחרור למד מדעי המחשב בטכניון, בגלל שהוא חזק בצד הטכני, ועבד כסטודנט באתר של מייקרוסופט בחיפה.
כשסיים את התואר הציעו לו להישאר שם ולהתמקצע, אבל הוא רצה לעבוד בסטארטאפ וחיפש הרבה עד שהגיע לסייבריזן והרגיש שמצא בית. "חוץ מזה שאהבתי את הטכנולוגיה" הוא מסביר, "כבר בראיון הרגשתי את הווייב המשפחתי שחיפשתי, את האחווה ואת תחושת השייכות".
גם עדי לא צמחה בין מסכים. היא למדה בכלל כלכלה ומזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב ומיד אחרי הלימודים טסה לסין לבייג'ינג כדי ללמוד סינית מתקדמת. אחרי שנה שם, כימצ'יינה רכשה את מכתשים אגן, וכשחזרה לארץ הפכה לעוזרת האישית של המנכ"ל חן ליכטנשטיין, חזרה לסין והייתה הישראלית היחידה במטה של כימצ'יינה, "עם תמונות של מאו במסדרון וטאי צ'י בבוקר".
כשחזרה לארץ אחרי שנה עבדה כאנליסטית ואחר כך ניהלה את שרשרת האספקה באחד המפעלים. סך הכל היתה ב"אדמה" תשע שנים.
"אחרי הלידה השנייה החלטתי לבצע שינוי", אומרת עדי. "אמא מהגינה שמעה שמחפשים מישהו שיודע לעשות הכל בסייבריזן אז באתי. לא הגעתי מהעולמות שאלה, אבל התאהבתי מהיום הראשון וכל מי שראיין אותי רציתי מייד להיות חברה שלו, היה בהם משהו בלתי אמצעי.
"התרבות של החברה מאפשרת לנו לבוא עם רעיונות מעניינים ונותנת לעוף על זה, גם אם זה לא יצליח, העיקר ההתנסות. אני ראש הצוות שאחראי על מאמצי הצמיחה והאסטרטגיה. מכיוון שמדובר בסטארט אפ קטן שצמח במהירות ורכש חברות, חשוב לעשות את האינטגרציה בין המחלקות ולדאוג ליישום האסטרטגיה של ההנהלה, לראות את התמונה הגדולה כמה שנים קדימה".
מעיין הוא הוותיק בחבורה והיחיד שהייתה לו זיקה כלשהי למחשבים, כששירת כקצין קשר מזל"טים. את התואר במדעי המחשב למד בבן גוריון, יחד עם אשתו הבאר-שבעית, ובשנה האחרונה שלו עבד בסימנס והיה על הקו מהדרום לאיירפורט סיטי וחזרה. כשחיפש את האתגר הבא, אחיו, שהתראיין בסייבריזן ולא מצא את מה שחיפש, המליץ עליו שם בחום.
"זה היה אחרי הגיוס השני של החברה", הוא אומר ממרום הותק היחסי שלו, "ישבנו אז במגדל המאה באבן גבירול. אני זוכר שכשהגעתי עמדנו כולנו סביב שולחן הביליארד והיה מן סטנד אפ כזה שכל אחד הציג את עצמו. מאז עברנו ללונדון מיניסטור, ואז לכאן, כל מעבר כזה היה כרוך בשינוי ארגוני וחברתי, מה שהופך את העבודה להרבה יותר מגוונת".
בשביל הנשמה: בסגר השני מעין גילה את גלישת הגלים ומאז הוא מתייצב על החוף כשהים מספיק גבוה ורון יוצר ומפיק מוסיקה אלקטרונית במחשב. חוץ מהשליטה שלה בסינית, עדי אמצה חתולה שמצאה מתחת לסובארו וממש לא מזמן חגגו לה במשפחה שנה.
מה לובשים: הכי קז'ואל. אם למישהו בא לדפוק הופעה - למה לא.
קורונה: לחברה יש משרד גדול ביפן ומכיוון שהקורונה התחילה במזרח אסיה, בישראל הבינו מהר יחסית מה קורה והתחילו להתארגן לעבודה מרחוק. העובדים קיבלו תקציב לציוד למשרד הביתי ומי שהיה צריך משהו מהמשרד בא לקח.
