מה עושים: Cato Networks הישראלית, שנוסדה ב-2015 על ידי שלמה קרמר וגור שץ, היא חלוצה בעולם בפיתוח ואספקת שירות ענן מסוג SASE, שירות שמאפשר לארגונים להחליף מספר רב של מוצרי תקשורת ואבטחת מידע פיזיים בשירות הענן הגלובלי שלה. השנה הפכה החברה ליוניקורן.
משתתפים:
ודים פרגר, בן 35, נשוי פלוס שניים, גר בפרדסיה, חמש שנים בחברה. DevOps & SRE
אודליה סברו, בת 26, רווקה, גרה בתל אביב, שלוש שנים בחברה. Support Enablement Manager
יפעת לוי, בת 30, רווקה, גרה בתל אביב, חצי שנה בחברה. software engineer
לוקיישן: בין קריית הממשלה למתחם שרונה, מתנוסס בניין עזריאלי הגבוה וקייטו נטוורקס ממוקמת בקומות 44-45 שלו.
הקומה הגבוהה יותר, מחולקת למשרדים עם קירות מזכוכית ודלת שמאפשרת לעבוד בשקט. הקומה מתחת, שתוכננה כמתחם אופן ספייס, התפנתה במהלך הקורונה, כשהגיוסים היו מטורפים והיה צורך בעוד מקום ל-250 העובדים בישראל.
יש שם מקלחת למי שמגיע באופניים, חדר משחקים עם פלייסטיישן, סנוקר וכדורגל שולחן, ומתחם פתוח שבו עושים כל יום ב - 11:00 רבע של פלאנק, תרגילי כושר על מזרונים שנפרשים על הרצפה. בממ"ד המעוצב שבקומה 45 מוצב שולחן פינג פונג, שעליו נערכים טורנירים נושאי פרסים ומלאי אמוציות. בכל מקום יש מסכים ועליהם תצוגה מתחלפת של ציון חגיגות ותק של עובדים, מידע חשוב ומשרות פתוחות.
הפסקת קפה: בכל קומה יש כמה מטבחונים קטנים, עם ארונות בירוק כהה ומסגרות בבורדו, ושיש שחור לבן. יש שם מכונת קפה, בר מים, וגם קפה מגורען ושחור, תה, סוכר רגיל, חום, מיני חטיפים של פסק זמן, טורטית ומקופלת, תמרים ומארזי עוגיות אישיות. המטבח המרכזי בקומה 44, יש מראה פנורמי של תל אביב והים ב-240 מעלות. לא משנה ליד איזה שולחן תשב, תמיד תוכל לנעוץ מבט בחתיכת כחול.
בבוקר פורסים שם בופה עשיר, עם סלטים, סנדביצ'ים, פירות, ויש מגש עם שמן זית, טחינה, סילאן, דבש, חמאת בוטנים וריבה, ויש גם שקדים, אגוזי מלך, מיקס אגוזים ופירות יבשים וגרנולה במכלי זכוכית גדולים.
במקרר יש את כל סוגי החלב שאפשר להעלות על הדעת, יוגורטים, גבינה צהובה, לבנה והמון חפיסות של שוקולד לינדט ופרה ושתיה ממותקת. במקפיא קרטיבים וגלידות למי שממש צריך פתאום מתוק וקר, ומעל לארונות שתיה חריפה, בעיקר וויסקי משובח שהחבר'ה מחבבים במיוחד. בצהריים יורדים לאחת המסעדות באזור עם התן ביס ולאחרונה התחילו להיפגש בימי רביעי אחרי העבודה לבירה.
CV: ודים עלה לארץ מרוסיה בעליה של 1990, כשהיה בן חמש. תמיד אהב מחשבים. בצבא עבר קורס מנהלי רשתות והגיע לגדוד קשר מטכ"ל בקריה בתל אביב כטכנאי תקשורת. הוא השתחרר ביום חמישי ובראשון כבר היה ב"נוקיה סימנס", לשם הגיע דרך מילואימניק ביחידה, והתחיל את דרכו כמהנדס אינטגרציה. אחרי שנה עבר לאימפרבה, מילא כמה תפקידים עד שמונה לראש צוות וארכיטקט QA.
