"תושבים מרביצים לך ואז הולכים להתלונן במשטרה"

יום שישי, לפני כשבוע. אבנר, פקח חניה, מתקתק במלוא המרץ את פרטי הרכב שחנה על המדרכה. בעליו מגיע בריצה וצועק " אחי, תוותר לי, שמתי כאן את הרכב לכמה שניות בשביל להביא לאימא תרופה לדילול דם". מאוחר מדי, הדו"ח כבר הודפס. כשירד לו האסימון שאין אפשרותו לבטל אותו, התקרב לפקח במבט מאיים ואמר לו בלי להתבלבל "שאימא שלך תמות, שכל המשפחה העקומה שלך תקבל סרטן", ואלה עוד הקללות המעודנות.

אפילו ללפקח שרגיל לספוג עלבונות, לקח שניה ורבע להתעשת, הוא הדביק את הדו"ח על השמשה והמשיך בדרכו.

יום שלישי השבוע: רכב חונה על המדרכה ושאול, פקח חניה, מגיע למקום ומתחיל במילוי הדו"ח. בעל הרכב שקולט את המתרחש מגיע בריצה ומתחנן שיוותר לו, אך הפקח בשלו. משהבין כי הגיע שניה אחת מאוחר מידי, פצח במסכת קללות מבישה משל עצמה.

אלה רק שני מקרים מתוך מאות שמתרחשים מדי שבוע, בהם פקחים של הרשויות המקומיות מקבלים יחס מבזה שכולל מכות, קללות וגידופים. כל אלה הפכו בשנים האחרונות להיות חלק בלתי נפרד משגרת היום שלהם. לעיתים מדובר על מקרי אלימות פיזית, אך רק הקשים שבהם צפים בתקשורת.

לשמואל אלבו, יו"ר ועד המפקחים ברשויות המקומיות, נמאס. הוא החליט לפתוח את הפה ולצאת חוצץ נגד התושבים ששכחו כי בסופו של יום, הפקחים עובדים עבורם וגם כנגד המערכת שהפקירה אותם.

איך אתה מגדיר יום טוב של פקח?

"יום שאף אחד לא קילל אותו או הרביץ לו. אבל בינינו, קללות הן הקטע הקל יותר. ברמה הארצית, אין חודש שעובר בו פקחים לא נתקלים באלימות פיזית. הרוב לא מגיע לתקשורת. הפקחים למדו לספוג את זה. כבר לא עושים מזה עניין".

המצב גרוע עד כדי כך?

"גרוע מאוד. הנה דוגמא חיה. לפני כמה שבועות עבר פקח עירוני בסמוך למרכז מסחרי בשכונת אגמים באשקלון. הוא ראה כי מול המרכז יש רכב החונה על המדרכה. הפקח לא מיהר לרשום דו"ח לרכב וחיפש את בעליו, הוא שאל אדם שהיה במקום למי שייך הרכב והוא הצביע על בעל הרכב. הפקח פנה אליו וביקש ממנו שיזיז את הרכב, האיש ענה לו כי הוא יזיז, אך הפקח דרש כי יעשה זאת מיד. האיש התקרב אליו בצורה מאיימת, נצמד אליו, נופף בידיו ואמר לו 'אני לא מזיז'. הפקח ענה לו בתגובה: 'אז אתה מקבל דוח' והלך לכיוון הרכב שעמד על המדרכה. בעל הרכב החל ללכת אחר הפקח, תוך שהוא לוקח משולחן שהיה במקום חפץ חד, התקרב לפקח ואיים עליו כשהוא אומר לו 'אני רוצה לראות אותך מביא דוח'".

מדובר על עבירה של תקיפת עובד ציבור, לא?

"עזוב, לפקחים נמאס להתלונן. אתה מתלונן במשטרה על מישהו ואחרי שבועיים אתה מקבל הודעה שזה נסגר מחוסר עניין לציבור. אף אחד לא מתייחס. אם היו תוקפים שוטר, הבן אדם היה נאזק וישר נכנס למעצר, אבל כשתוקפים מפקח, הוא צריך להגיש תלונה ובסוף זה נסגר. אז הם נמנעים מללכת להגיש תלונות".

אז הפיתרון הוא כלל לא להגיש תלונות? לקבל 'כאפה' ולסתום?

"תבין, היום הרבה תושבים מרביצים לך וישר הולכים להתלונן עליך במשטרה. ואז יש משחק של מי שמגיע ראשון. אתה הולך להתלונן ואומרים לך שכבר נפתחה תלונה. אם אין לך תיעוד זו מילה נגד מילה. אם הרשויות שהיו צריכות לתת לנו את הגיבוי היו עושות את זה כמו שצריך - הרבה מקרים היו נמנעים".

על איזה גיבוי אתה מדבר? מה אתה מצפה מהן?

