שיעור המוני בזום או למידה פרונטלית? האקדמיה מיישרת קו עם המציאות

כיום, מאז כניסתה של הקורונה לשגרת חיינו ושינוי סדרי העולם בכל התחומים, הקניית הלמידה השתנתה באופן משמעותי ולגמרי לא צפוי.

בשל ההגבלות על התכנסות מרובת משתתפים, הושפעו מאד דרכי הלמידה במוסדות החינוך. גם העולם האקדמי שינה הרגלים ואימץ את הלמידה הוירטואלית באין ברירה אחרת. סטודנטים מצאו את עצמם לומדים באוניברסיטה או במכללה אך נאלצים לוותר על הפן החברתי ולומדים, בעיקר לבדם, באופן וירטואלי.

דיברנו עם מרצים באקדמיה וקיבלנו מהם סקירה מהשטח, איך הסתגלו לשיעורים המועברים כשיחת וידיאו בריחוק חברתי, מה האתגרים שבלמידה מהסוג הזה, איזו היערכות נדרשת מהם, מה מצופה מהסטודנטים והאם, גם בחלוף המגיפה, הם מתכוונים להמשיך ולאמץ את הדרך ולהעביר שיעורים בזום?

ZOOM OUT אוי, כמה התחשק לי, אישית, שזו תהיה הכותרת הרשמית שתלווה את הזום עם פתיחת שנת הלימודים החדשה", אומר נסים חיון, ראש מסלול קופירייטינג ופרסום בתילתן, המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית.

"ניסיתי פעם לאכול סוכריה עם העטיפה, התחושה דומה. זה פשוט לא הדבר האמיתי. כך שגם בשיא גלי הקורונה שעברו עלינו, העדפתי והמלצתי לסטודנטים שעמדו בכל תנאי התווים המתעדכנים כל יום, להגיע פיזית לכתה".

לימודי קופירייטינג הם אחד הדברים הכי דינמיים שאני מכיר. ההפרייה ההדדית, האינטראקציה בין הסטודנטים, התגובות הספונטניות, המגע הקרוב, אפילו ההשתוללות במקומות הנכונים, כל אלו לא חיים היטב בתוך מסגרת קטנה בפינת המסך. אז, אם עד עתה, נשמעתי מרומז מדי או מעורפל, הנה אני עושה אאוטינג לעצמי - כותב שורות אלו אינו חסיד של הזום.

ככל שזה תלוי בי, לקראת שנת הלימודים הקרובה, הסטודנטים יגיעו פיזית לכתה, לסדנה, לאולפן ההקלטות, לכל מקום בו נלמד. זו ההמלצה הגורפת שהם שומעים ממני, אם כי בצידה, ממש בשקט, הם שומעים אותי מעדיף לפגוש אותם בזום מדי פעם, מאשר שיעדרו משיעור שלא יכלו להגיע אליו.

יחד עם זאת, אין ספק, אני מודה, הזום ידע לעשות את העבודה. כשלא ניתן היה כלל להגיע פיזית, בעיקר בימי הסגרים הגדולים, הצלחנו לשמור על שגרת לימודים ועבודה. נערכנו מהר מאד למציאות החדשה שנכפתה עלינו, הכתות צוידו במצלמות חדישות, בכל כתה היו לפחות שתיים כאלו, אחת שליוותה את המרצה והאחרת שצילמה כל העת את חלל החדר ואת הסטודנטים שנכחו פרונטלית, עובדה חשובה כי בלימודים היברידיים, לא פעם, "נעלמים" דווקא מי שכן נוכחים פיזית.

היתרון הכי משמעותי, בעיניי, של הזום, וזה משהו שגם בנוכחות מלאה של תלמידים נמשיך להקפיד עליו, הוא העובדה שכל השיעורים צולמו והוקלטו. מדי סוף שיעור נשלחה ההקלטה לכל הסטודנטים שבקורס כך שלנעדרים הייתה אפשרות לצפות ולא להחמיץ שיעור ולמתקשים הייתה הזדמנות מצוינת לחזור על החומר בקצב משלהם.

