כשקראתי את הפרק של הדו"ח מבקר המדינה העוסק בניהול יתרות המט"ח על ידי בנק ישראל, הופתעתי. הביקורת נגדה את רוב העקרונות הבסיסיים אותם למדתי בהיותי סוחרת מט"ח בעבר.
"נכון לפברואר 2021 סך יתרות המט"ח המוחזקות בידי בנק ישראל נאמדו ב-185 מיליארדי דולרים, זאת למול הרמה הרצויה, העומדת על 70 עד 110 מיליארדי דולר. הדבר הביא לגירעון מצטבר בהון בהיקף של כ-70 מיליארד ש"ח ועלול להטיל סיכון מוניטין על בנק ישראל", כותב המבקר.
הדו"ח פורסם שמונה חודשים לאחר סיום הביקורת, כאשר לא החששות מדפלציה ולא גובה היתרות כבר לא עדכניים. למרות זאת, קשה להפריז בחשיבותו הציבורית של דוחות מבקר המדינה. רק שעם כל הכבוד, כאשר מדובר בשוק המט"ח נדרשת היכרות מיוחדת של דינמיקת השוק המקומי, של השחקנים המקומיים והזרים הפעילים בו, וכן יש לזכור כי לא מדובר במדע מדויק בו ניתן להשוות בין מדינות לפי סטנדרטים מסוימים.
חמש הערות על פרק יתרות המט"ח בדוח המבקר
1. בשפה משפטית מתפתלת מציע המבקר לשקול מחדש את גובה יתרות המט"ח המוחזקות על ידי הבנק או במילים אחרות לחשוב על מכירת הדולרים. זירת המט"ח הישראלית היא קטנה, בה פעילים לא מעט "ספקולנטים", אשר משפיעים על שער החליפין. בישראל, בדומה למדינות אחרות, סוחרי המט"ח מנתחים כל משפט שנאמר על ידי הנגיד בהצהרות בנוגע לגובה הריבית ומדיניות המט"ח.
האנליסטים משווים את נוסח ההודעה האחרונה להודעה הקודמת ומחפשים רמזים באשר למדיניות העתידית. ולכן, גם המלצה שכזו, אשר ניתנת על ידי גוף ממשלתי, תישקל בכובד ראש.
בשוק המט"ח קיים קונצנזוס שאלמלא רכישות המט"ח של בנק ישראל, הדולר היה נסחר כנראה הרבה מתחת ל-3, דבר שעלול היה לגרום לחלק מהחברות היצואניות לשקול את צעדיהן באשר להישארות בישראל. זאת, בעוד ליצוא הישראלי יש השפעה מכרעת על צמיחת המשק (ובפרט, על הכנסות המדינה מהמסים) שחשובה במיוחד עכשיו בתקופת ההתאוששות ממשבר הקורונה נוכח הבור התקציבי והאבטלה הגבוהה.
2. בתור אחד "הליקויים" הובאה גם העובדה שבנק ישראל לא מכר דולרים כאשר הדולר הגיע לרמה של מעל 3.80 עם פרוץ המשבר במרץ 2020. כאן נשאלת השאלה, מה היה כותב מחבר הדו"ח אילו הדולר היה ממשיך לטפס לרמה של 4.20 למשל? האם מצופה מנגיד בנק ישראל להיות סוחר מט"ח לצורך עשיית רווח? התשובה היא לא. לא נעסוק בניסיונות לחזות את שער הדולר העתידי, ואולם ניתן לומר שמאז ההכרזה של בנק ישראל על תוכנית רכישות המט"ח האחרונה קיימת יציבות יחסית בשוק המט"ח ועל אף הפריחה של ענף ההייטק המוטה ייצוא וכניסת הדולרים לשוק המט"ח, הדולר לא נחלש יתר על מידה.
3. "קיימת סטייה מהותית של רמת היתרות בפועל מהרף העליון של הרמה הרצויה שקבע נגיד בנק ישראל. סטייה זו מצביעה על החזקת יתרות עודפות ועלולה להטיל סיכון מוניטין על בנק ישראל", כותב המבקר. האמנם? חברות דירוג האשראי רואות את הדברים אחרת. כך למשל, בסקירת דירוג האשראי של S&P מציינים לטובה את האמינות של בנק ישראל ואומרים כי יתרות המט"ח הנוכחיות מכסות כמעט פעמיים את חוב החיצוני של מדינת ישראל.
4. בהמשך, מומלץ כי "נוכח הסטייה מהרמה הרצויה של היתרות, בנק ישראל יבחן את הצורך בשינוי העקרונות שעל פיהם יחליט הנגיד על הרמה הרצויה של יתרות מטבע החוץ לטווח ארוך, באישור שר האוצר". גם אמירה זו אינה עולה בקנה אחד עם מה שנהוג במדינות מפותחות אחרות. הרי שבנק ישראל הוא גוף עצמאי בכל הנוגע לניהול המדיניות המוניטרית ולכלים הנדרשים לכך. ושוב אזכיר את חברות הדירוג שמציינות לחיוב בין היתר את עצמאותו של הבנק המרכזי.
5. בנוגע לגובה היתרות ביחס לתוצר, הדו"ח של מבקר המדינה מתבסס במידה רבה על השוואה בין לאומית כאשר קבוצת ההשוואה שנלקחת בחשבון היא של דרום קוריאה, תאילנד, צ'כיה, פולין, מלזיה, פרו, דרום אפריקה, צ'ילה והונגריה, אשר מוגדרות בדו"ח כ"קבוצת המדינות המקובלת להשוואה עם ישראל" לפי קרן המטבע הבינלאומית. אלא שבכל הנוגע למשקל הייצוא ותיסוף המטבע בשנים האחרונות - הקשר בינן לבין ישראל הוא מקרי בהחלט. למעשה, רק בשתיים מ-9 המדינות של קבוצת ההשוואה המטבע המקומי התחזק בשנה האחרונה - בצ'כיה ובדרום אפריקה.