מעיין מספר שבראש השנה הקודם, בסגר, הכינו מארזים לעובדים, "אבל מי שחילק אותם היו חברי ההנהלה. כל אחד מהם קיבל רשימה של עובדים ועברנו מבית לבית. היו סיטואציות שמנהל הפיתוח דפק על הדלת של דירת שותפים".
רון אהב את ימי הקפסולות המרוכזים שעשו בין הסגר הראשון לשני, עם ארוחות הבוקר המשותפות בחוץ, ומשחקי גיבוש. "כל יום ראשון יש לנו את 'הספתח'", מספרת עדי, "אירוע 'על הברזלים' שבו חוגגים יחד, מקשקשים, מודיעים על שינויים ארגוניים, אז בסגרים הוא הפך לוירטואלי.
הייתה הבנה שהצוות הופך ליחידה הגרעינית של העובדים. כל צוות קיבל סכום כסף לפעילות משותפת, שיט על יאכטה, טיול טרקטורונים, או סיור טעימות בשוק". והיו גם הרצאות מכל הסוגים, מליזה פאנלים ועד טל פרידמן, יוגה, שיעורי ספורט, הפסקות קפה יזומות.
מאיפה עובדים: המודל ההיברידי עובד במודל של WEWORK - מזמינים עמדה מראש ומגיעים, בד"כ פעמיים שלוש בשבוע. ליד הדירה של רון חופרים את הרכבת הקלה, הוא העדיף להגיע למשרד כמה שיותר בגלל השקט. מעיין קובע עם הצוות שלו יום בשבוע שבו הם מתכנסים.
בין שתיים לארבע ושבע עד תשע, יש זמן נקי עדי: "בגלל שאין הפרדה בין הבית לעבודה, עוזרים לנו לעשות אותה עם הבלוקר הזה ביומן".
תקיפות: ניסיונות התקיפה והכופרה בקורונה גברו, בגלל המעבר לעבודה מרחוק, והתוקפים הפכו ליותר מתוחכמים ומאיימים ורון אומר שהמרוץ לסתימת הפרצות וזיהוי החולשות הפך למהיר ואינטנסיבי.
"כמות הדאטה שהצוותים שלנו מנתחים מטורפת. אנחנו מבינים שלתוקפים יש כלים חדשים, אבל ההתנהגות שלהם נשארת קבועה וחוזרת על עצמה".
ערך מוסף: כל עובד מקבל כמה מאות דולרים לשנה ללימודים והעשרה. כשעדי וכמה חברים רצו לקחת קורס ניהול, החברה עשתה קווץ' והוסיפה עוד קצת, וחוץ מזה היא עשתה קורס מיינדפולנס.
רון ניצל את ההזדמנות ללמוד הפקה מוסיקאלית והוא מנצל את ה"פרי פיט", מנוי פתוח לחדרי כושר בכל הארץ, אז גם כשהוא נוסע הביתה לצפון הוא יכול להתאמן. חוץ מזה צוות ה - HR, אוהב להפתיע בשולחן כנאפות, מקרר בן אנד ג'ריס, וגם במסיבת החתונה בלי כלה שהרימו בין הסגרים. כולם הגיעו עם הינומות, היו מגנטים ורבע עוף.
שכר: תחרותי לשוק, אומר מעיין. "העובדה שאנחנו לפני הנפקה היא הזדמנות מעולה לעובדים", ורון מסכים שהאופציות הן מרכיב חשוב בשביל רוב העובדים. חוץ מזה יש גם תגמול על בסיס ביצועים.
גיי פרנדלי: הגאווה היא דיירת קבועה בחברה. בצוות יש שני טראנסג'נדרים והרבה להט"בים. סייבריזן משתפת פעולה עם מייקרוסופט בתכנית הכשרה לשילוב טראנסג'נדרים.
מה הלאה: הכי תמציתי. כולם נשארים פה. בית לא עוזבים סתם ככה.