בראיה לאחור, תודה לך, אלוהי הזום. הכרחת אותי לרענן כמה מערכי שיעור, כך שיתאימו למציאות החדשה. אפשרת לי לצפות בעצמי לאחר השיעורים, להזדעזע במקומות הנכונים ולתקן מיד. בהחלט שיפרת את אחוזי הנוכחות ביומן הכתה (כשלא פעם הרקע מאחורי הסטודנט היה קרון רכבת מיטלטל / כיור עמוס כלים שהלך והתנקה במהלך השיעור / עמדת שמירה מסתורית / אל תמחק את המיותר - הכל קרה לי). אבל, אלוהי הזום, בוא נסגור דיל כמו שאלוהים אחרים סגר אתנו על החגים. היו הרבה, נהנינו מהם, עכשיו מספיק.

"לפני הכל כדאי להבין שהנראות הוירטואלית שלכם הפכה להיות משמעותית לקשר ביניכם לבין המרצים ולקשר ביניכם לבין סטודנטים אחרים", טוענת ד"ר טלי גזית, מרצה וחוקרת בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט מהמחלקה למדעי המידע באוניברסיטת בר-אילן ומציעה: "רגע לפני שהסמסטר מתחיל, חשוב שתקדישו רגע של מחשבה על החזות הוירטואלית שלכם".

גזית מציעה לבחור בקפידה את התמונות שאתם בוחרים למערכת המודל האוניברסיטאית: "היא אמנם נראית זניחה, אבל זהו המקום הראשון שהמרצים נתקלים בשמות שלכם, ואם מצורפת לשם תמונה מוצלחת, יזכרו אתכם בצורה חיובית יותר".

עם תחילת שנת הלימודים, מציעה המרצה והחוקרת להקפיד שגם בזום תהיה לכם תמונה טובה, כדי שאם תחליטו לכבות את המצלמות, לפחות יראו מי אתם ובכלל, "עדיף שהמצלמות יהיו פתוחות כמה שיותר כדי שהנוכחות שלכם תהיה משמעותית לדינאמיקה הכיתתית".

"ברמת ההשתתפות, אנחנו יודעים היום שיש קשר משמעותי בין ההשתתפות בזום למעורבות חיובית והצלחה בלימודים. אל תתנו לריבועים השחורים להטעות אתכם. גם בזום המרצים יזכרו את מי שהיה נוכח, השתתף, שאל שאלות, העיר הערות ענייניות או כתב הערות מוצלחות בצ'ט. מצד שני, אל תפריעו עם הערות או שאלות לא חיוניות", מסכמת גזית.

שנת הלימודים האקדמית החדשה נושאת עמה, לצד החששות, גם הבטחה למעט נורמליות. העצה המרכזית שחשוב להדהד כבר לפני פתיחת השנה היא לא לוותר על החוויה של הקמפוס", אומר פרופ' מוטי נייגר, בית הספר לתקשורת, אונ' בר-אילן", פשוט תבואו.

אני שומע מסטודנטים רבים שהתמכרו לקלות של הלימודים בזום: לא צריך לבזבז זמן על הנסיעה לאוניברסיטה, אפשר לעשות דברים במקביל לשיעור במצלמה סגורה (כולל לעבוד) ואפשר להשלים בקלות שיעורים כי הכל מוקלט. בצד כל אלו, נמנע מהסטודנטים מרכיבים משמעותיים מחוויית האוניברסיטה, חוויה שכה רבים נושאים עמם כהשראה ובגעגוע לאורך כל החיים. לזום יש יתרונות רבים אבל אתם פשוט חייבות וחייבים לעצמכן את חווית הקמפוס.

