ממציא הפלקל טוען במשפטו להתיישנות

שניים מתשעת הנאשמים בפרשת התמוטטות אולם השמחות ורסאי בירושלים, המהנדסים אלי רון ואורי פסח כפרו אתמול באישומים שהוגשו נגדם לבית המשפט המחוזי בירושלים. השופט יצחק ענבר נענה לבקשתם של שאר הנאשמים לתת להם ארכה של חודשיים למסירת תשובתם לכתב האישום.



רון המציא את שיטת ה"פלקל" שבה נבנתה התקרה, ועמד בראש החברה שיצקה את התקרה שקרסה באולם, והוא הנאשם היחיד שמיוחסת לו עבירה של הריגה. פסח היה סגנו, והוא עומד לדין על עבירה של גרימת מוות ברשלנות. השניים העלו בדיון את הטענה המקדמית כי יש מקום לבטל את כתב האישום נגדם בגלל התיישנות העבירה. זאת, משום שכבר חלפו יותר מ-15 שנה מאז שיצקו את רצפת האולם. לעומתם, טענה התביעה כי "מרוץ ההתיישנות" צריך להתחיל רק מרגע שאירע האסון בשנת 2001.



יחד עם רון ופסח עומדים לדין גם המהנדסים שתיכננו את שלד הבנין שהתמוטט, דן שפר ושמעון קאופמן, הקבלן שבנה את המבנה יעקב אדיב, ובעלי האולם אבי עדי, דוד עדי, אורי נסים ואפרים אדיב. לכולם מיוחסת עבירה של גרימת מוות ברשלנות. האסון אירע בסוף מאי 2001, בחתונתם של אסף וקרן דרור. החלק המערבי של רצפת האולם התמוטט, ו-23 מקרב 700 האורחים נהרגו.



משפטם של השניים החל באוקטובר 2002. בכתב האישום מצוין, כי במהלך שנות ה-80, "התריעו אנשי מקצוע ומומחים בתחום הבנייה בישראל בפני רון, הן בעל פה, הן בכתב, על כך שתקרות פל-קל אינן עמידות בדרישות הבטיחות. בעקבות מספר מקרי התמוטטות של תקרות פל-קל, בדקה ועדה מטעם לשכת המהנדסים והאדריכלים את הסיבות וקבעה כי תקרות פל-קל מסוכנות ואסורות לבנייה".



רוב הדיון היום יוחד לסוגיית ההתיישנות. סניגורו של רון, עו"ד מיכה פטמן, טען כי הטכנולוגיה מתפתחת עם הזמן, ולא ייתכן להעמיד אדם לדין על שיטה שנחשבה נכונה ובטוחה לפני עשרות שנים ורק באחרונה נטען כלפיה אחרת. כך, למשל, אין להעלות על הדעת שמי שהמציא את הטלפון הסלולרי לפני כמה עשרות שנים יועמד לדין בעתיד אם ייקבע באופן מדעי שהמכשיר גורם לסרטן. הסניגור ציין כי עד לפני שבע שנים לא היה בארץ שום גוף רשמי שהיה מוסמך לקבוע כי שיטת הפלקל מסוכנת. רק בשנת 96' הופיע בראשונה חוזר של מנכ"ל משרד הפנים שהזכיר זאת.



בתשובה לשאלת השופט ענבר מה היתה עמדת ההגנה לגבי ההתיישנות אילו היה ניתן להניח שהמהנדס רון ידע באופן ספציפי שהבניין שבו שוכן אולם "ורסאי" מסוכן, השיב הסניגור כי במקרה כזה לא היתה התיישנות, אך הדגיש כי בכתב האישום לא נטען כלל כי רון ידע על קיומו של המבנה. "המחדל שמייחסת התביעה לאלי רון אינו הבניין שקרס, אלא השיטה", ציין עו"ד פטמן.



התובעת, עו"ד עירית אבולעפיה, טענה בדיון כי אם מהנדס בונה בית בשיטה לא בטוחה, ויודע זאת, "הוא כאילו שם מכשול, ולכן הוא אחראי". התובעת השוותה זאת לאדם המניח פצצה ומסתלק, ולאחר 10 שנים הפצצה מתפוצצת. "כל יום - הוא אחראי לפצצה הזאת", אמרה. לדעת התובעת, מדובר ב"מחדל מתמשך", שלגביו אין התיישנות.