"אני אומר לך שהאחים החורגים שלי השקו את אימא בסמי הזייה, שמו לה משהו במים והביאו אותה לעורך דין בשביל שינשל אותי מהצוואה. אני לא רואה שום דרך אחרת באמצעותה אימא פתאום תתהפך ותחליט להוריד אותי מהצוואה, זו פשוט חרפה. חרפה! אני לא אוותר להם, החצופים הללו. אבל לך תתנגד עכשיו לצו. עזוב, אני בהלם".
את המילים הללו אומר לנו אורן, בחור צעיר בן 39 מיבנה, שגם הוא, כמו מאות אחרים, גילו לאחר מות הוריהם כי את הכסף שאמורים היו לרשת יקבל מישהו אחר. בימים אלו, הגיש אורן לבית המשפט התנגדות לקיום הצוואה והוא, כאמור, לא לבד - מדי שנה מוגשת לבתי המשפט אין ספור בקשות התנגדות. השאלה היא באילו נסיבות ניתן להגיש התנגדות ומה הסיכוי שהיא תתקבל. בפסק דין שניתן לאחרונה, הבהיר בית המשפט לעינייני משפחה את הסוגיה ופירט באופן מסודר את כל מה שאתם צריכים לדעת על התנגדות לצוואות.
פסק הדין ניתן בתיק של בן שאביו ציווה להוריש את כל רכושו לילדיו מאשתו השניה, תוך שהמנוח הדיר את בנו מצוואתו. בשונה ממקרים רבים אחרים, בתיק האמור חלפו מאז פטירתו של האב ביוני 2013 למעלה מ-7 שנים עד שהוגשה הבקשה לביטול הצוואה. בפסק הדין נכתב כי בסמוך להגשת התביעה בינואר השנה, גילה הבן מידע חדש שלדעתו שופך אור חדש על נסיבות כתיבת הצוואה. לטענתו, מגילוייו של חוקר פרטי ששכר עולה כי צו קיום הצוואה ניתן במרמה וכי רשם הירושות הולך שולל. לטענתו, בין המנוח ואחיו למחצה שררו יחסי תלות מוחלטים, המנוח היה תלוי בהם באופן מוחלט והמשיבים ניצלו את חוסר הישע של המנוח כאשר היה מצוי ביגון וללא כשרות, וכך נישלו את אחיהם למחצה והבריחו נכסים בניגוד לרצון המנוח. עוד טען הבן כי אביו המנוח הבטיח לו עוד בנעוריו ובבגרותו, כי לא יופלה ולא יקופח לעומת אחיו החורגים וירש במשותף עם אחיו למחצה את נכסיו. את השיהוי הניכר בהגשת הבקשה ניסה הבן לתרץ בקורונה.
בית המשפט דחה את בקשתו וקיבל את מסכת טענות האחים, שיוצגו ע"י עורכות הדין ליאת שקרלז- הורוביץ ודנה תירוש-אליהו, תוך שהשופטת קבעה כי טיעון כללי לגבי גילוי מידע מספר שנים לאחר מות המנוח, מבלי לציין מי מסר את המידע, על מה הטענה נסמכת, האם מדובר במידע שלא ניתן היה לאתר קודם לכן, ללא ציון התייחסות ספציפית או הצגת ראיה ולו חלקית וקלושה - אינו מהווה "עובדה חדשה" המצדיקה בירור מחודש ובדיקת צוואה שקוימה. עוד קבעה השופטת, כי אילו הייתה סבורה כי אכן מדובר בטענות שלא ניתן היה לבררן בסמוך למתן הצו, או שמדובר בטענות שמבססות ספק לגבי כשירות המנוח, היה בידי המבקש להתגבר על מכשול השיהוי. הצירוף של חולשת הטענות, היעדר הפירוט לגבי הטענות ואופן גילוין כעת, משך הזמן שחלף והנזק שנגרם כתוצאה מחלוף הזמן מוביל לקביעה שאין מקום לאפשר בירור הטענות כעת.
המקרה האמור די קיצוני היות והבחור 'נזכר' להתנגד לצוואה באיחור רב, אולם, כאמור, השאלה היא כיצד ניתן לעשות זאת באופן סביר, ומה הסיכויים שבית המשפט יהפוך את החלטת המוריש?
אם אין חדש - תוותרו, חבל על הכסף שתשקיעו
סעיף 72(א) לחוק מסמיך את בית-המשפט לתקן או לבטל צו ירושה או צו קיום צוואה, על-סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו. הפסיקה ביחס לסעיף זה ברורה וידועה: ללא עובדות או טענות חדשות, שלא היו יכולות להיות ידועות במועד מתן הצו, חלה חובה לדחות את התביעה על הסף. הצו מהווה מעשה בית דין כלפי כל העולם, וכמו בנוגע לפסק דין רגיל, גם לגבי צו קיום צוואה, אין מקום לדון בבקשה לשינוי כשאין נסיבות חדשות מעבר למה שהיה בפני ביהמ"ש שהוציא את הצו.
- כאשר צד לדיון המקורי היה ער לעובדה או לטענה ויכול היה להביאן לפני בית המשפט לפני מתן צו הירושה, אך לא עשה כן עד למתן הצו.
- כאשר העובדות או הטענות הובאו לידיעת הצד המעוניין רק לאחר מתן צו הירושה, אך הוא השהה את הגשת הבקשה לתיקון צו הירושה במשך זמן בלתי סביר.
- מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות של הסבר זה.
- האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון בהבאת חומר ראיות לפני בית המשפט לביסוס טענותיו.