עצה נוספת היא להגיע מוכנים לשיעורים שלכם, גם לאלו שמתקיימים בקמפוס וגם לאלו שימשיכו בזום. תעקבו אחרי הקורס, הסתכלו בתוכנית שלו, בסילבוס, תראו על מה עומדים לדבר, תקראו קצת ותכינו שאלות. המעורבות הזו לא רק תעזור לכם להעמיק ותשמור אתכם עירניים בשיעורים אלא גם תבליט אתכם ותגרום לכך שכולם יזכרו אתכם.

נסו לעמוד בקצב של הקורס, בתקופת הקורונה רבים איבדו קשר עם מהלך הקורס, המחשבה שתמיד אפשר להשלים את השיעורים באמצעות ההקלטות גרמה לחלק מהסטודנטים להתנתק מהקצב של השיעור וממה שקורה בו שבוע אחר שבוע.

ד"ר נירית גביש, ראש המרכז לחינוך הנדסי וליזמות, המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה: "המהפכה שחוללה הקורונה בהוראה באקדמיה לא הייתה מהפיכה טכנולוגית, אלא מהפכה תרבותית. אמצעים דיגיטליים שבאמצעותם ניתן ללמד מרחוק, להקליט הרצאות לשימוש הסטודנטים, וכן לקיים למידה אינטראקטיבית על ידי שימוש בכלים כמו חידונים ומסמכים משותפים, היו קיימים וזמינים למרצים כבר שנים רבות. אולם, הגישה הייתה שתפקיד המרצה הוא בעיקר להעביר ידע, רצוי בצורה בהירה ומקיפה ככל הניתן. לצורך מילוי תפקיד זה בצורה אופטימלית היה נחוץ שהמרצה והסטודנטים יחלקו את אותו מרחב פיזי באותו הזמן ותתקיים הוראה פרונטלית"

"בזמן משבר הקורונה עברה האקדמיה באחת ללמידה מרחוק, והמרצים אולצו להסתגל. לימוד מרחוק באמצעות הזום בצורה שמשכפלת את ההוראה הפרונטלית אמנם אפשרי, אך המרצים גילו שהוא אינו אפקטיבי באותה מידה. לכן, רבים מהם העדיפו לשנות את מתכונת ההוראה כך שהתכנים יונגשו לסטודנטים מראש, ואילו זמן ההוראה יוקדש לתרגול משותף של התכנים, לעבודה בקבוצות קטנות, לפגישות פרטניות עם הסטודנטים, להעמקה בחומר ולשיח בהנחיית המרצה.

כעת, במגמת חזרה ללמידה פרונטלית, הן המרצים והן הסטודנטים מבינים כי למידה פרונטלית אינה נחוצה לצורך העברת ידע, הזמין לסטודנטים במרחבי הרשת. מרצים שחזרו ללמד פרונטלית כאשר ההרצאה שודרה והוקלטה מצאו את עצמם מלמדים כיתה ריקה, הסטודנטים העדיפו להישאר בבית.

בעקבות זאת הוחלט בחלק מהמוסדות לבטל את האפשרות לשדר את ההרצאה או להקליט אותה. הדבר מזכיר את החלטת הממשלה בשנות ה-70 לחסום שידורים בצבע על ידי "מחיקון" בניסיון לדכא צריכה של מכשירי טלוויזיה צבעוניים, וכמו במקרה הזה ה"אנטי-מחיקון" יצוץ במהרה.

המהפכה התרבותית שהתחוללה, שעמה קשה לחלק מהמוסדות להשלים, היא שהתפקיד המסורתי של המרצה אינו קיים יותר. המרצה נדרש כעת להמציא את עצמו מחדש, ויתרה מכך - המוסדות צריכים להצדיק את קיומם.

מפגשים פיזיים חיוניים, אך רק אם יש להם ערך מוסף. אינטראקציה בין-אישית עמוקה, לימוד תוך כדי עשייה פיזית, שימוש במרחב הפיזי לצורך למידה, כל אלו כדאי שיתרחשו בקמפוס, והמרצה צריך לתכנן ולהפעיל אותם. כמו כן נדרש מהמרצה להנגיש לסטודנטים את מיטב התכנים הקיימים בתחום שבו הוא מלמד, לעקוב אחר התקדמות הסטודנטים בלמידה ולשמש כמנחה וכמורה דרך בתהליך. כל אלו יכולים להתרחש גם מרחוק תוך שימוש באמצעים דיגיטליים, אשר חלקם כבר קיימים, וחלקם יתפתחו בעתיד, כמו אנליטיקות למידה מתוחכמות ומציאות מדומה ורבודה".

