אור עמום במגדלור הצדק

דקות אחדות אחרי ששמעון שבס זוכה, לפני שמונה ימים, בבית המשפט העליון, הוא מתח ביקורת חריפה על הפרקליטות שהגישה נגדו כתב אישום. שבס, ששימש מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת כהונתו של יצחק רבין המנוח, אמר לעיתונאים, כי כתב האישום נגדו היה "נורא, מטופש ורשלני".
לדבריו, האשימו אותו בהאשמות חסרות שחר. במתקפת הגינוי של שבס גם נכרכו כמה איחולים לאנשי הפרקליטות. "אחרי שחיכיתי ועברתי 2,400 לילות בלא שינה, אני מקווה כי מעתה יפסיקו אנשי
הפרקליטות לישון בלילה".



שבס, שעליו הגנו עורכי הדין דב וייסגלס ומיכה פטמן, הילל ושיבח את בית המשפט העליון. היו לו סיבות טובות לכך: בית המשפט העליון פסק פסיקה מקלה ונסוג מפסיקה קודמת שלו בנוגע לעבירות של מרמה והפרת אמונים.



כתב האישום נגד שבס הוגש באוגוסט 98'
לבית המשפט המחוזי בתל אביב. משפטו
התברר בפני השופט אדמונד לוי, שבינתיים
נבחר לבית המשפט העליון. שבס הואשם
בשלושה אישומים. באחד, הואשם בקבלת
שוחד מהאחים הקבלנים גל ודורון
שולדנפריי. בשני, בקבלת שוחד ומרמה
והפרת אמונים בקשריו עם איש העסקים משה
שטרן, חברו, שהתעניין בקשרים עסקיים עם
מדינה זרה. האישום השלישי עסק בשיבוש
הליכי חקירה הנוגע לשיחתו עם ראש המוסד
אז, שבתי שביט.




בסוף שנת 2000 הורשע שבס באישום אחד, בעבירות של ניסיון לקבל שוחד
משטרן ובמרמה והפרת אמונים. השופט גזר עליו שנתיים מאסר בפועל וקנס
כספי של 50 אלף שקלים. ביצוע העונש עוכב עד לתום שמיעת הערעור בבית
המשפט העליון. שבס הגיש ערעור על הרשעתו ואילו התביעה עירערה על
זיכויו בפרשת האחים הקבלנים; ערעור זה נגע רק לסוגיית העבירה של מרמה
והפרת אמונים. בשבוע שעבר התקבל ערעורו של שבס על ידי בית המשפט
העליון. ביחס לערעור המדינה זוכה שבס מחמת הספק, בהכרעתם של השופטים
אליהו מצא ודליה דורנר מול דעתה החולקת של השופטת מרים נאור. עם זאת,
בכל אחת משתי הפרשות שנדונו בבית המשפט העליון ספג שבס ביקורת
נוקבת.



פסיקתו המקלה של בית המשפט העליון גררה התבטאות לא שגרתית מפי פרקליטת
המדינה עדנה ארבל, הידועה במזגה השקול. לדעתה, ניכר בפסק הדין
בעניינו של שבס, המצטרף לכמה פסקי דין נוספים, כי בית המשפט העליון
"עושה הנחות" (כלשונה) לעובדי ציבור בכירים.



השופט מצא עצמו כתב בפסק הדין, כי יש סיבות לדאגה. דאגה זו, הוא
מסביר, מתחזקת לנוכח גרסתו של שבס, כי לא חרג מנורמת ההתנהגות
המקובלת בתרבות השלטון בישראל. "לא כך צריך להתנהל משרד ממשלתי, ולא
כך צריך לנהוג עובד הציבור המבקש לשמור על טוהר השירות הציבורי", כתב
השופט מצא.



שבס שימש מנכ"ל משרד ראש הממשלה במשך שלוש שנים בקירוב: מיולי 92' עד
לסוף מאי 95'. הוא היה קשור לעסקי האחים שולדנפריי: הן לפני התקופה
שבה היה מנכ"ל משרד ראש ממשלה - והן מיד לאחריה. כשנתיים לפני מינויו
לתפקיד המנכ"ל הוא הועסק כיועץ על ידי חברה הקשורה לאחים וקיבל שכר
של 145 אלף דולר. השופט מצא קבע כי מהותה של התמורה של שבס לשכר
שקיבל "לא התחוורה לבית המשפט המחוזי".