שלמה קרמר וגור שץ הקימו את קייטו "רציתי לעבור לקייטו, כי החברה צעירה, אבל מאוד מקצועית וטכנולוגית, וההנהלה סופר וותיקה ומנוסה, מה שמייצר סטנדרטים גבוהים. אני פה עוד שהיו נילונים על הכיסאות, 30 אנשים ברוטשילד. חוויתי את הגדילה של החברה מקרוב והיום אני לא ממש מכיר את כולם. כל יום אני מגיע ברכב מפרדסיה, עניין של שעה, לא נורא".
את עולם תקשורת הנתונים הכירה אודליה בצבא, כששרתה כמדריכת קורס טכנאי תקשורת ומיד אחרי השחרור התחילה לעבוד באימפרבה,ואחר כך עברה לקייטו.
"באימפרבה הייתי בתמיכה הטכנית של לקוחות ועברתי לכאן באותו תפקיד. אחרי שנה עברתי להדרכות של פיצ'רים ועובדים חדשים בצוות התמיכה, והיום אני מנהלת ארבעה עובדים".
כשיפעת סיימה את את השירות הצבאי כתצפיתנית, התחילה ללמוד תעשיה וניהול בטכניון, עם התמחות בתכנות ומערכות מידע. במהלך התואר כבר השתלבה באינטל כמנהלת תוכנה, ואז עברה לחברה קטנה. חבר המליץ עליה בקייטו והיא הגיעה לראיון.
"זה היה בגל השלישי וכל התהליך נערך בזום, גם השיחה וגם פרק כתיבת הקוד במסך משותף. אחר כך פגשתי עוד כמה אנשים ובשלב הסופי ביקשתי להגיע לפה פיסית ואהבתי את הווייב, את העובדה שכולם היו נחמדים, לא חשוב באיזה תפקיד הם. למזלי מהר מאוד עברנו לעבודה היברידית אז פגשתי אנשים, למרות שאני אוהבת לעבוד מהבית. אני עובדת כמתכנתת בפאן של היוזרים".
אול אין וואן: כשאני אומרת שקייטו היא חברת סייבר, הם לא ממש מרוצים. "אנחנו לא חברת אבטחה", מדגישה אודליה, "אלא פתרון כולל. הלקוח מקבל גם אבטחה מידע, גם תקשורת מהירה וניהול הרשת הארגונית של החברה הצורה הכי טובה".
לפי ודים קייטו נחשבת חריגה, כי היא מסתמכת על עצמה בלבד, כולל ענן משלה, ולא קונה חברות או מוצרים ומטמיעה אותם בתוכה. "מכיוון שאנחנו כותבים הכל אנחנו יודעים לתחזק הכל ותוך שניות".
בשביל הנשמה: לפני שנים יפעת אפתה המון ולאחרונה היא חזרה לתחביב ההוא וגם מתמקצעת בהכנת קוקטיילים עם בן הזוג שלה. ודים מנגן בגיטרה חשמלית ולאחרונה התחיל לגלוש גלים עם אשתו, "לקחנו כמה שיעורים והמשכנו לבד על גלשן של מתחילים שהוא גדול ורך, מה שמקל על חבטות שאנחנו מקבלים ממנו בנפילות".
בקורונה, שאודליה ובן הזוג שלה עבדו מהבית, הם סוף סוף הם יכלו להרשות לעצמם לאמץ גור וכך הגיעה אליהם פצצת האנרגיה, הבורדר קולי פפר, "שממלאת לי את החיים. למזלנו היא לא לועסת נעלי בית, או עולה על הספה והמיטה, אבל לא מפסיקה להשתולל ואני אוהבת את זה".
מה לובשים: הכי קז'ואל.
קורונה: "אני זוכר שהודיעו לנו ביום חמישי שאנחנו לא באים יותר למשרד עד הודעה חדשה", נזכר ודים. "לכולם יש לפטופים ואז נתנו לנו תקציב הצטיידות. היתה אויירה של הכלה שמאוד הקלה, כי היה מוזר לעבוד כשהילדים מתרוצצים בחדר ומתפרצים לזום". הוא פתח חדר זום פתוח לעובדים שלו, שאליו יכלו להיכנס מתי שרצו, לפרוק, לשתף, לדסקס עבודה, ומאז ועד היום, הם נפגשים כל יום בעשר בבוקר בזום.
