נדל"ן בסיכון גבוה: אלדד פרי לא פעל לבדו

רצח היזם ואיש העסקים אלדד פרי לא ישפיע משמעותית על הנושים, שכן עסקיו מנוהלים בידי נאמנים כבר למעלה משנה. לכן נותר להתמקד בשאלות העקרוניות שעולות מהפרשה ולחשוב איך ניתן להגן על הבאים שיתפתו ליזמות "מקצרת תהליכים"

ניר קיפניס

בסופו של דבר, הסיפור הטראגי על עלייתו ונפילתו של אלדד פרי, שנרצח הבוקר, הוא סיפור על קיצור דרך שלא צלח: גם של איש העסקים, גם של מי שראו עצמם כקורבנותיו.

אחרי שמנקים מעליו את הפן הפלילי, שעשוי להיות חומר לסרטים הוליוודיים, נשארים עם סיפור פשוט על מצג שווא, שהוא לכאורה אשמתו הבלעדית של היזם, אבל לא פחות מכך - גם אשמתם של הקורבנות ששילמו לכאורה בעד דירה ונאלצים לרדוף אחר הרוח: הם נכנסו לעסקה הגדולה של חייהם מבלי לבדוק בציציות.

אלדד פרי החזיק בלא מעט פרויקטים נדל"ניים גדולים - כלומר, בניגוד לאחרים שהואשמו בעבירות חמורות על חוקי המכר, הוא לפחות עשה באמת את מה שרשום על כרטיס הביקור שלו (איך עשה, זה כבר סיפור אחר), אבל בסופו של דבר מה שפרנס אותו וסחף אליו משקיעים, היה ההבטחה לקיצור הדרך אל העושר.

עוד בוואלה!

טוויסט מנצח: סלט תאילנדי עם סינטה של תמרה אהרוני

לכתבה המלאה
יזם הנדל"ן וזירת הרצח. טענות רבות מצד מי שחשבו שהם קונים דירה ובעצם הפכו למשקיעים בעסקי הנדל"ן של פרי (צילום: עיבוד תמונה, עיבוד תמונה)

היזהרו מעסקאות טובות מדי

יש מי שיזעמו על עצם ההשוואה, אבל ההבדל העיקרי בין קבוצות רכישה להונאות פירמידה, הוא שבאחרונה מקווים הלקוחות התמימים לעשות יש מאין, בעוד שבראשונה הם מנסים רק להפוך קנייה אמיתית למשהו שיש בו פחות הוצאות מאשר לרוכש הרגיל. המשותף לשתיהן: האמונה הנאיבית שניתן לנצח את השיטה.

אלא שהשיטה כמוה כקזינו: אפשר לנצח אותה פה ושם, אבל בסופו של דבר הכסף נשאר אצלה, "בבית", ולא בידי המהמר.

לפחות על פי הידוע עתה, למותו של אלדד פרי לא תהיה השפעה מרחיקת לכת על נושיו, בין אם מדובר בגופים מוסדיים או באנשים פרטיים ששמו את כספם על קרן הצבי ועל החלום לקבל הרבה יותר תמורת הרבה פחות.

זאת מהסיבה הפשוטה שהחברות שבבעלותו פעלו כבר למעלה משנה תחת נאמנים. בכל פעם התבררה עוד בעיה, צץ עוד מישהו ששילם כביכול עבור דירה אך התברר שבעצם הלווה כספים למיזם ועוד.

לעיתים אף היה מדובר בניגוד אינטרסים בין נושים שונים, שבלבל את הנאמנים כהוגן והפך אותם מאנשי כספים לחוקרים שמופתעים בכל פעם ממה שנמצא תחת האבן האחרונה שהרימו, בניסיון לשקם את שניתן לשקם מקבוצת החברות של פרי.

על פי החשד, קיימים לא מעט לקוחות-רוכשים שהיו משוכנעים שהם משלמים תשלומים מוקדמים עבור נכס נדל"ני, אבל בפועל הלוו כסף לעסקיו של פרי. אלה הם גם הקורבנות העיקריים של מה שנחזה, על פי התלונות, להיות הונאה (ולא מי שאכן שילמו עבור דירות, שיקבלו בסופו של דבר).

כרגיל - מדובר בחלשים יותר, בפחות מבינים, בנוטים יותר לסמוך על מצגות ועל דברי כיבושין של אנשי מכירות מהוקצעים.

