החלק המר של המס על משקאות מתוקים

אין חולק שסוכר רע לבריאות. על העובדה הזאת מסכימים מרבית הרופאים בעולם. על כך שעודף סוכר הוא רע לבריאות, יסכימו בוודאי כולם. לכן, ההחלטה להטיל מס על משקאות ממותקים, המכילים סוכר, היא הגיונית ואפילו נדרשת.

מה שלא מובן, זו ההתעקשות של האוצר ומשרד הבריאות להכניס לחבילת המיסוי הזאת גם את משקאות הדיאט, על הדרך, ותחת אותה כותרת: שמירה על בריאות הציבור.

הסוגיה זו עומדת עכשיו בליבו של קרב איתנים, שמנהלות יצרניות המשקאות כדי להגיע לכמה שיותר הישגים במאבק שלהם מול הגזירה הנוראית, מבחינתן. קשה לגונן על ענקיות המשקאות, בעיקר כי אין צורך לרחם עליהן: מדובר בחברות ענק שמרוויחות סכומי עתק, והמלחמה שלהן על גובה מיסוי המשקאות שמכילים סוכר הוא נסיון מסחרי ולגיטימי לצמצום נזקים.

אבל - וזה אבל גדול מאוד - הטענות שלהן נגד הכללת המשקאות הדיאטטיים במתווה המיסוי, בהחלט עושות שכל. ממתיקים כמו סורביטול, סכרין, או סוכרלוז אינם חומרים אידיאליים לגוף האדם, אבל מחקרים עליהם נערכים כל הזמן במהלך 20 השנים האחרונות, והם נמצאים בניטור שוטף.

רוב המומחים מרגיעים שאם צורכים אותם בלי להגזים, הם בטוחים לשימוש, למעט במקרים חריגים. אז בואו נוריד מעל לסדר היום דבר אחד מרכזי: שמירה על בריאות הציבור אין פה.

לפי המתווה המוצע, שנדון בימים אלה בוועדת הכלכלה, אמור הציבור לשלם עוד שקל על ליטר של משקה המכיל סוכר ו-70 אג' נוספות על ליטר של משקה דיאט.

רמת המיסוי המופחתת שנקבעה מראש על משקאות הדיאט, מעידה על כך שמקבלי ההחלטות בעצמם הבינו שיש פה משהו בלתי מתקבל על הדעת. בעולם פנטסטי, כולנו היינו שותים רק מי מעיינות טהורים, אבל מכיוון שמושלם יש רק באינסטגרם, והטעם האנושי מחפשת מתיקות במשקה - משהו שיעניין את הלשון, צריך לתת לציבור אופציה מתקבלת על הדעת. ה"דיאטים" למינהם, הם פתרון סביר בהחלט.

במלחמת החורמה העולמית בהשמנה, שמגובה על ידי ארגון הבריאות העולמי (המעודד מיסוי על משקאות עתירי סוכר), צריך לגרום לאזרחים להעדיף משקאות דיאטטיים. ולכן, מי שרק בריאות הציבור לנגד עיניו, צריך אפילו להוזיל אותם - ולא למסות ולהפוך אותם לכאלה שיקר לקנות.

בדיון אתמול בוועדת הכספים הציג משרד הבריאות את נתוני ההשמנה והתחלואה בסכרת והדגיש שהם גבוהים יותר בשכבות החלשות. אם זה אכן כך, אין סיבה לייקר את המשקות הדיאטטיים שארגונים כמו "איל", האגודה הישראלית לסכרת, נותנים להם תו תקן ומעודדים חולי סוכרת לצרוך אותם.

זאת ועוד, גם לבני השכבות החלשות צריכה להיות היכולת לשתות משהו שאינו מים אם מתחשק להם. אז מהיכן נובעת האובססיה להעלות גם את מחירי משקאות הדיאט?

המוטיבציה היחידה שיכולה לעלות על הדעת בהתעקשות הזאת היא כמובן כסף, זאת אומרת רצון להכניס עוד ממנו לקופת המדינה, גם אם בלי צורך אמיתי.

אלא שממש לא בטוח שזה המקרה: בדיקה עם אגף התקציבים מעלה, שלאוצר אין בעיה לבטל את המיסוי על המשקאות הדיאטטיים כאן ועכשיו ומי שמתעקש על השארת המיסוי על המשקאות הדיאטטיים הוא דווקא, הפתעה הפתעה, משרד הבריאות. למה? לאלוהים פתרונים.

פניה למשרד הבריאות בשאלה כה פשוטה, לא הצליחה להניב תשובה שאינה עוסקת בפרוצדרות שנוגעות לפנייה בכתב. הלוואי שהיו שומרים שם על בריאות הציבור כמו שהם מקפידים על הנהלים.