המבורגר-חגבים וביצים מהצומח הם רק חלק מזערי מטרנד הפודטק, שהצית את דמיון המשקיעים טרום הקורונה והוביל לנסיקת שווי החברות הפועלות בתחום, עם תחילת המגפה.
אך לציבור (גם המשקיעים) יש כנראה זיכרון קצר, ועם ירידת התחלואה והחזרה לשגרה התעמעם מעט הזרקור שנפתח על בריאות האדם והסביבה, והתלהבות המשקיעים מהחברות נטולות ההכנסות, הצטננה והביאה לכך ששווין ירד בהתאמה.
"המונח 'פודטק' במגרש של שחקני המזון הבינלאומיים הגדולים מבטא בעיקר טרנד" מסביר סרגיי וסצ'ונוק, אנליסט בכיר בבית השקעות 'אופנהיימר', "שהחל עם עליית המודעות למזון בריא, בעיקר בארה"ב, לצד טרנד אי אכילת הבשר והדאגה לסביבה.
בעולמות הפודטק מתרכזים בשני סוגי חברות עיקריות: אלה שמייצרות מוצר צריכה ראשוני כחומר גלם לתעשיית המזון, ואלו שמייצרות מוצר מדף. לגבי האחרונות מדובר לרוב בחברות הפועלות לפתח מותג משל עצמן.
בין החברות המוכרות יותר נמצאת למשל חברת 'ביונד מיט' הציבורית האמריקאית (בתמונה: ההמבורגר הצמחוני של ביונדמיט), המייצרת תחליפי בשר מבוססי צמחים, ושמוצריה נמכרים כיום, בין היתר, גם כהמבורגרים צמחיים ב'מקדונלדס'.
אך בעוד שהתחרות העיקרית שנתפסת לה מגיעה מכיוון חברת Impossible Foods הפרטית, מה שצריך להדאיג את החברות הן לא המתחרות על טכנולוגיה לייצור תחליפי בשר מבוססי צמחים, אלא ענקיות מותגי המזון כדוגמת 'נסטלה' או 'פרוקטר אנד גאמבל'.
הגדולים עוד לא במשחק
אלה האחרונות מגלגלות מחזור של מאות מיליארדי דולרים, וחברה כמו 'ביונד מיט' לא מסוגלת להתחרות עימן על כיס ותשומת לב הצרכנים. החלטה שלהן להיכנס לתחום משמעותה - או רכישה של אחת ממאות החברות שפועלות בתחום תחליפי הבשר, או הזזתן לשולי השוק, כך שיאפשרו להן להתפתח רק בשווקים נישתיים בלבד.
מכאן שחברות הפודטק המפתחות מותג נבחנות בעיני המשקיעים כמו כל מוצר בשרשרת המזון, לפי פרמטרים כמו האם המותג מוכר והאם יש לו כוח מול רשתות המזון, או לא. זה משפיע גם על המכירות, וגם על שולי הרווח, שכן שולי הרווח של מותגים (בניגוד ליצרני מוצרים שמהווים חומרי גלם לתעשייה) הוא גדול יותר.
לגבי חברות חומרי הגלם, לא בטוח שעצם רישום פטנט על עיבוד חלבונים באופן מסוים יכול לשמור על ייחודיות החברה מפיתוח טכנולוגיה אחרת לעיבוד חלבונים על ידי חברה מתחרה. בסוף היום מדובר עדיין על קומודיטי.
וזה אולי מה שצריך לשנן: בסוף היום מדובר בקומודיטי ולא באלגוריתמים ייחודיים או קוד כדוגמת עולמות ההייטק. כך שהטכנולוגיה לא יכולה להשתמר ולהישאר ייחודיות לטווח הארוך, מה שמאפשר צמיחה לאורך שנים. בחינת הדברים בעיניים הללו לא מזהה יתרון, באופן כללי, לחברות הפודטק אל מול ענקיות מזון דוגמת 'נסטלה', המנהלות מאות ואלפי מותגים.
שוק המזון אמנם מאוד גדול ומשמעותי, אך זה לא אומר שחברות הפודטק יהיו שחקניות מרכזיות בו, ולא בטוח שמי שתהיה בו תצליח להתרוויח. לכן ההערכות הן שסוף דרך של חברה בתחום היא או להירכש או להנפיק או למצוא נישה שלא שווה לגדולות להיכנס אליה או לסיים את חייה".