לפני הבחירות לכנסת בשנת 92' קיבל שבס מכתב מגיל שולדנפריי, שכתב לו
כי הוא נאלץ להפסיק את ההסדר אתו. "עם זאת, נשב יחדיו ונדון בשיתוף
פעולה (לגבי) פני העתיד". ואכן, הקשרים העסקיים בין האחים הקבלנים
לבין שבס חודשו מיד לאחר סיום כהונתו הממלכתית של שבס. אז הועסק שבס
שוב כיועץ במשך שישה חודשים על ידי חברה שדורון שולדנפריי ואשתו היו
מיופי הכוח ובעלי זכות החתימה בחשבונות הבנק שלה. שבס קיבל במשך שישה
חודשים סכום נוסף של 150 אלף דולר ב12- תשלומים. התשלום הראשון שקיבל
היה של 62 אלף שקל. סכום זה קיבל שבס חמישה שבועות בלבד אחרי שפרש
מתפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה.



גם תרומתו של שבס בעד סכום כסף זה לא התחוורה, כתב השופט מצא. השופט
לוי כתב על תעלומה זו, ששבס הציע פה ושם מידע על ניסיון להשיג זיכיון
כלשהו לקדם פרויקט תיירות במרוקו, אך תרומתו, אם היתה כזאת, התבססה
על מלל שלא היה מגובה בתיעוד כלשהו; "...לא הייתי מוכן לשלול על הסף
את הגרסה של המאשימה (התביעה - צ"ה) כי אותה 'עסקה' של הנאשם לא היתה
אלא עסקת בדיה, שנועדה לכסות על תשלום השוחד".



על פי כתב האישום, סייע שבס לשני האחים הקבלנים והפעיל את מנגנון משרד
ראש הממשלה לצורך קידום ענייניהם בשני פרויקטים של בנייה; האחד
בירושלים ("שערי העיר") והשני ברחובות ("רחובות הירוקה").



התובעים, עורכי הדין צבי קלנג ויהושע למברגר, טענו כי שבס ניצל את
תפקידו ומעמדו כדי לקדם במוסדות התכנון את השינויים התכנוניים שהיו
נחוצים לעסקי האחים. בצד זיכויו בבית המשפט המחוזי (בפרשת האחים
הקבלנים) דחה השופט לוי את רוב טענותיו העובדתיות של שבס בפרשה זו.
השופט לוי האמין לעדויותיהם של עובדי משרד ראש הממשלה כי שבס הנחה
אותם לפעול לטובת האחים שולדנפריי. השופט קבע עוד, כי שני הפרויקטים
לא עמדו באמות המידה שנקבעו להתערבותו של משרד ראש הממשלה למען חילוץ
פרויקטים "תקועים", מאחר שהליכי אישורם היו מהירים יחסית. לדעת
השופט, להתערבותו של שבס "היתה מטרה אחת, לסייע לחבריו, בדרך של
העדפה פסולה, לקבל היתרי בנייה, מוקדם ככל האפשר".



השופט לוי חידד את ביקורתו על שבס בקובעו, כי שבס לא הבין שמערכת
היחסים שלו עם האחים שולדנפריי "יוצרת מחויבות וציפיות אצל המשלם,
וכיצד חרף כל אלה התיר לעצמו לעסוק בעניינים של אותם אנשים".



בסופו של דבר החליט השופט לוי לזכות את שבס, מכיוון שאין זה מקרה
המאופיין בסממני שחיתות. כמו כן נימק השופט את הזיכוי ב"אווירת
תזזית" ששררה במשרדי הממשלה ששקדו על חילוץ תוכניות "תקועות". בין
הנימוקים הנוספים שמנה השופט לזיכוי שבס: הזמן שהקדיש לטובת שני
האחים "מזערי אם לא לומר אפסי".



השופט מצא אימץ את הביקורת על שבס כפי שהתבטאה בפסק דינו של השופט
לוי. בממצאיו קבע, כי שיחותיו של שבס עם יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון
ובנייה (אליהו סויסה), עם מהנדסת העיר ירושלים (אלינ