שם: רועי אלבז, גיל 42, מנכ"ל פנגו.
מי אני: אוהב לעבוד וליצור, להיות עם אנשים, להניע ולדעת שמה שאנחנו עושים משפיע על הרבה ישראלים. מעורה בפרטים, מאמין בניהול צנוע בגובה העיניים ומאפשר לעובדים שלנו ליזום ולהוביל תהליכים.
שורשים: סבא וסבתא הגיעו מעיירה קטנה במרוקו. בשנות ה-30' של המאה הקודמת, סבא של אבא ישב בבית קפה בלבוש יהודי, עם חליפה, זקן וכובע, ומישהו דקר והרג אותו, אירוע אנטישמי שהשפיע על המשפחה.
הם חיו את ההוויה הצפון אפריקאית של יהודים מסורתיים, עם כמיהה עצומה לירושלים ולארץ ישראל, והגשימו אותה כשהגיעו לכאן אחרי קום המדינה עם העלייה הגדולה ממרוקו. אבא וכמה מאחיו התיישבו בגן יבנה. סבתא גידלה את 13 הילדים וסבא, שעבד במרוקו במסחר זעיר, סלל כבישים וחפר תעלות כדי להתפרנס.
הצד של אמא מתוניסיה בתוניס. סבא, שהיה סנדלר, נעלם יום אחד אחרי שכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נלקח למחנה עבודה על ידי הגרמנים, חזר אחרי שנה, פגש את סבתא והם התחתנו. הוא הוכר כניצול שואה ובכל יום זיכרון לשואה אנחנו מאזינים להקלטת התיעוד של מה שעבר עליו שם. המשפחה עלתה ארצה בעליה הגדולה מצפון אפריקה, עברה במעברה, הגיעה למושב ערוגות וגידלה, בין היתר, פרות, עיזים, ואפרסקים. כשסבא התעייף, הוא מכר את המשק, אבל השאיר שלום בית.
אמא גדלה בערוגות ונהגה לבקר את הדודה בגן יבנה, שם הכירה מרחוק את אבא. כשגדלו התחילו לשים לב אחד לשני, התאהבו והתחתנו. אבא היה בקבע. הוא התחיל את דרכו בגולני, עבר לתפקידי מטה בחיל האוויר וגר בבסיסים ברחבי הארץ. בסופו של דבר הם השתקעו בקריית מלאכי, שם היו לאמא חנות כלבו וסלון כלות.
הילדות שלי: נולדתי בחצור ובכל שלוש שנים עברנו דירה. התקופה בתל נוף הייתה מדהימה. זה היה כמו לגור בקיבוץ. הייתי חוזר מבי"ס, מוריד נעליים, הולך לבריכה, לוקח את האופניים, רוכב למסלולי הטיסה, משחק עם חברים וחוזר הביתה בערב.
עברנו לקריית מלאכי, שהייתה המטרופולין של המושבים מסביב, בגלל העסקים של אמא. זאת הייתה עיירה חמה, אינטימית. במשך תשע שנים שיחקתי טניס והתאמנתי באומנות הלחימה "הישרדות".
ילדי הבסיסים הלכו לבתי הספר של המועצות האזוריות ואני למדתי בבאר טוביה כ"חוצניק", תלמיד בינוני, עם בגרות בכימיה וסוציולוגיה, העיקר לעבור את התקופה הזאת בשלום. היום הייתי בטח בוחר במתימטיקה, פיסיקה ומחשבים, אבל אז לא היה לנו מודל לחיקוי ולאן לשאוף, רק עשרה ילדים בשכבה למדו חמש יחידות מתימטיקה וחינוך טכנולוגי לא היה קיים בפריפריה אז.
לא היו לי אז אספירציות משמעותיות. בזכות התקופה ההיא, אני מתנדב ב"יוניסטרים", "קרן רמון" ו"יזמים צעירים" וכשאני רואה בפריפריה ילד בכיתה ח' מציג לי מצגת מקצועית באנגלית על סטארטאפ שהקים, זה מחמם לי את הלב.