כשזה קורה בקנה מידה קטן, "זוכה" איש העסקים שאדווה דדון (למשל) תרדוף אחריו. כשזה קורה בקנה מידה עצום - עם חובות של מאות מיליוני שקלים, הרודפים הם כאלה שמוטב שלא ישיגו אותך.

הדמיה של פרויקט "פרי פלייס" ברחובות: היו גם פרויקטים מוצלחים לפרי נדל"ן (צילום: AA STUDIO)

כשסרטוני התדמית משדרים אמינות, תתחילו לחשוד

מפתה לסטות מהתחום העסקי ולפתוח כאן צוהר קטן לנפש האדם: באיזו קלות מתפתים אנשים לשים את כספם על קיצורי דרך. מהיכן האמונה הנאיבית שדווקא הם יהיו אלה שיצליחו לנצח את השיטה ולהתעשר - או לפחות לחסוך לא מעט כסף (כמו במקרה של לא מעט קבוצות רכישה).

ועוד יותר מכך: איך אדם שפוי רוכש רכישה של פעם-פעמיים בחיים כמו דירה, עניין של מיליונים, מבלי להושיב לידו עורך דין שזאת מומחיותו, שיפעל כדי לוודא שאין בחוזה שום פרצה שתסכן את התשלומים שניתנים לפני קבלת המפתח.

אולי הם צפו בסרטוני התדמית של החברה, למשל זה בנחיית גדי סוקניק (שאין לו קשר כמובן לעבירות שבוצעו לכאורה על ידי החברה), שבו מפארים בני משפחת פרי ורוכשים מאושרים את אמינות החברה. הייחוד של פרי נדל"ן, כך מוסבר בסרטון הכאילו-חדשותי, הוא שכל ההליך מתבצע תחת קורת גג אחת, משלב הייזום, דרך התכנון ועד לביצוע (בידי חברת סולארא שרכשה פרי והפעילה כקבלן ביצוע).

בסרטונים נראים רוכשים מאושרים שמהללים את אמינות החברה. איך זה שאיש לא עצר לרגע לחשוב מדוע תרצה חברה שמוכרת נדל"ן, הרכישה שאמורה להיות הכי סולידית ומעוגנת בכל הבטוחות האפשריות, להדגיש שוב ושוב עד כמה היא אמינה?

כמה אנשים כבר יש שרוכשים דירה במיליונים מבלי להיות מיוצגים על ידי עורך דין מטעמם שעולה, לכל היותר, כמה עשרות אלפי שקלים? ובכן - לפחות על פי המקרה של פרי נדל"ן, מתברר שהמון.

זירת הרצח של איש העסקים אלדד פרי. סוף טראגי לסיפור שיש בו יותר מטרגדיה אחת (צילום: רוני כנפו)

איפה אנשי המקצוע שהיו שותפים למצג?

אלא שלא בפסיכולוגיה עסקינן אלא בעסקים - ועל כן, מתוך הבנה שפראיירים לעולם לא ימותו אלא רק יתחלפו, נשאלת השאלה כיצד יכולה המערכת לוודא שיהיו כמה שפחות מהם.

וכאן העניין הוא פשוט בהרבה: לכל אותן חברות משורשרות, לכל עסק שמציג מה שעלול להתברר כמצג שווא, לכל אותם גופים שמתבררים כמפוקפקים יש עורכי דין, רואי חשבון, אנשי מקצוע שמעלו, לכאורה, באמון הניתן בהם מעצם היותם כאלה.

יש לכאורה מי ש"בישלו" ספרי חשבונות ומי שחתמו על דוחות כספיים כוזבים ומישהו שעמד מעונב ומטופח והעביר שקפים במצגת שהסיבה היחידה שנראתה טובה מכדי להיות אמיתית, היא מפני שלא הייתה האמת, או לפחות לא כל האמת.

מאחר שתמיד יהיה ביקוש לסחורה הזאת, מן הראוי לא לבחון רק את יצרניה, אלא גם את בלדריה: אנשים שהרוויחו שכר נאה בעודם גורמים ליזם שהתברר כספק-נוכל, להיראות בדיוק כפי שרצה להציג את עצמו.

האימפריה של אלדד פרי, שקרסה הרבה לפני שהשיגו אותו כדורי המתנקשים, לא פעלה בחלל ריק. היו לו לא מעט שותפים, בכירים כזוטרים, שהביאו אנשים שונים להשקיע במה שעל פניו לא היה בדיוק מה שהוצג להם. פרי לא היה מגיע להיכן שהגיע - גם בשיא תהילתו אבל גם אל סוף דרכו, בלעדיהם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully