הזכות להתפשר: פסק הדין התקדימי שם קץ לסוגיה בוערת

האם עורכי דין רשאים לחתום בשם לקוחותיהם על הסכמי גירושים, ולוותר במסגרתם על זכויות כמו גובה הכתובה למשל?

לסוגיה זו נדרש בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, במעמד חתימה על הסכם גירושים בין בני זוג, שניסח עבורם בית הדין.

במקרה הנדון מדובר על הסכם גירושים, שבו נרשם כי האישה מוותרת על רוב סכום הכתובה המגיע לה, ובמקום 180 אלף השקלים הרשומים בו, היא תסתפק ב-70 אלף שקלים בלבד.

הבעל, המיוצג על ידי עו"ד איריס צור, הגיע אל מעמד אישור ההסכם בפני בית הדין, בעוד אשתו לא התייצבה לדיון, ושלחה אליו את עורכת דינה. לדברי עורכת הדין, ייפוי כוח ממרשתה מאפשר לה לייצג אותה במעמד זה.

בטרם אישר בית הדין את ההסכם, התכנסו שלושת הדיינים כדי לדון בסוגיה - האם ההסכם והתחייבויותיה של האישה במסגרתו תקפים במקרה שבו היא נעדרת מהדיון.

הרב דוד גרוזמן קבע, בהסתמכו על מקורות שונים בהלכה, כי עורך דין אינו יכול למחול בשמה של אישה על כתובתה, אם אין בידיו ייפוי כוח ספציפי, המתיר לו לעשות כן. הרב גרוזמן אף הרחיב את היריעה וציין, כי יש להבדיל בין פשרה שמציע בית הדין, שכמוה כדין, ועליה יכול עורך הדין לחתום בשם לקוחו, לבין פשרה שמגיעה מטעם הצדדים. במקרה שכזה, קבע הרב גרוזמן, ההרשאה לעורך דין חייבת לכלול מתן היתר מפורש.

חרף כך, ולאחר שבירר את הסוגייה מול האישה עצמה, במועד סידור הגט, הסכים בית הדין להכשיר במקרה זה את חתימתה של עורכת הדין, אף על פי שלא הייתה מצוידת בייפוי כוח ספציפי, המתיר לה למחול בשם האישה על כתובתה.

"לאור הסכמת האישה להסכם בעת סידור הגט, סר החשש מחוסר סמכות של בא הכוח לחתום על ההסכם, ובית הדין קובע כי ההסכם בתוקפו", קבעו הדיינים בהחלטתם. עם זאת, הדגיש הרב גרוזמן, כי על עורכי הדין ולקוחותיהם לדעת היטב, כי אין לחתום על הסכם פשרה, למחול על זכויות ו/או למחול על כתובה, מבלי שהדבר צוין מפורשות בייפוי הכוח. "כדי למנוע תקלות בעתיד, על ייפויי הכוח הנחתמים כדבר שבשגרה, לכלול אף מתן רשות לבא הכוח למחול בשם שולחיהם בכל דרך וצורה שהיא, בין מחילה שביוזמת בית הדין ובין מחילה שביוזמת בא הכוח עצמו בשם מרשו, אף ללא ידיעתו", דברי הרב גרוזמן.

בית הדין הרבני בפתח תקווה החליט מיוזמתו לפרסם את ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים.

עו"ד איריס צור, העוסקת בדיני משפחה, גישור, צוואות וירושות והסכמי זוגיות וממון, מסבירה: "משמעות פסק הדין הזה היא רבה מאד. במקרה הספציפי הזה קבע בית הדין כי יש להקפיד שבייפוי כוח שניתן לעורכי הדין תהיה הרשאה ספציפית למחול או לחתום על הסכם פשרה בשמו של לקוחם, כאשר הלקוח נעדר מהדיון. כך, למשל, במקרה שלפנינו, האישה וויתרה על רוב הכתובה, והדיינים התקשו להסכים לכך, מפני שהיא לא הגיעה למעמד החתימה.

"אבל לפסק דין שכזה יכולות להיות השלכות רוחב עצומות, בעיקר בבתי הדין הרבניים. כאשר בני הזוג מחליטים לא להיות נוכחים במעמדי חתימה ובמשאים ובמתנים על עתידם המשפחתי, בעיקר בשל המתח הרב הקיים בינם לבין הצד השני, הם יהיו חייבים מעתה לצייד את עורכי הדין בייפוי כוח ספציפי לפעול בשמם. גם עורכי הדין ייאלצו לפנות לצד שלהם, שנעדר ממעמד החתימה, ולבקש ממנו להסמיך אותם לחתום בשמו בדיוק על הדבר שבו נדרשת חתימה, כל עוד אין בידם ייפוי כוח ספציפי לנושא זה".