בקורונה הקבוצה שלו הכפילה את עצמה והוא קיבל לעבודה אנשים שלא פגש פנים אל פנים אף פעם, "אבל אף פעם לא עשיתי מזה עניין וגם לא הייתי בהתרגשות כשחזרנו לעבוד במשרד. זה ממש לא הזיז לי".
אודליה הייתה צריכה לבנות את התפקיד שנתנו לה מאפס דווקא אז ולפתח את הצוות שלה. "כשהתאפשר היה חשוב לי שנגיע פעמיים בשבוע למשרד, כי הם היו זקוקים לתמיכה הצמודה שלי. פתחנו קבוצת סלאק והכל מתנהל שם, הצוות מדבר בינו לבין עצמו, ובימים שאנחנו בעבודה, יוצאים לצהריים יחד. שני חבר'ה מהצוות טסו בחגים לשלושה שבועות בחו"ל יחד".
כדי להקל על הקליטה של יפעת, הצמידה לה החברה "באדי", עובדת שתמכה בה בכל שאלה, מאיפה נמצא כל דבר ועד טכנולוגיה.
שכר: תחרותי, אבל ודים מסביר שהכסף הטוב והאופציות, שכבר שוות לא מעט, הם לא העיקר. "הערך המוסף העיקרי הוא גור שץ ושלמה קרמר שנמצאים כאן פיסית. שלמה הקים את צ'ק פוינט ואימפרבה ושמו הולך לפניו. הוא פה במאה אחוז וזו זכות גדולה לעבוד אתו". ואכן, קרמר הציץ לחדר הישיבות שבו ישבנו. יפעת מספרת על תחושת הסיפוק כשהיא חלק מיצירה של משהו.
ערך מוסף: בכל כמה זמן יש סדנה שווה בזום, והיו גם הרצאות של טל פרידמן, יעל ארד, ליאור רז ורביב דרוקר. כל צוות מקבל תקציב גיבוש, והיו שניצלו אותו לטיול טרקטורונים, נסיעה ליקב, סדנת אפיה, פארק חבלים, ברביקיו מושחת. כל פעם מפתיעים אותם במארז שווה, פעם של בירות, קוקטיילים, עוגות.
את ימי ההולדת של החברה, שמלאו השנה שש, חוגגים עם שף ופינוקים. יומולדת חמש, למשל, היה בסלון של אייל שני, והספיקו לעבור גם אצל מושיק רוט ורן שמואלי. על כל הטוב הזה מופקדת חברת הפקה קבועה, שהשבוע ארגנה יום עבודה בחוץ על הים ליד הילטון, עם כסאות נוח, שמשיות, וגם סיעור מוחות, פגישות אחד על אחד, והכי חשוב - שינוי אווירה ותחושה שמישהו שם אליך לב.
לפני הקורונה הם חגגו את ה"האפי אוור" של ימי חמישי עם המון וויסקי, ובד"כ בימי שני ורביעי יש משהו מיוחד, פרצלים, גלידות, שייקים. ודים מזכיר שבתחילת הדרך המפגשים האלה היו על במבה וביסלי והפעלות שכל עובד הכין.
מה הלאה: כולם לא מאלה שקופצים מחברה לחברה, למרות שההצעות העבודה זורמות כל הזמן. "כשהשוק כל כך רותח, קל להשתעמם מהר ולהסתנוור", מסביר ודים. "קל בצורה מגוחכת להחליף עבודה ויש תחושה של בועה, כי חברות מתומחרות על צמיחה ולא על הכנסות. מה שנחשב פעם לסבב גיוס מצליח, משיגים היום בקלות. לשמחתנו אנחנו לא חלק מהבועה הזו, כי התמחור שלנו לא מנותק מהערך, המוצר שלו טוב בזמן מיתון ובהייפ ולכן לא היו פיטורים והוצאות לחל"ת בקורונה, אלא רק גיוסים".