וסצ'ונוק מכוון בדבריו אל חברות כמו 'סודה סטרים' הישראלית, שנמכרה באוגוסט 2018 לענקית המשקאות 'פפסיקו' תמורת 3.2 מיליארד דולר. "זו דוגמא נפלאה לחברה ותיקה שפשטה רגל כמה פעמים ובכל פעם קמה לתחייה" אומר וסצ'ונוק.
"החברה הצליחה לשרוד תקופות קשות, וזמן מה לאחר ששיווק מוצריה ברשת הענק וול מארט נתקע, פפסיקו הביעו עניין ורכשו אותה. אבל אי אפשר לקנות מניה בהתבסס על אקזיט של חברה. מהניסיון שלי זה לא מגיע. צריך לקנות מניה של חברה על רקע הייחודיות שלה, הפעילות שלה, והאמונה של המשקיע במודל העסקי שלה.
וזו הסיבה המוערכת לכך שמניות חלק מחברות התחום נמצאות בירידה, כי הן מבטאות בעיקר את סנטימנט המשקיעים, שהוא כעת שלילי יותר, שכן מדובר בעיקר בחברות שרובן עדיין ללא הכנסות משמעותיות.
כשמסתכלים היום מעבר לים, עדיין ניתן למצוא את חברות דוגמת 'ביונד מיט' ו'Oatly' בשווי של מיליארדי דולרים, אך שוכחים ששווי הראשונה למשל, זינק למעל כ-10 מיליארד דולר עם שיא הטרנד, ומאז היא מחקה כבר למעלה מ-60% מערכה בשיא.
גם מי שנתפסת כמתחרה העיקרית שלה - Impossible Foods, כיוונה להנפקה בשווי של כ-10 מיליארד דולר בתחילת השנה, וכעת מתכווננת להנפקה בשווי המתקרב ל-7 מיליארד דולר 'בלבד'.
גם שווי שכזה מייצג, עדיין, לפחות לטעמי, מצב בועתי, בעיקר מפני שאינו מבטא עדיין את התחרות הפוטנציאלית מצד חברות המזון הגדולות, שכבר התחילו לפתח מוצרים מתחרים. ובשוק המזון היתרון הוא יתרון לגודל".
הרבה יותר מטרנד
חנן שניידר, מנכ"ל חברת המו"פ 'מילניום פודטק', שהיא המשקיעה הציבורית הגדולה ביותר בתחום הפודטק בישראל, לא מסכים עם וסצ'ונוק: "בניגוד לסוגי טכנולוגיות אחרות, שלא משפיעות על חיי היום-יום של הצרכנים, הפודטק הוא יותר הכרח מטרנד, שכן הוא ישנה את אופן ואופי צריכת המזון והמשקאות, וישפיע ישירות על בריאות האדם והסביבה. בנוסף, פודטק הוא לא רק פיתוח חומרי גלם, אלא מגוון פעילויות:
החל מתהליכים שעוברים על תוצרת חקלאית דרך טיפול בזבל אורגני, ועד לבחינת פגיעת טמפרטורת התנור במאפים ועוגיות, לצד כמה אוכל וחומרי גלם נזרקים במהלך תהליך הייצור. כל אלו הם דברים מאוד משמעותיים בעולם המזון ונכללים לראייתנו בהגדרות הפודטק".
יש לציין, כי פרוטופליו ההשקעות של מילניום פודטק כולל שמונה חברות, בהן השקיעה השותפות כ-120 מיליון שקל, ביניהן חברות העוסקות בחומרי גלם, לצד חברות בתחום תחליפי האריזה, טיפול באשפה אורגנית ועוד.
"אני מאמין שחברות תחליפי סוכר יכולות להיות חברות עצמאיות" ממשיך שניידר "וכמו בכל תחום, כשיש בעיה יש חברות רבות המנסות להציע פתרונות לה, ואלו שהצליחו לפתח פתרון המתקבל על התעשייה והצרכנים כפתרון אמיתי וטוב, יצליחו ויישארו, ואלו שלא, לא.
בכך תעשיית הפודטק לא שונה מכל תעשייה אחרת. ולגבי תחרות מחברות הענק צריך להבין שמדובר בשווקי ענק, המחולקים לתתי עולמות עם יישומים שונים. לדוגמא, תחליף סוכר למשקאות לא יהיה אותו תחליף סוכר למאפים, שלא יהיו רלוונטיים כפתרון לשוקולדים.