מלי אלון מנהלת בית הספר לעיצוב גרפי בתילתן, המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית: מתוך הניסיון שלי ושל צוות המרצים שלי, הסטודנטים האמנותיים-יצירתיים, רובם בגילאים 22-35, גיל ושלב בחיים של רצון לחיים בסביבה דינמית, צעירה, חווייתית ושיתופית ברכישת ידע למקצוע העתיד שלהם ולפיתוח קשרים חברתיים בוגרים.

הסטודנטים לומדים מקצוע המחבר מחקר, עיסוק בתוכן ומסרים מסחריים חברתיים ותוצרים סופיים, הדורשים ידע מאד מעמיק ומקצועי של שימוש בתוכנות רבות, ביצירות גרפיות ואמנותיות מקוריות, הלימודים המקוונים יוצרים בדיוק את ההיפך מהרצוי.

הסטודנט מחויב ללמוד לבדו, ללא שיתוף ותמיכה מעשית מחבריו בכיתה ומהמרצה, פרט להסברים תאורטיים, גם אם המשימה היא ברישום ואיור ידני, בתלת מימד פיזי או בהפקות עבודות שלא במסך.

ללא התנסות סטודיו מונחת פיזית ממשית אין העברת הכישור מלאה, נכונה ומלמדת. הלימוד המקוון מבטל אינטראקציה והכרות אישית, שיחות מסדרון וחוויות משותפות בין הסטודנט למרצים, גורמים התורמים רבות להבנת החומר הנלמד ולהישגים בלימודים לכל סטודנט לפי הכרות יכולותיו והיחס האישי שמקבל בכל הקשבה בארבע עיניים או יותר, בחיוך ובטפיחת שכם. יוצר ריחוק חברתי וחוויתי מסביבת הלימודים הצבעונית ומעוררת השראה של בית ספר לעיצוב.

למרצים צורת ההוראה המקוונת מחייבת תרגום ההופעה הפיזית בכיתה, עם כל המשמעות של דימוי המרצה, שפת הגוף שלו וצורת העברת החומר הנלמד באנרגיה הנוצרת בכיתה בין המרצה לסטודנט לאוסף מצגות שהן דפים דו מימדיים יבשים וחסרי חיים ( גם אם הם מעוצבים באופן מקצועי ומרשים או סרטונים דינמיים) שבדרך כלל קשה מאד להעביר באמצעותם את התכנים הלא עיוניים אלא רק בהדמיות.

אין תחליף להדגמות מקרוב שנגיעה בחומרים ומבנים ועבודת כיתת סטודיו משותפת מרצה- סטודנט כדי ללמד מקצוע קראטיבי הנותן פתרונות שימושיים לחיים האמתיים הפיזים של כל אדם בכל תחום ומקום בחייו. המרצה צריך להתמצא בתהליכים וכלים טכנולוגיים לצורך הוראה מקוונת שלא במקצוע התמחותו וגם זה יוצר בעיות מעשיות, מתסכל ומבזבז זמן יקר אצל חלק מהמרצים.

אז שאלתם האם אמשיך לבחור בהוראה מקוונת גם אחרי ההכרח בזה? מניחה שהבנתם שלא מתאים להוראת מקצועות העיצוב. עכשיו אנחנו בשלב ההיברידי, פרונטלי בכיתה ולמי שלא יכול לקבל תו ירוק יהיה בזום, פתרון מסורבל ומעיק טכנית, מחלק את תשומת לב והתייחסות המרצה בין שתי קבוצות קהל ששתיהן נפגעות מזה.