שירות צבאי: תקופה מכוננת. עד הגיוס הייתי בטוח שאני הולך לחיל האוויר, כמו אבא, וכשרצו לשלוח אותי להנדסה קרבית, הייתי עצור על סירוב במשך 40 דקות. בסופו של הגעתי לסיירת גבעתי ואהבתי כל רגע. הייתי בקורס מ"כים וקצינים וחתמתי קבע לחמש שנים, שהיו משמעותיות וטראומטיות בעקבות הלחימה ברצועת עזה.
ההקרבה של אנשי הקבע מאוד גדולה וכשמבקרים את הפנסיה שהם מקבלים, צריך לזכור שעד גיל 45 הם לא רואים את הילדים והבית. אני לא נכנס לסוגיות תקציביות, אבל ראוי לתת להם להתפרנס ברווחה אחרי שנתנו למדינה את מיטב שנותיהם.
מיכל: אשתי, מורה ומחנכת בישראל, אהבה גדולה ותמימה של לגדול יחד. היא עזר כנגדי וכל מה שאני לא יודע לעשות היא משלימה, ויותר. נפגשנו בתיכון, כשהמורה לכימיה הוציאה אותי מהשיעור בגלל שהפרעתי והיא ישבה בחוץ והעתיקה שיעורים. התחלנו לדבר וכנראה האופן הייחודי שבו אני מבטא את הצ' והסמך עשו את שלהם אצלה. אנחנו גרים בכפר ורבורג עם ארבעת הילדים, במשק של ההורים שלה. יש לנו חצר גדולה וכרם קטן של 15 עצי זית ולפני ארבע שנים החלנו ליצר שמן בעצמנו.
קריירה: במהלך השירות עשיתי תואר בהיסטוריה ואחריו תואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון בבן גוריון, ועבדתי כסטודנט באינטל במחלקה ששינעה עובדים לרילוקיישן. ב- 2006 הקפיצו אותנו בצו שמונה לג'נין, להחליף פלוגת סדיר שעלתה להילחם בלבנון. שלומי אברשטרק, אחד הסמלים בפלוגה שלי, אמר לי שמתפנה מקום בקבוצת "מילגם", ושכדאי לי לבוא.
פנגו: התחלתי לנהל פרויקטים בתחום החסכון המים אחרי תקופה קצרה ביקשו ממני לקחת על עצמי מיזם מעניין של תשלומים באמצעות הטלפון לחניה, שכבר היה לו אבטיפוס. האייפון הראשון עוד לא יצא, ואף אחד לא ידע מה זאת אפליקציה. באנו לשוק של מדחנים, מזומן ואיזי פארק, והמטרה הייתה לסייע לרשויות המקומיות למצוא דרך נוחה יותר לתשלום חניה.
נכנסתי לפנגו בן 28, לא עמדתי בשום קריטריון שיכול היה לייעד אותי לתפקיד. למדתי הכל בתנועה: מה זה מרקטינג, מוצר, קוד, מוביליטי, סייבר, גדלתי לתוך זה. ואחרי תקופה קצרה המייסדים עזבו ואני התרוצצתי בין העיריות כדי לקושש כאלה שירצו להשתמש בנו. היום פנגו הפך לשם גנרי לחניה. בשנים האלה הובלנו את המהפכה גם בעולם, כשכל הזמן היינו חייבים לחדש, להתקדם ולעמוד במרוץ מול המתחרים. היום אנחנו נותנים שירות לשלושה מיליון ישראלים.
סמארט מוביליטי: יש לנו 80 עובדים, רובם בתחום הטכנולוגיה, אנשי מוצר, פיתוח, פול סטאק, כי בסוף אנחנו קמים כל בוקר ומייצרים עוד פיצ'רים עבור הלקוח. התחלנו כחברת חניה והיום אנחנו חברת טכנולוגיה, מתוך הבנה שהתחבורה העתידית תהפוך להיברידית וחכמה יותר.
באמצעות האפליקציה אני יכול לשלם על חניה, כבישי אגרה, תחבורה ציבורית וקורקינט ובקרוב גם על הרכבת הקלה. נוסע יעבור מכלי תחבורה אחד לשני והמעבר בתחבורה הציבורית יהיה קל ופשוט.
המשימה שלנו היא לגרום לאנשים לעבור בצורה הכי קלה מנקודה א' ל-ב' באמצעות הטכנולוגיה שלנו.