כל שוק כזה הוא של מיליארדי דולרים, ולכן יש מקום למספר רב של פתרונות, כאשר כל ענקית מזון כזו תתפוס פתרון אחד או שניים, והמתחרות שלה יתפסו את האחרות. כך שיש מקום להרבה מוצרים ופתרונות.
ושוב, בסוף, כמו בכל תחום, רק מי שיצליח לפתח טכנולוגיה שתצליח להביא את היעילות, היתרון, או במוצרים את המרקם, האיכות, והטעם, יגיע למדפים ולחברות, ויישאר שם. מגמת המזון הבריא התחדדה עם הקורונה להסתכלות ההשפעה של המזון הנצרך על כדור הארץ, והמודעות שהתפתחה והגיעה גם אל הרגולציה בכל העולם המערבי כבר לא תחזור לאחור".
הכרישים של שוק ההון לא יסתפקו בתחליף
שניידר מפנה את הזרקור ליתרון היחסי של ישראל בתחום: "ישראל הפכה למעין HUB פודטק נחשב בעולם, שהוביל להשקעות רבות בחברות ישראליות בעיקר בתקופת הקורונה. חברות המזון הבינלאומיות פותחות כאן נציגויות, וגם הענקיות המקומיות שלנו החלו לפעול בנושא חדשנות מזון.
מדהים שאין עדיין קרן הון סיכון גדולה ישראלית שמשקיעה בפודטק, שרוב החדשנות שלו בישראל, לעומת קרנות הענק שמתגבשות לנושא בעולם. את מקום הקרנות בתחום, בהיעדרן, תפסו שותפויות המו"פ".
'מילניום פודטק' היא שותפות מו"פ הנסחרת בבורסה בתל אביב ומשקיעה בחברות מתחומי הפודטק. מחיר יחידת השתתפות בשותפות ירד ב-56.41% מתחילת השנה, ומבטא את הירידה הגבוהה ביותר מבין החברות והשותפויות בתחום הנסחרות בבורסה בתל אביב.
לשניידר אין תשובה מדוע מניות הפודטק הישראליות ירדו בצורה כה חדה עם החזרה לשיגרה, אך הוא כן מפנה זרקור לקצב הפיתוח הנדרש מהחברות, לצד הפוטנציאל שעדיין לא מובן לגמרי בקרב המשקיעים.
"נציגי חברות ומדינות מכל העולם מגיעים ללמוד מישראל על פודטק" מוסיף שניידר "הם מרחיבים את צוהר ההשקעות בחברות המקומיות. בישראל מאוד חזקים בפיתוח טכנולוגיה והגעה למוצר, אך הרבה פחות במכירות, בוודאי כלל עולמיות. וכך זה ברוב התחומים, ולא רק בפודטק.
כמו בכל תחום שנדרש בו פיתוח - לוקח זמן עד הגעת מוצר לשוק, ובוודאי למכירות משמעותיות. אך לטווח הארוך אני מאמין שההשקעות שיזוהו על ידי המשקיעים כאמיתיות, יצליחו להשיא להם ערך, וכבר כיום והחברות הישראליות זוכות להתעניינות מחברות גדולות.
המהפכה כבר כאן, היא קורית ותמשיך לקרות, ולכן אני מאמין שנראה יותר מוצרים וטכנולוגיות שיחליפו את צריכת שרשרת הערך של תעשיית המזון הקיימת. ובהיבט זה ישראל היא כר לאיתור השקעות, שכן היא הפכה למרכז בינלאומי לחדשנות מזון, ובהיבט ההשקעות בה - 'מילניום' מובילה אותו".
למרות האופטימיות של שניידר, גורמים בשוק ההון עמם שוחחתי, מעריכים כי עד שמסעדות יתחילו להגיש תולעים וחרגולים כמנות חלבון עיקריות, ומכונות יטילו תחליפי ביצים שיאפשרו הסבת לולים למכוני ספא לתרנגולות, המשקיעים ימשיכו להמתין להכנסות גבוהות לחברות הפודטק, ובניגוד למסתפקים בתחליפי בשר, הכרישים של שוק ההון לא יסתפקו בתחליפים להכנסות.
המדור "הטבלה לא משקרת" מתפרסם גם במגזין "עסקים" של מעריב, שישי, 10.12