"נתחיל בזה שדרשנו שיהיו מצלמות גוף שנוכל לתעד את הדברים אבל מטעמי חיסכון זה לא קורה. זה חלק מההרתעה הנדרשת. בנוסף, יש את העניין של ההגנה המשפטית הסלקטיבית שמעניקה הרשות לפקחים שנתבעים אישית ע"י אזרחים. אין אחידות במעטפת המשפטית. יש רשויות שנותנות מענה ויש רשויות שאומרות לך 'תבעו אותך? לך תסתדר לבד'. איפה נשמע דבר כזה? כאקט של מירור חיי הפקח מוגשת נגדו תלונה, והוא נותר חסר הגנה. ברגע שתובעים אותך אתה נכנס לסחרור. צריך לקחת עורך דין. פקחים נכנסים למצוקות כספיות ונפשיות".

אתם בודדים במערכה?

"כן. אנחנו רוצים יותר סמכויות ויותר הרתעה. הבעיה היא שאני צריך להילחם גם ברשות עצמה וגם במרכז שלטון מקומי.הם שולחים אותך לרחוב ומבחינתם בזה נגמר הסיפור. הם לא מבינים מה עובר עלינו. כשאני הולך למרכז לשלטון מקומי ומסביר להם שאני נתקל בבעיות אין מענה".

תחדד לי את העניין הזה של ההרתעה

"נוצר מצב שאתה לא יכול לעשות כלום בלי שאתה צמוד לשוטר. אני יכול לדרוש מהתושב שיציג תעודת זהות, אבל אם הוא מסרב - מה תעשה לו? אנשים מתחמקים, בורחים - מה, תתחיל לרוץ אחריהם? הבעיה היא שהמשטרה רצתה לשמור את הכוח אצלה ולא לפזר אותו. נוצר מצב שאין לך סמכות ואתה לא יכול לעשות כלום. מעבר לטיפול בהפרעת, בלי שוטר אני מנוטרל".

טוב, אז לפחות השכר סבבה?

"השכר מאוד בעייתי. לא מתגמלים וגם באים בדרישות לעוד משימות כמו האכיפה של האופניים החשמליים או כמו בקורונה והאכיפה של התקנות. נוצר מצב שהמשימות גדלות אבל כוח האדם קטן. משתמשים בנו, גם הממשלה וגם במרכז לשלטון מקומי, כמכפיל כוח אבל לא נותנים לנו את היחס. אנשים בורחים מהעבודה הזו כי היא לא מתגמלת ולא נעימה. אתה לא מחלק פרחים ברחוב".

אז מה מניע את הפקחים לקום בבוקר?

"תחושת השליחות לפיה הם עושים תפקיד בעל משמעות אבל אף אחד לא מעריך את זה. וזה שוחק. יש הרבה נשירה וקשה מאוד לגייס".

הדברים שאומר אלבו מעלים שוב את הדיון סביב סוגיית העלבת ותקיפת עובדי ציבור בישראל וזו הזדמנות נהדרת לחדד שוב, בפני מי שמשום מה אינו מבין, כי החוק בישראל אוסר זאת. פנינו אל עורך דין פלילי, שי רודה, כדי שיסביר.

מהי עבירת תקיפת עובד ציבור?

"תקיפה מוגדרת בחוק העונשין תחת סעיף 378, שקובע כי הכאת אדם או הפעלת כח עליו בדרך אחרת, מבלי שהסכים לכך מבחירתו, ובנוסף כל שימוש בכל סוג של חומר (גז או מקור חום כלשהוא לדוגמה), כך שתיגרם למותקף אי נוחות שתיחשב לתקיפה".

מה העונש שיוטל על מי שיורשע בעבירה זו?

"סעיף 382 א', עוסק באופן קונקרטי בנושא ומגדיר כי לצד תקיפת עובד ציבור, גם מי שיתקוף אדם הממלא חובה שהוטלה עליו לפי דין, או נותן שירות לציבור מטעם גוף רשמי של המדינה, יורשע ועשויות להיגזר עליו עד שלוש שנות מאסר. זאת, בכפוף לכך שהתקיפה בוצעה על רקע עבודת המותקף כעובד ציבור."

כמו כן, מציין עו"ד רודה כי עבירת העלבת עובד הציבור המצויה תחת סעיף 288 בחוק העונשין, עלולה לגרור מאסר של שישה חודשים. בחוק נקבע כי כל העלבה, בדיבור, תנועות או מעשים עשויה להיחשב כמספיקה להרשעה.

מי נכללים בהגדרת עובדי ציבור?

"כל איש או אישה בעלי תפקיד ציבורי, ביניהם: פקחים מטעם גופים ציבוריים שונים (פקחי הרכבת הקלה, פקחי חניה, פקחי רשות הטבע והגנים וכו'), מורים ועובדי חינוך, עובדי גופי הממשלה, עובדי הרשות המקומית, שוטרים ועוד".

מה השיקולים להחמרה או הקלה בעונש?

"עונש המקסימום הוא 3 שנות מאסר. השיקולים האם להסתפק בקנס, פיצוי או מאסר בפועל תלויים בחומרת התקיפה ובנזק במידה ונגרם".