עומס תנועה: לא רואה איך הוא ירד. ב-2021 נוספו כ- 300,000 רכבים חדשים ואם היו יותר רכבים חדשים זמינים, המספר היה עולה. הקורונה הורידה אנשים מהתחבורה הציבורית והרכבת. ב-2050 הצפי שבישראל יהיו 10 מיליון רכבים.
הכל נשען על השאלה אם עד 2025 יהיו חלופות ציבוריות אמיתיות. בשוק הפרטי המון דברים קורים, אבל הבירוקרטיה והרגולציה הישראלית בולמים אותם. בסופו של דבר אנחנו צריכים לקוות שהשוק הציבורי יעשה את שלו ורק אז הסקטור פרטי יוכל לדחוף אותו קדימה.
ארנק דיגיטלי: חברה צריכה מיקוד ואנחנו רוצים להיות הכי טובים בתחום שלנו. האם אני מסוגל לנצח את אפל פיי? לא. אבל אני יכול לחבר בין כל הנקודות של הלקוח במסע במוביליטי וגם לדאוג לו על הדרך לקפה.
תכנון מסלול: לא נכנס לעולם הניווט ולא נתחרה בוויז וגוגל. אנחנו עובדים בשת"פ עם וייז בהכוונה לחניונים.
שת"פ: חלק מהרצון שלנו לצמוח כמה שיותר מהר נעשה דרך שיתופי פעולה עם בירד, כביש 6, כביש 6 צפון, נתיבים מהירים, תחנות סונול, שגריר ומוביט. הקהל של מוביט, למשל, משלים את משתמשי פנגו ולצורך העניין הקמנו חברה משותפת וזכינו במכרז לתשלום בתחבורה ציבורית.
מודל כלכלי: אנחנו חיים מתשלומים ועמלות על הפעולות שלנו וכשמאגדים את הכל יחד נוצר הגיון כלכלי. ב"פנגו סימפל" משלמים תשלום חודשי של 7.90 שקל ומקבלים כיבוי חניה, הטבות בחניונים, ועולם שלם של הטבות כמו שירותי דרך כמו החלפת פנצ'ר וחילוץ, שטיפה מוזלת והחזר בתדלוק. האתגר הוא לתת הצעות רלוונטיות להרגלי השימוש עם תשתית דאטה שיודעת לייצר לכל לקוח את מה שהוא צריך.
סוכנות ביטוח: שירות חדש שממקסם את היכולות הדיגיטליות שלנו. הקמנו סוכנות בשיתוף עם מנורה, שעובדת עם שבע חברות ביטוח שונות שמאפשרות לנו לתת את ההצעה האטרקטיבית ביותר.
רפורמת חניה: מחירי החניה בישראל נמוכים יחסית לניו יורק, פריז וברלין. צריך לוודא התמחור יהיה דיפרנציאלי ולראות איך מנהלים את החניה כמוצר של ביקוש והיצע. מבחינה כלכלית. בסופו של יום, תשלום על חניה יכול להשפיע על ההחלטה אם להיכנס עם הרכב לעיר. ככל השכונה או הרחוב יהיו מבוקשים יותר - המחיר יעלה.
פנאי: לפני שלוש שנים קניתי טאבון מקצועי ואני מכין אחלה פיצות. לפני כמה חודשים אשתי ואני טסנו לראות משחק באיטליה במסגרת היורו. באחת המסעדות ביקשתי מהפיציולי רשות ונכנסתי אתו ל- 20 דקות למטבח.
חוץ מזה אני רוכב על טרקטורון. אני משמש כיו"ר "ILF", הפורום הישראלי למנהיגות, שהוא חיבור בין המגזר הפרטי, הציבורי והשלישי במערכת פיסית ווירטואלית. כ- 500 מנכ"לים וסמנכ"לים חברו כדי להפוך את ישראל למקום טוב יותר.
צופה פני עתיד: פנגו היא מפעל חיים, חברה שאני מאמין בה. אני כבר 14 שנים פה, הקמתי אותה מאפס ואני מעריך שבעוד 14 שנים כבר לא אהיה פה.
"תקציר מנהלים" עם רועי אלבז, מתפרסם גם בגיליון "עסקים" של מעריב, שישי, 10.12