פסק דין של בית המשפט המחוזי עסק בשאלה האם מילה של כבוד" מהווה התחייבות משפטית, כשבעל מניות הפגין רצון טוב לסייע בגביית חוב ומצא עצמו נתבע.
הרקע לסכסוך החל בקריסה של חברת בנייה מאזור הצפון, אשר הובילה לעיכובי תשלומים וחובות לקבלני משנה בין היתר, במסגרת בניית פרויקט "שער העיר" בכרמיאל. אחד מקבלני המשנה בפרויקט ביקש מבעל מניות בחברה היזמית, שייתן לו ערבות על החוב שמגיע לו מהחברה שקרסה. בעל המניות הסכים לעזור ונתן "מילה של כבוד" באמצעות אי-מייל, שיפעיל לחץ על הקבלן וינסה לסייע לקבלן המשנה לגבות את החוב, אבל סירב לחתום על ערבות לתשלומים.
בהמשך ניתן צו הקפאת הליכים נגד הקבלן, והתובעת טענה כי בעל המניות ערב באופן אישי והתחייב לשלם לה כל סכום שיגיע לה בגין עבודות מתכת ומסגרות שביצעה. לטענתה, בעל המניות היה מודע למצבו של הקבלן ולהיותו חדל פירעון במועד ביצוע העבודות, אך למרות זאת גרם לה להמשיך בביצוע העבודות תוך ידיעה ברורה שהיא עושה זאת על סמל ההתחייבות שנתן לה. משכך, קבלן המשנה תבע את בעל המניות על סך 3 מיליון שקל, בטענה שהוא היה ערב לחוב ונתן "מילה של כבוד".
מנגד, טען בעל המניות כי כתב התביעה מציג תמונה הפוכה לחלוטין של המציאות וכי התובעת היא זו שהפרה את התחייבותה על פי ההסכם, חרגה מלוח הזמנים וגרמה לנזקים. בנוסף, ציין בעל המניות כי ליזמית לא היה קשר בבחירת קבלן המשנה והיא לא התערבה בתמורה שסוכמה בינה לבין הקבלן ולא הייתה אחראית כלפיה בשום אופן או צורה. הדבר היחיד שהוסכם הוא מתן "מילה של כבוד" מצד הנתבע באשר לסיוע בקבלת התשלומים המגיעים לה מהקבלן.
שופטת ביהמ"ש המחוזי בנצרת, אילונה לינדנשטראוס, קבעה כי מילה של כבוד אינה נחשבת להתחייבות משפטית ולכן בעל המניות לא ערב לחוב ואינו צריך לשלם את הנזק שהנגרם לקבלן המשנה. "בסירובו של בעל המניות לחתום על כתב ערבות ששלחה לו התובעת, יש משום הבעת עמדה מפורשת לפיה הוא איננו מסכים לערוב להתחייבות של הקבלן ולהתקשר עם התובעת בהתחייבות משפטית".
השופטת הוסיפה כי "הסכם ג'נטלמני נדון בפסיקה ובספרות כמקרה שאין בו גמירות דעת של הצדדים... התחייבות שבכבוד איננה ניתנת לאכיפה משפטית. בהסכמים אלה מסתמכים הצדדים על תחושת מחויבות פנימית הנובעת ממערכות כמו מוסר, דת, מצפון והגינות אנושית בסיסית".
עו"ד בועז אדלשטיין ממשרד עמית פולק מטלון שייצג את בעל המניות מסר: "אנו שמחים שבית המשפט דחה את התביעה, שהיה בה מרכיב מובהק של כפיות טובה. הנתבע אשר הפגין רצון טוב וביקש לסייע לתובעת בגביית חובה מהקבלן הראשי, מצא עצמו נתבע כ"ערב" לחוב זה. בהחלטה מנומקת ומבוססת פירש בית המשפט את הסיטואציה כהווייתה, ודחה את ניסיונה המאולץ של התובעת לייחס לדבריו הברורים של הנתבע כוונות נסתרות, כאילו הוא נוטל על עצמו אחריות לחובות בני מיליוני שקלים של מישהו אחר. למרבה הצער, ניכר כי התובעת בקשה לחפש את המטבע היכן שיש אור ולא במקום שבו היא אבדה".